פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הוי רועים", אחר שספר מה שנעשה ליהויקים ויהויכין, יקונן על הרועים האלה שהפיצו את הצאן.

"מאבדים", ע"י מלחמה, "ומפיצים אותם" בגלות:


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אתם הפיצותם את צאני" שעל ידכם נפוצו איש מאחיו, "ותדיחום" ממקומם ללכת בגולה, "ולא פקדתם אותם" שלא יחסרו ע"י חיות רעות, ר"ל ע"י נחלקו לכתות ואח"כ יצאו לגולה, ונהרגו במלחמות, "הנני פוקד עליכם" לכן הענשתי אתכם ע"י רוע מעלליכם:


ביאור המילות

"הפיצותם, ותדיחום". הנפוץ הוא הפיזור, והנדח הוא הנדח ממקומו, כמ"ש ישעיה (י"א י"ב):

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואני אקבץ", הפך מה שהפיצותם אותם, "והשיבותי אתהן על נויהן" הפך מ"ש ותדיחום, "ופרו ורבו" הפך מ"ש ולא פקדתם אותם:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והקימותי עליהם רועים" בבית שני, שלא היו מלכים רק רועים, "ולא ייראו עוד" וגם "לא יחתו" שחתת קטן מיראה, "ולא יפקדו" שלא יחסר מנינם:


ביאור המילות

"ולא ייראו, ולא יחתו". החתת היא השפלה נפשיית. והיא קטנה מן היראה, ואמר תמיד לא תירא ולא תחת, עמ"ש (יהושע א' ט'. ולקמן ל' י'):

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה ימים באים" יען אמר שני יעודים שנתקיימו בבית שני, שהוא חזרת העם וחזרת הרועים (נגד הרועים) אומר כי עוד יבוא עת שיתקיימו יעודים האלה בתכלית האושר וההצלחה, כי ימים באים ואז לא יקרא בשם רועה רק "והקימותי לדוד צמח צדיק", שיצמח חוטר משרשו כמ"ש ויצא חוטר מגזע ישי, וז"ש "צמח", ויהיה ע"פ צדקתו כמ"ש והיה צדק אזור מתניו, וז"ש "צדיק, ומלך מלך" לא יהיה רועה רק מלך גדול, "והשכיל" כמ"ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, "ועשה משפט וצדקה בכל הארץ", כמ"ש לא ישא גוי אל גוי חרב:


ביאור המילות

"ומלך מלך". הוסיף השם לחזק שהוא היה מלך באמת, כי הקודמים שמלכו לא היו מלכים באמת:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בימיו", (ונגד העם) אומר, "שבימי המשיח תושע יהודה", כי בימי בית שני לא נושעו כי היו תחת מלכי פרס יון ורומי, "וישראל" שהם עשרת השבטים "ישכן לבטח", כי בימי בית שני לא שבו העשרת השבטים, "ושמו אשר יקראו לישראל" יקרא אז בשם "ה' צדקנו", שצדקנו הוא ה' כמו אלהי צדקי, שצדקי יהיה מה', וכמו שהוא קיים כן יהיה ישראל צדיק ונושע בה', ונבואה זאת נכפלה לקמן (ל"ג ט"ו) ושם יש שנוים, אצמיח לדוד צמח צדקה, ולא נזכר ומלך מלך והשכיל, ושם כתוב בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכן לבטח וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו, כי יש שני אופנים אל הגאולה זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואמרו עוד זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, לא זכו עני ורוכב על החמור, ופה מדבר על הצד שיזכו ועז"א "והקימותי לדוד צמח צדיק" שיהיה צדיק מצד הזכות, ושם מדבר על הצד שלא יזכו לכן אמר שם בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה, שהצדקה העליונה לא תשקיף על מעשה הצדק והזכות רק תעשה מצד החסד ומצד אתערותא דלעילא כמ"ש בפי' ישעיה (סי' נ"ט) ולכן לא אמר והקימותי לדוד רק אצמיח לדוד, כי יהיה צמח חדש, משא"כ בצד הזכות אמר והקמותי, כי כבר יהיה הצמח מעצמו בזכות מעשיו רק ה' יקימהו ממפלתו, והוסיף שם בימים ההם ובעת ההיא כי אם לא יזכו צריך להמתין על העת המיועד, משא"כ בכאן לא אמר בעת ההיא כי זכו אחישנה, ולכן לא אמר שם ומלך מלך והשכיל, כי אם לא יזכו לא ימלוך תיכף כי יהיה עני ורוכב על החמור, ולכן לא אמר שם וישראל ישכן לבטח, כי אם לא יזכו לא יתקבצו השבטים תיכף רק שבט יהודה לבדו וירושלים יושעו, והקיבוץ יתאחר עד תבנה ירושלים תחלה, ולא אמר שם וזה שמה, כי לא יהיה לה שם זה מכבר כי לא זכו, רק כן יקרא לירושלים מעתה, (שמש"ש אשר יקרא לה ר"ל לירושלים) אבל פה שמדבר מצד הזכות אמר וזה שמו כי כבר יקנה שם זה מכבר ע"פ זכות:


