פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמע דבר ה'". דומה בזה כאב שגזר מיתה על בנו וחוזר ומבקש לו זכיות להצילהו, ולמעלה (סי' י"ז) נתן להם תרופה שישמרו מצות שבת, ועתה הוסיף רפואה אחרת שיעשו משפט וצדקה, וכבר באר הרמב"ם במו"נ שהתורה באה לתת שלמות בדעות ובהנהגה, והשבת יתן שלימות בדעות להאמין בבורא העולם ומחדשו ומנהיגו, והמשפט ישלים ההנהגה:


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והצילו גזול וגר" וכו' "אל תונו", ר"ל וממילא לא תונו גר וכ"ש "שלא תחמסו", וכ"ש "שלא תשפכו דם נקי", ומכלל לאו אתה שומע הן שאם לא יעשו משפט, אח"ז יונו ויחמסו וגם ישפכו דם נקי:


ביאור המילות

"גר אל תונו". עמ"ש למעלה (ז' ו'):

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גלעד אתה לי", גם אם תהיה לי כגלעד שהיא ארץ מושב וחמדה, "וכראש הלבנון" שמלא ארזי אל וכל עץ, וכן תהיה מלא אנשים, בכ"ז "אשיתך מדבר" הפך גלעד, "וערים לא נושבו" הפך הלבנון:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וקדשתי עליך משחיתים", יען דמהו ללבנון מצייר הריגת השרים והגבורים כאילו משחיתים מבחר הארזים ביער הלבנון:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח-ט) "ועברו", והגם שתהיה כמדבר יעברו גוים רבים לראות ולהשתומם על שוממותה ולהכיר שהיה העונש בעבור חטאם:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תבכו למת", לדעתי שלום בן יאשיה הרביעי (דה"א ג') שלא נודע מה נעשה בו, בעת שהוליך את יהויקים בבלה ומת בשער לדעת חז"ל. הגלה את שלום לבבל כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיה, ועז"א שלא יבכו על יהויקים שמת רק על שלום ההולך עתה לגלות כי לא ישוב עוד:


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כה אמר ה' אל שלום המולך", ר"ל שהיה ראוי למלוך. ובעבור זה יצא מן המקום:


 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואת הארץ הזאת לא יראה עוד", שלא לבד שלא ישוב אל המקום לירושלים, כי גם את הארץ לא יראה עוד, שלא יהיה לו רשות אף לשבת בעיר אחרת מערי א"י:


 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הוי בונה ביתו", מנבא על יהויקים, שבנה לו בית מלכות ולא שלם שכר הפועלים, והנה מן הדין שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ובעת שבנה הבית לא הוטל עליו עדיין מצד המשפט לשלם להפועלים שבנו בקבלנות, אבל היה ראוי שישלם להם תחלה מצד הצדק שהוא לפנים משורת הדין ובנה "הבית בלא צדק", אבל בעת שבנה "העליה" שכבר נגמר הבית כבר היה מחויב מצד המשפט לשלם להפועלים וכשלא שלם "בנה בלא משפט, ברעהו" יש הבדל בין שכר לפעולה, שהשכר הוא לפי מה שהשוה א"ע עמו, כמו שכר שכיר, והפעולה הוא לפי מה שפעל ועשה הגם שלא השוה א"ע עמו, והוא "ברעהו יעבד חנם" ולא לבד שלא יתן שכרו כי לא השוה א"ע עמו כי גם "פועלו לא יתן לו":


ביאור המילות

"צדק, משפט". המשפט הוא לפי הדין, והצדק לפנים משורת הדין (אילת השחר סי' תקי"ז):

"ופעלו". ההבדל בין שכר לפעולה בארתי בס' התו"ה (קדושים סי' ל') ובכ"מ:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"האומר" ולא תאמר שלא היה לו בית לשבתו, כי "אמר אבנה לי בית מדות" שהבית והעליות והחלונות כולם נעשו בהוצאה רבה ולא היה לו לגזול שכר עני ואביון:


ביאור המילות

"מרוחים". פעל משם רוח, שישלוט שם הרוח בקיץ וע"כ יקרע החלונות:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"התמלוך", התחשוב כי בזה תמלוך במה שאתה מתחרה בארז, וכי זה יסוד המלכות להיות לו בית גדול וכל משכיות לבב, "אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה", אביך לא נהג כן, כי גם בעת שאכל ושתה גם בעת ההיא עשה משפט וצדקה, לא אכל סעודת מלכים ולא התענג בתענוגים כי היה עוסק במשפט גם בעת האכילה.

