מלבי"ם על ירמיהו ז
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ז · >>
פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
"דרכיכם ומעלליכם". הבדלם בארתי למעלה (ד' י"ח):פסוק ד
ביאור המילות
"המה". מוסב על הדרכים, הדרכים והמעללים הטובים הם היכל ה':פסוק ה
פסוק ו
ביאור המילות
"לא תעשקו ודם נקי" וכו'. דרך המליצה לדבר בדרך לא זו אף זו ולא בהפך, ואיך אחר שצוה שיעשו משפט וצדקה, צוה על עשק ורציחה? אולם כבר בארתי באילת השחר (כלל ר"א) שלפעמים הפך הסדר לפי הסבות ומסובביהן, כמו לא תגנבו (ועי"כ) לא תכחשו. וכן ביהושע (כ"ג) לבלתי בא בגוים (ועי"כ) בשם אלהיהם לא תזכירו (ועי"כ) ולא תשבעו וכו', ועל כונה זו בא פה, וכן לקמן (כ"ב ג'):פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
- א) שאחפה על הבא אל ביתי,
- ב) שלא אחריב הבית יען ששמי עליו, ויותר מזה כי לא תבואו שם ע"מ לשוב רק ע"מ לחזור לעשות הרע ותסמכו על זכות הבית לעשות כל התועבות, עד שתאמרו שלא לבד שע"י הבית תשיגו סליחה על העבר כי גם על העתיד "למען עשות את כל התועבות האלה" בעתיד, עד שע"י המקדש תתירו לעצמכם לעשות כל תועבה:
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
- א) שהיה לכם ללמוד משילה,
- ב) "יען עשותכם את כל המעשים האלה" גנוב רצוח שלא היה בשילה,
- ג) "ואדבר השכם ודבר" שג"כ לא היה בשילה:
ביאור המילות
"ואדבר, ואקרא", תחלה דברתי מקרוב ואחר שלא שמעתם ונתרחקתי מכם עדן קראתי מרחוק. וכן לקמן (ל"ה י"ז) ובישעיה (ס"ה י"ב, ס"ו ד') אמר בהפך קראתי דברתי, כי אז לא התרחקה שכינה מצייר שקרא תחלה מרחוק ואח"כ התקרב ודבר מקרוב:פסוק יד
פסוק טו
פסוק טז
ביאור המילות
"ואל תפגע בי". גדר הפגיעה אם יתפלל בעד עצמו מורה שמרבה תפלה עד שלא יוכל להשיב פניו ריקם מפני ריבוי בקשתו, ואם מתפלל בעד חברו, היינו שיעשה לו כזכות המבקש אף שאין חברו ראוי לכך:
"אינני שומע אותך". שמע שאחריו את מורה שמיעת הקול לבד, ר"ל שאאטום אזני בל אשמע קולך כלל וכ"ש שלא אעשה בקשתך:פסוק יז
- א) "מה המה עושים" גוף המעשה,
- ב) איכות המעשה שאין עושים בצנעה רק בפרהסיא "בערי יהודה ובערי ירושלים", ולא שיעשו זה יחידים, כי.
פסוק יח
ביאור המילות
"כונים". צורה מכוונת למלכת השמים שהוא השמש, שקראוהו מלך בשמים, שמולך על כל הכוכבים ומנהיג אותם, ואליו היה עבודת המולך, והיה אצלם מולך זכר ומלכת נקבה, ועז"א (בעמוס ה') את סוכות מלככם ואת כיון צלמיכם, ולקמן (מ"ד י"ח) עשינו לה כונים להעציבה. וי"מ מענין מלאכה או מלאך ושליחות ע"ש עבודתה ושליחותה בהנהגת השפלים, ואל"ף עי"ן הפעל נפל מן היסוד, כמו אם לא שריתך לטוב (לקמן ט"ו י"א), יתן ה' את שלתך (ש"א א'):פסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
ביאור המילות
"ספו". למפרשים שרשו יסף, כמו ספו שנה על שנה (ישעיה כ"ט). ולפ"ז י"ל זבחיכם זבחי חול, וי"ל ששרשו ספה, כמו וספו בתים רבים (עמוס ג'), ר"ל כלו והכריתו את העולות עם הזבחים, ומלת על כטעם עם, כמו ויבואו האנשים על הנשים:פסוק כב
- א) "שישמעו בקולי" כמ"ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני,
- ב) "והייתי לכם לאלהים" שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי אלהיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו,
- ג) "והלכתם בכל הדרך" שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל למען תלמד ליראה את ה', ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכ"ז לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם "למען ייטב לכם":
ביאור המילות
"כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים כי אם את הדבר הזה צויתי אותם". לפירוש המפ' יקשה מאד איך אמר שלא דבר ולא צוה על דברי עולה, והלא כל ספר ויקרא מלא מהלכות הקרבנות ומדיניהם, וע"כ מוכרח לפרש כמש"פ שר"ל לא דברתי כי אם את הדבר הזה, רק דבר זה היה עקר הדבור שישמעו בקולי. אולם מלת צויתי אותם נראה כמיותר לפ"ז, כי כבר כללתי באילת השחר (כלל רכ"ט) שכ"מ שבא להטיל תנאי בשלילה הקודמת (שיציינו במלת כי אם) אין דרך להזכיר את הפעל שנית, אם לא לצורך דרוש. אולם הדבר נכון מאד, בשתדע ההבדל בין דבור ובין ציוי, שהדבור יבא גם על דבר הרשות, והציוי בא על דבר חובה, שהמצוה מכריח לעשות פקודתו, ובקרבנות יש דבורים וציויים, כי קרבנות נדבה דבר ולא צוה כמ"ש אדם כי יקריב כשרוצה להקריב, וקרבנות חובה צוה, כמ"ש צו את ב"י זאת תורת העולה, צו וכו' את קרבני לחמי. אמנם הגם שבדבור הבאת הקרבנות יש דבור וציוי בתכליות של הקרבנות שהוא שישמעו בקול ה' לא יצדק דבור של רשות רק ציוי של חובה וז"ש הגם שדברתי וגם צויתי על דברי עולה וזבח, דברתי על קרבנות נדבה, וצויתי על קרבנות חובה, בכ"ז בשתיהם היה רק ציוי שישמעו בקולי ועז"א צויתי אותם כי השמיעה בקול ה' הוא ציוי וחובה:פסוק כג
פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
ביאור המילות
"ודברת, וקראת", (כנ"ל פסוק י"ג):פסוק כח
פסוק כט
ביאור המילות
"גזי נזרך". פירשו המפרשים שער הראש, ובא המליצה מן הנזיר שגוזז שערו עת טמא ראש נזרו, והנמשל כי האמונה הוא נזר הקדש על ראש ישראל ואם אבדה האמונה הורד עדיך מעליך:פסוק ל
פסוק לא
"אשר" אנכי "לא צויתי" שיעשו לי עבודות כאלה, ולא תאמר שלא צויתי מפני שחשבתי שלא ישמעו לי לעשות זאת אבל הדבר עלה על לבי לצוות בעד שאדע שישמעון, "כי לא עלתה על לבי" כי היא עבודה משוקצת אצלי:
פסוק לב
פסוק לג
פסוק לד
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ז · >>