ביאור המילות

"יקראו". הכינוי מוסב על ישראל, שלכן (לקמן ל"ג ט"ו) שבמקום ישראל כתוב ירושלים, אמר אשר יקרא לה:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ז-ח) "לכן הנה ימים באים", שנס של גאולה האחרונה יגדל יותר מנסי יציאת מצרים, וכבר פירשתי פסוקים אלה (למעלה ט"ז י"ד) עיי"ש, "אשר העלה" שעורו אשר העלה מארץ צפון ואשר הביא מכל הארצות, כי בבל עמוקה מכולם, "אשר הביא את זרע בית ישראל", כי ממצרים הוציא את בני ישראל בעצמם ולעתיד יביא את זרעם שהוא זרע בית ישראל:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לנביאים", ר"ל נבואה זאת נבא על נביאי השקר, שאחר שנבא על הרועים ינבא על הנביאים ששניהם התעו את הצאן, "נשבר לבי בקרבי" מפני הפורענות שאני רואה, וגם "עצמותי נתפרדו" מקשורם, מרוב החרדה.

"הייתי כאיש שכור" בעת הנבואה כאילו שתה יין החמה, ואחר הנבואה הייתי "כגבר עברו יין" שעבר בגופו יין כבר, שהוא מבולבל גם אח"ז, ומפרש הייתי כשכור "מפני ה'" בעת שראה את ה' ושמע נבואתו, והייתי כגבר עברו יין "מפני דברי קדשו", מפני הדבור ששמעתי כבר:


ביאור המילות

"רחפו". התפרדו מחבורם, ובמדרש (ב"ר) מרחפת על פני המים כיונה המרחפת על פני הקן נוגעת ואינה נוגעת:

"עברו". עבר אותו בגופו, או פי' שהעביר אותו מתכונתו, ויהיה פעל יוצא:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי", ר"ל שבנבואה ראיתי,

  • א) את חטאתיהם, "שהארץ מלאה מנאפים",
  • ב) את פורענותם, "כי מפני אלה אבלה הארץ, ותהי", כמו שהם "רצים לעשות רעה", כן גם "גבורתם לא כן", לא יוכלו להתגבר נגד האויב:


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי", ואין מי שיורם הדרך הטוב, לא הנביא ע"פ הנבואה, ולא הכהן ע"פ התורה, "כי גם נביא גם כהן חנפו", ולא שהם עצמם יפחדו מה' השוכן אתם בבית הנבחר כי "גם בביתי מצאתי רעתם":


 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה", כי ההולך בדרך חלק ביום יוכל להשמר מליפול, אבל אם ילך באפלה אז "ידחו ונפלו בה" בהחלקלקות, כן אם היה הנביא והכהן מראים להם הדרך היו נשמרים, אבל הם לא האירו אור ונשארו באפלה מנודח, ומפרש שידחו ונפלו בדרכם הרע "כי אביא עליהם רעה", כי נתמלאה סאתם:


 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובנביאי שמרון" וכו' "ובנביאי ירושלים" וכו', אומר שראה כי נביאי ירושלים גרועים מנביאי שומרון, כי "בנביאי שומרון ראיתי תפלה" שהם לא חטאו בזדון ובמרמה רק מפני שלא היה בהם טעם ודעת ותעו בבעל שחשבו שהבעל מנבא אותם ושיש בו ממש וע"כ "הנבאו בבעל" ובזה "התעו את ישראל", אבל.