"אז טוב לו", כי אין טוב למלך לדרוש טובת גוייתו רק טובת הכלל:


ביאור המילות

"מתחרה". תתדמה לארז בגדלך, וע"כ תבנה בית ארזים:

"משפט וצדקה". משפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום (ישעיה א' כ"ו):

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דן", ולא תחשוב שבטל סעודתו לשפוט ענינים גדולים, כי אז בעת שאכל ושתה דן דין עני ואביון, "אז טוב לו" לא הוטב לבו מן האכילה רק ממה שעשה משפט לעשוקים.

"הלא היא הדעת אותי" שזה העדות שידע אותי, וכמ"ש כי לא לאדם תשפטו כי לאלהים ועמכם בדבר המשפט, ואיך עשית אתה בהפך לגזול שכר עני ואביון:


 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי אין", אבל אתה אין עיניך ולבך (ראיית החושים וחמדת הלב כמ"ש לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון).

"כי אם על בצעך" לא תעשה שום דבר לטובת הכלל רק לטובת עצמך לא במחשבה ולא בפועל, "ועל דם הנקי לשפוך", שתחת שהמלך צריך להשגיח על דם הנקי שלא לשפוך רק להעניש השופך דם אתה תשגיח על דם הנקי כדי לשפוך הדם, ותשגיח "על העושק והמרוצה" לא לעכב עשייתו רק "לעשות" ור"ל שבעת יעשה משפט ברצח ועושק הוא על הכונה לרצוח ולעשוק את משפט הרוצח ולקחת ממון העושק לעצמו לא לעשות משפט:


ביאור המילות

"עושק, מרוצה". עושק בממון וריצוץ בגוף, עשוק ורצוץ כל הימים (דברים כ"ח), תחלה עשוק ואחר שיכלה הממון תהיה רצוץ, ובש"א (י"ב ג') את מי עשקתי ואת מי רצותי, הוסיף שגם רציצה של אביון שאינו ממון ישיב נזק וצער, ועי' עמוס (ד' א'):

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יספדו" אחיו "הוי אחי", ואחיותיו "הוי לאחות", ועבדיו "הוי אדון", ועמו לא יספדו "הוי על הודו" והדרו:


 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כ-כא) "עלי הלבנון" וכו' "דברתי אליך בשלותיך", שעור הכתוב דברתי אליך בשלותיך אז בעוד היית בשלוה ולא הרגשת עדיין במפלתך, כבר הודעתיך והזהרתיך מה יהיה בסופך, אז אמרתי לך שתראה שסנחריב כבר הגלה כל השבטים סביב, ואמרתי לך "שתזעק על הלבנון והבשן ומעברים" מסביבות א"י שגלו ישראל משם, שעי"כ "נשברו כל מאהביך", אחר שגלו רוב ישראל, והוחלש כחך וצריך אתה לדאוג שגם עליך יעבר כוס, אבל אתה "אמרת לא אשמע", באשר זה "דרכך מנעוריך שלא לשמוע בקול ה'", ולא רצית אז לשוב בתשובה:


 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל", אבל אחר שתראה אחרית דבר, "שכל רועיך" ומלכיך" תרעה רוח", ותראה שנ"נ הגלה את יהויכין ואת החרש והמסגר ואח"כ את יהויקים, "אז תבושי מכל רעתך", אחר שנגעה חרב עד הנפש:


ביאור המילות

"רועיך". הרועים הרוח תרעה אותם ותאכלם:

"תבושי ונכלמת". הבושה מעצמו והכלימה ע"י אחרים (כנ"ל ג' כ"ה):

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יושבת בלבנון", בעלי חיים היונקים ומולידים חיים הדרך לחונן אותם בעת לידתם באשר לידתן קשה כמ"ש בשבת (דף נ"ד) ואין הרחלים יוצאות חנונות בשעה שכורעת לילד טומנים לה שני עזקין של שמן וכו' משא"כ העופות המטילים ביצים לא יחוננו אותם, עפ"ז ידמה במליצתו את ירושלים כעוף, ואת כיבוש האויב את העיר תדמה המליצה כלידה וכחבלי יולדה, כמ"ש כי קול כחולה שמענו קול בת ציון תתיפח, ויאמר כי לא עשו להיולדת הזאת שום חנינה בעת באה עד משבר, באשר את "יושבת בלבנון ומקוננת בארזים" כעוף אשר ישים במרום קנו, "ומה נחנת" ר"ל מה חנינה עשו לך "בבא לך חבלים" וכונת המליצה הזאת על גלות יהויכין, שכאשר בא נבוכדנצר על העיר יצא אליו יהויכין הוא ואמו ועבדיו ויגל את יהויכין בבלה ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת כל אנשי החיל, ואחר שדבר על כיבוש יהויקים ידבר עתה מן יהויכין שהוא יצא מעצמו אל נבוכדנצר, והיה הלידה (שהוא כיבוש העיר והוצאת הולד שהיא העם שבתוכה) בקל, כעוף המטיל ביציו בשעה קלה, ונבוכדנצר לא חנן אותו כמו שאין מחוננים את העוף בלדתו, (ר"ל שהגם שהיה ראוי שיחונן אותו ולא יגלהו אחר שיצא אליו מעצמו) בכל זה באו עליו חבלים וחיל כיולדה. ומה נחנת? איזה חנינה עשה לך:


ביאור המילות

"י£ש¡בת". פועל עבר מבנין פועל מרובע, וי"א שהוא מורכב מן עבר ובינוני (וכן מ¡ק₪נ£נ¡ת¡), שישבת בעבר ועדיין את יושבת:

"נ ח£נ¡ת¡". שרשו חנן והיה ראוי נח¡נ£נ¡ת¡ ובא צירי הנו"ן לתשלום הדגש, כ"כ המדקדקים:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חי אני נאום ה'" באר שזה היה מפני שנגזר עליו גזר דין בשבועה, "כי אם יהיה כניהו" (מפני שהוא "בן יהויקים" שלכן נגזרה עליו הגזרה ולכן הגלהו נבוכדנצר בעון אביו) "חותם על יד ימיני", ר"ל כי בנבואת חגי (ב' כ"ג) אמר ביום ההוא אקחך זרובבל ושמתיך כחותם, שהמלך המשיח עתיד להיות כחותם על ימין ה', כמו שעל החותם יפתח שם האדון ויודיע מי הוא, כן ע"י מעשה המשיח יפתח שם ה' וידעו נפלאותיו בעולמו, עז"א הגם שלעתיד יהיה כניהו חותם על יד ימיני, כי מזרעו יצא המשיח, בכל זה עתה "משם אתקנך" אנתק החותם לעת עתה מן הימין, וגם רמז במלת אתקנך ענין תיקון, שהתיקון שיהיה כחותם יבא משם מגלות בבל, שם תצרף בכור הברזל והיסורים עד יתוקן שיצמח צמח מזרעו, להיות כחותם תכנית[1] על ימין ה':


ביאור המילות

"אתקנך". שרש נתק, וראוי אנתקך, ונשלם הנון הראשונה בדגש והאחרונה נוספה, וחז"ל דרשו הנו"ן היתירה מענין תיקון במקום שנתק שם נתקן שנולד לו זרובבל בבית האסורים, ועי' בפי':

 



פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונתתיך ביד מבקשי נפשך", כי כפי הנראה היה כת ביהודה שרצו בצדקיהו ועי"כ הגלהו נבוכדנצר למלאת שאלת הכת הזאת והם היו מבקשי נפשו והוא היה יגור מפניהם, ויאמר כי יתנהו ביד היהודים שחלקו על מלכותו וביד נבוכדנצר והכשדים:


 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"אמך אשר ילדתך". כי גם האומנת תקרא אם, לכן הוסיף אשר ילדתך:

"על הארץ אחרת". הה"א שלא כמשפט, כמו את הכבש אחד, ויפורש על הארץ, ארץ אחרת, מפני שהמשילו לעוף מקונן בארזים, אומר שהוטל מן הארז על הארץ, ומן הארץ אל ארץ אחרת, וע"ז בא לשון הוטל כמ"ש בפסוק כ"ח, לכן אמר על הארץ תמורת אל:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועל הארץ" גם אחרי שמרד צדקיהו שחשב יכניה שיחזרהו למלכותו לא ישובו גם אז:


 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"העצב", שואל מדוע עשה לו כן, וכי הוא דומה "כעצב נבזה ונשבר" שאין ראוי למלכות מצד עצמו, או הכי דומה "ככלי אין חפץ בו" שגם אם הוא שלם אין בו חפץ כמו כלי חרס וכדומה, ובנמשל הכי מרד בנבוכדנצר עד שאין חפצו בו הלא יצא אליו תיכף וא"כ "מדוע הוטלו הוא וזרעו" וכו':


ביאור המילות

"הוטלו והשלכו". הוטלו מלמעלה למטה, כמו והטילוני אל הים, כי יפול לא יוטל, וההשלכה הוא מרחוק:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ארץ", משיב שהוא גזרת ה' שצוה לארץ בבל, ואמר לה.


ביאור המילות

"ארץ ארץ ארץ". שם ארץ יבא גם על ציון המורד והשפל, שכדור הארץ הוא השפל מכולם, ועל ציון הארציית והחומריית, ויאמר שארץ בבל היא ארץ ארץ ר"ל הארץ של הארץ מקום השפל והמוריד והמגושם שבכל הארץ:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כתבו את האיש הזה ערירי" שיכתבו בחקי המדינה שהאיש הזה יהיה דומה כאילו הוא ערירי ואין לו בנים, עד שבניו לא יוכלו לטעון טענת ירושה על המלכות המגיע להם בירושה מאבותם, כי הוא "גבר לא יצלח בימיו", שכל ימי חייו לא יצלח למלוכה, "כי לא יצלח (בימיו)" שיהיה "מזרעו איש יושב על כסא דוד", כן נכתב בדתי ארץ בבל לחק, שבניו אבדו את זכותם וירושתם במלכות, כל זמן שיהיה יכניה חי שעז"א בימיו, כי אחרי מותו היה זרובבל שר ומושל, כי היה החק הנכתב רק בחיי יהויכין:


ביאור המילות

"בימיו", מוסב גם על ערירי, ר"ל כל ימי חייו, ובימיו נמשך גם למטה לא יצלח בימיו, ופעל יצלח על יכניה, ונקרא ערירי לפי גזרת המלכות שלא יתיחסו בניו לו, וכמ"ש בסוטה (דף יא) כי אמר אין בן הגון למלכות:

 
  1. ^ הוא מלשון הכתוב בספר יחזקאל (פרק כח פסוק יב) בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל מֶלֶךְ צוֹר וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר ה' אלקים אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי: ומפרש שם המלבי"ם בחלק באור המלים "חותם תכנית - החותם חקוק עליו שם האיש וצורתו, ואם בא הכל בכיון נקרא חותם תכנית, והכ"ף שורש מענין תוכן לבנים, או בא מן כן, תבנית מן בנה, והתי"ו במשקל השם, ר"ל שמכוין היטב אל האיש שצורתו נחתם בו:" -- ויקיעורך