מלבי"ם על ישעיהו ט ג


"כי את על סבלו", נשא משלו, משור שבעליו מטה שכמו אל עבודת האדמה שיש בזה ג' דברים

  • א) העול שסובל על צוארו,
  • ב) בעליו שהולך אצלו ומטה שכמו ע"י העול באכזריותו,
  • ג) השבט שבו מכה אותו בכל עת. והמשיל שעבודם אל אשור בג"ד אלה.
  • א) כובד המס הוא העול שסבלו,
  • ב) המושל האכזר הוא המטה שכמם לסבול העול של המס,
  • ג) חיילותיו ומחנהו הוא השבט בו הכה אותם כל עת שלא שמעו למשמעתו. והנה לפעמים יסור מהם העול וכובד המס, אבל עדיין המושל האכזר קיים, ולפעמים שמת גם המושל אבל עדן עמו ומחנהו קיימים שהם השבט, עז"א כי במפלת סנחריב נושעו מכל צד, כי בפעם אחת נשבר "עול סבלו", שהוא המס והעבודה שעבד בם, וגם "מטה שכמו" הוא מלך אשור שנהרג ע"י בניו, וגם נשבר "שבט הנגש בו", שהוא מחנהו שנהרגו ע"י המלאך, וכולם "החתת" ושברת "כביום מדין" שהצירו לישראל ונהרגו ג"כ ע"י נס כולם בלילה אחד (שופטים ו'), ולדברי חז"ל היה מפלת מדין ואשור שניהם בליל פסח ובזכות העומר:


ביאור המילות

"על סבלו". עול היא עול הבהמה, ואם בעל השור חס עליו מרים את העול בל יטה שכמו, ואהיה להם כמרימי עול (הושע יא), ואם הוא אכזר מכביד עליו ומטה שכמו, ועז"א ואת מטה שכמו. וסבלו, הוא שם והב' בקמץ חטף וענינו סבל המשא.

"כיום", כמו כביום, כמו כבור סיגיך (למעלה א'):

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.