ביאור המילות

(יג-יד) "תפלה, שערורה". שערורה גרוע מתפלה, התפל חסר טעם, והשער מאוס או מזיק, כמו שער בנפשו כן הוא (משלי כ"ג):

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה" דבר מגונה מאד, כי הם לא תעו בבעל כלל, רק ע"י "שנאפו" ורצו למלאות תאות לבם לכן "הלכו בשקר" שהם בעצמם ידעו שהוא שקר, גם לא התעו העם בנבואת הבעל רק "חזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו", עד שהנביאים והעם לא היו מותעים רק בודים שקרים למלאות תאותם, ובזה "היו לי כולם כסדום והעם היו כעמורה" שהיה להם חקים לא טובים למלא תאותם:


 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן, הנני מאכיל אותם לענה" ויקבלו ענשם, "כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה" שהוא זיוף שאומר בפיו הפך מה שבלבו:


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תשמעו" מזהיר את העם בל ישמעו להם כי "מהבילים המה אתכם" שאומרים דברי הבל שאין בם ממש, ומה שאומרים בשם ה' הוא שקר כי "חזון לבם ידברו", שלפעמים יאמרו שקר בשם ה' אבל הדבר אינו הבל ויש בו תועלת, אבל דברים שהם אומרים הם שקר וגם הבל:


 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אומרים אמור למנאצי", מראה שקרותם איך הסיתו לכל אחד בפנים אחרות ואיך הם סותרים א"ע, שאם דברו עם אלה שהאמינו בנבואה שה' ינבא את האדם רק שהם מנאצים ומבזים את ה' ואין שומעים לתוכחתו, להם היו אומרים, "דבר ה' שלום יהיה לכם", אמרו להם שה' דבר שיהיה להם שלום, אבל "לכל הולך בשרירות לבו אמרו", אם דברו את המכחישים בנבואה ואין מאמינים בה לפי שרירות לבם במינות, היו אומרים להם "לא תבא עליכם רעה כי מי עמד בסוד ה'", היו אומרים שמה שנבאו הנביאים בשם ה' שתבא רעה הוא שקר כי א"א שה' ידבר עם האדם ושהאדם יעמוד בסוד ה':


ביאור המילות

"למנאצי, וכל הולך בשרירות לבו". למ"ד למנאצי נמשך גם על מלת וכל. ולכל הולך אמרו. המנאץ בלתי פוקר בלב רק בלתי מחשיב דבר ה'. וההולך בשרירות לב מלא כפירה והכחשה:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי מי עמד בסוד ה'", אמרו, שהנבואה בכללה בלתי אפשרית,

  • א) כי א"א שהאדם יעמוד לדעת סוד ה',
  • ב) "וירא וישמע את דברו" איך אפשר שיראה האדם מראה בנבואה ושישמע את דברו, וה' לא יושג בעין בשר, ואזן לא תשמע דברו שהם ענינים גשמיים א"א ליחס אל הבורא,
  • ג) "מי הקשיב דברו וישמע", שאף שיקשיב מרחוק כמו בת קול או קול רוחני שעי"כ ישמע ויבין הוא דבר בלתי אפשר בחק האדם, ואיך ישיג שוכן בית חומר עניני האלהות שהוא בב"ת ובלתי בעל חומר, כ"ז טענו אם דברו עם המכחישים, הגם שאם דברו עם המאמינים בנבואה אמרו להם נבואה בשקר בשם ה':


ביאור המילות

"וירא וישמע". השמיעה הגשמיית עם ראיית המדבר בעיניו:

"הקשיב וישמע". הקשבה היא מרחוק, השמיעה ע"י הקשבת קול מרחוק שזה גדר הקשבה:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה", נגד מה שאמרו לשני הכתות שיהיה שלום ושלא תבא רעה, אמר "הנה סערת ה' חמה יצאה", החמה של ה' כבר יצאה והיא סערת ה', אשר נעשה ממנו "סער מתחולל" וסובב סביב, "ויחול על ראש רשעים":


ביאור המילות

"מתחולל". להמפרשים הוא מנחי ע"ו מענין על ראש רשעים יחול, וי"ל שהוא מן הכפולים, סער ההולך במחול וסבוב שהוא מזיק מאד:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא, ואף ה' לא ישוב עד שיעשה מזימות לבו" להנקם בם, "ובאחרית הימים יתבוננו" שה' העניש אותם על שפשעו בו:


ביאור המילות

"חמה יצאה, לא ישוב אף ה'". החמה היא בלב. ואף הוא בפועל, ובעת יצאה החמה שבלב לפועל נקרא אף:

