מלבי"ם על ירמיהו לט
<< · מלבי"ם על ירמיהו · לט · >>
פסוק א (כל הפסוק)
"בחדש העשירי" עקר הספור בא לקמן סי' נ"ב ופה ר"ל שנבואת ירמיה נתקיימה, ורי"א פי' שהגם שהבקעה העיר בתמוז לא נכנסו עד ז' אב שכל החדש היו היהודים נלחמים עליה עד שלחצם הרעב, "בחדש העשירי (בעשור לחדש" מ"ב כ"ה, ולקמן נ"ב ד' יחזקאל כ"ד א'), "ויצרו", ויבנו עליה דיק סביב (שם ושם):
פסוק ב (כל הפסוק)
"בתשעה לחדש" (ולא היה לחם לע"ה ותבקע העיר, שם) ר"ל שע"י הרעב נבקעו העם לצאת אל מלך בבל, ועי"כ.
פסוק ג (כל הפסוק)
"ויבואו כל שרי בבל" ונכנסו לפנים מן החומה:
פסוק ד (כל הפסוק)
"ויהי כאשר ראם" (וזה היא הבקעת העיר שנזכר במלכים ולקמן שהיה בקיעה שנית בלילה דרך שער בין החומתים):
פסוק ח (כל הפסוק)
"ואת בית המלך", זה היה בחדש החמישי ע"י נבוזראדן (מלכים ולקמן נ"ב):
פסוק ט (כל הפסוק)
"ואת יתר העם הנשארים", ר"ל חוץ לעיר, ובמלכים ולקמן שם ואת יתר ההמון:
פסוק י (כל הפסוק)
"אשר אין להם מאומה", כי ידע שאלה לא ימרדו בו כי הוא נתן להם כרמים וכו':
פסוק יב (כל הפסוק)
"ואל תעש לו מאומה רע", ר"ל מה שרע בעיניו הגם שאתה תעשהו לטובתו לא תעשה רק ככל אשר יאמר:
פסוק יג (כל הפסוק)
(יג-יד) "וישלח נבוזראדן" וכו' "וישלחו", מ"ש וישלח, היינו המלך שלח את נבוזראדן וכל רבי מלך בבל, והם שלחו שלוחיהם ויקחו את ירמיה להוציאהו אל הבית, שנתנו לו בית לשבת, וגם היה חפשי וישב בתוך העם כרצונו:
פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
"לרעה ולא לטובה", כי עד עתה היה הרעה לתכלית הטובה כדי שעי"כ ישובו וייטיב עמהם, אבל עתה נגזר גז"ד והוא רק לרעה, כי אחרי ההתראה האחרונה שהתרה ירמיה בצדקיה ולא שמע לדבריו מאז היה מוכרח שתחרב העיר בכל אופן, וכמש"ש בסוף סימן הקודם, "והיו לפניך ביום ההוא", שלא תפלט מן העיר ותראה את הרעה, ובכ"ז.