"עד עשותו ועד הקימו". ההקמה מורה על שתהיה המעשה קיימת ולא תבטל:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא שלחתי", ונגד מה שאמרו למנאצי ה' שה' דבר שלום, ושיש אתם ע"ז נבואה מאת ה', אומר "לא שלחתי את הנביאים", ולא לבד שלא שלחם בשליחות אל העם, כי גם "לא דברתי אליהם כלל":


 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואם עמדו בסודי", מביא ראיה שלא דבר עמם כלל, כי אם עמדו בסודי כדבריהם שגליתי להם סודי, הלא היה ראוי "שישמיעו דברי את עמי וישיבום מדרכם הרע", ולא להחזיק ידי עושי רשעה ולפתותם שלא ישובו, שה' לא ישלח את הנביא שידבר להם שיהיה להם שלום ושא"צ לעשות תשובה:


 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"האלהי", ונגד מה שאמרו אל כל הולך בשרירות לבו שהם המכחישים, שכלל הנבואה היא בלתי אפשריית ע"ז משיב להם, שאם תאמרו שה' נעלה מאד מהעולם השפל ומשינבא את השוכנים בעולם השפל שהיא רחוקה משכינת עוזו, "האלהי מקרוב אני ולא אלהי מרחוק", וכי אני אלהים לעולם העליון שהוא קרוב ולא לעולם התחתון שהוא רחוק, וכי יש אצלי רחוק וקרוב, והלא שכינתי בכל מקום, ואם תאמרו שאין ה' רואה ומשגיח על מעשה ב"א, ע"ז משיב.


 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו" שאין מפסיק בפני ריחוק מקום או מחיצה מבדלת, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואין מקום ריק מכבודי והשגחתי. ואין נעלם ונסתר ממני:


 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמעתי". אחר שדבר על הבודים שקר לאמר שה' שלחם לנבאות, ידבר על כת אחרת שחלמו חלומות ויספרו אותם כאילו הם חלום נבואיי, וז"ש "שמעתי את אשר אמרו חלמתי חלמתי":


 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד מתי" יחליפו חלום בנבואה, וכבר באר המורה שהנביא היה מכיר בין החלום הפשוט שבא ע"י כח המדמה ובין החלום הנבואיי שבא מאת ה', וז"ש "היש בלב הנביאים" וכי מדמים כן בלבבם שהוא חלום נבואיי, הלא בחלום הנבואיי לא היה בלב הנביא שום ספק והיה יודע בבירור שהוא אמת וקיים, והם או בודים לעצמם שקר, או שלבם מרמה אותם:


 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנביא", ר"ל הלא הנביא יודע ההבדל האמתי בין החלום ובין הנבואה, ואם יודע "שיש אתו חלום יספר שהוא חלום" לא שהוא נבואה, ואם יודע "שדברי אתו" ושהוא נבואה "ידבר דברי אמת" ולא יערב בו חלומות והבלים, ובאר כי יש שלשה היכרים להכיר בין החלום ובין הנבואה, (בחינה א') שהחלום הנבואיי לא נמצא מעורב בו שום תבן ופסולת ושום דבר בדוי רק בר נקי ודברים אמתים, וא"כ "מה לתבן את הבר":


 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הלא" (בחינה ב') "דברי דומים כאש", כמו שהאש בוערת ומפיצה אור במחשך, כן דבר הנבואה תשליך רשפי אש שלהבת יה בכח הנפש ותאיר אור הנפש וקרנים מידה לה, (בחינת ג') שהוא "כפטיש יפוצץ סלע" לחתיכות כן תפוצץ את הגוף ויתבטלו כחותיו וארכבותיו דא לדא נקשן:


 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן הנני על הנביאים" להענישם, וחושב בהם ג' כתות,

  • א) נביאי שקר שהיו גונבי נוסח הנבואה מנביאי האמת ומתנבאים בסגנון ההוא, ועז"א "מגנבי דברי איש מאת רעהו",
  • ב) שבדו מדעתם סגנון הנבואה שזה קל יותר שהיה רק שקר אחד שהיא נבואת שקר, ולא גניבה מדברי רעהו, ועז"א.


 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנני" וכו' "הלוקחים ולומדים לשונם וינאמו נאום" מדעת עצמם,

  • ג) על אלה שספרו חלומות שקר שהוא קל יותר, ועז"א.


ביאור המילות

"וינאמו נאם". הנאום הוא מאמר גוזר מסודר, והרגילים בדבורים אלה נקראים נאמנים, מסיר שפה לנאמנים (איוב י"ב כ'), ומזה נאום פשע לרשע, ובא לרוב על דברי הנביאים, ועז"א הלוקחים לשונם, הרגל הלשון אל דבורים נמרצים:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנני על נביאי חלומות שקר ויתעו את עמי בהם", וכל אלה הג' כתות "לא שלחתים" בתורת שליחות אל העם, ואף "לא צויתים" דבור לעצמם, וחוץ ממה שינבאו שקר "הועיל לא יועילו לעם הזה", לא ישתדלו עכ"פ לאמר להם דבר של תועלת רק להפך שמתעים אותם מדרך ה':


ביאור המילות

"בשקריהם ובפחזותם" שקריהם נגד נביאי השקר, ופחזותם נגד נביאי תרמית לבם, שנחפזו ולא שמו אל לב בל ירמה לבם אותם:

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וכי ישאלך", הנבואות הנקראות בשם משא, היה נביא נושא דבריו במשלים ומליצות, ובימי ירמיה היו מתלוצצים על דברי הנבואה ואמרו הלא ממשל משלים הוא, וירמיה לא נבא שום נבואה בשם משא, ולא השתמש בסגנון זה כי כל נבואותיו היו על החרבן ובזה לא נשא משא ומליצה, והדור ההוא כשבאו אל הנביא שאלוהו בדרך ליצנות "מה משא ה'", וכן כשספרו את דברי הנביא איש לחברו, הפכו את סגנון לשונו ועשו ממנו משא ומליצה, ועל שניהם הזהיר אותם,

  • א) "כי ישאלך מה משא", שזה אצלם לשון ליצנות, וכוונו בליצנותם גם כונה שניה, כי הדבור הוא למשא אל ה', ותשיב להם "את מה משא ונטשתי אתכם" אני אטוש אתכם מעל פני ולא תהיו עוד עלי למשא:


ביאור המילות

"משא". בא על הנבואה שנושא בה משל ומליצה, כמ"ש (ישעיה י"ג א') ומורה גם על משא וסבל:

"את מה משא". את מה ישא משא:

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והנביא", וכן אם יספרו איש לרעהו דברי הנביא ויאמרו בלשון משא ה' כי יעשו ממנו משל ומליצה ופקדתי על האיש ההוא:


 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה תאמרון", בעת שתספרו דברי הנביא איש אל רעהו תאמרו, "מה ענה ה'" על שאלת הנביא, "ומה דבר ה'" בעת שה' התחיל הדבור:


 

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ומשא ה' לא תזכרו עוד" שלא תשנו את דברי הנביא לעשות מדבריו משא ומליצה, "כי המשא יהיה לאיש דברו" האיש כשידבר דברו דברי חול יוכל לדבר לשון משא ומליצה אבל איך "תהפכו את דברי אלהים חיים" לשנות אותם ולעשות מהם משל ומליצה:


 

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה תאמר אל הנביא" וכן כשתדברו אל הנביא לא תזכירו לשון משא:


 

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואם משא ה' תאמרו" הגם שבזה אינכם משנים דברי הנביא, בכ"ז תענשו "יען אמרכם את הדבר הזה משא ה' ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא ה'", שאחר שהזהרתי אתכם ע"ז, לא היה לכם לאמר לשון משא שזה מורה שתרצו להתלוצץ על הנביא, ולכוון ג"כ הכונה הלציית שהדבור הוא למשא אל ה':


 

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן הנני ונשיתי אתכם נשא", אשכח אתכם ואטוש אתכם בל תהיו עלי למשא:


ביאור המילות

"ונשיתי". בשי"ן ימנית, מענין שאה וחורבן ומענין העתק ממקום, ומענין שכחה, משורש שאה או נשה:

 

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונתתי עליכם חרפת עולם", כמו שהתכוונתם לתת חרפה אל דברי הנבואה:


ביאור המילות

"חרפה וכלמות". היה ראוי להקדים כלימה לחרפה כי חרפה גדולה מכלימה, רק חרפה הוא בעבור דבר, וכלימה יהיה גם בלא דבר, ומוסיף שגם יכלימו אתכם על לא דבר, וכן החרפה תהיה גם שלא בפניו והכלימה רק בפניו, ובזה כלימה מוסיף על חרפה: