מלבי"ם על ירמיהו ד יז

<< מלבי"ם על ירמיהו • פרק ד >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • 



"אבל" איך היה הכיבוש פתאום שלא בדרך הטבע, כי לא היו עתה כנוצרי עיר בצורה רק "כשמרי שדי" שאין בה איש כי כולם ברחו מן העיר ויבקעו דרך חומת יריחו כנזכר לקמן (סי' נ"ב) עד שלא על העיר נצרו רק את השדה הצטרכו לשמור, ולא ביתר ערי יהודה, רק "עליה" על ירושלים, ולא בשער העיר רק "מסביב" לעיר כי תפשו אותם אצל יריחו, וכ"ז היה תיכף בבואם כי לא ארכו ימי המצור, ועז"א "נצרים באים" הגם שזה מקרוב באו, והגם שהם "מארץ המרחק" שהתלבטו בדרך ובכ"ז כבשום בלא מצור רב ובלא מלחמה, ומדוע היה זה, הלא סבת זה לא היה חולשת העם וגבורת הנוצרים רק יען "כי אתי מרתה", כמ"ש לו חכמו ישכילו זאת איכה ירדוף אחד אלף אם לא כי צורם מכרם, ועז"א "הזכירו לגוים", שיזכרו וישימו על לב שזה סימן כי אותי מרתה. עתה מתחיל לבאר מ"ש "השמיעו על ירושלים" שמן ראיה זאת בעצמו "ישמיעו" דברי תוכחה אל ירושלים, וזה נוסחה.


ביאור המילות

נוצרים, "כשומרי שדי". הנוצר הוא יותר מן השומר, וגם משתתף עם המצור, נצור מצורה (נחום ב' א') כעיר נצורה (ישעיה א').

"אתי מרתה", פעל מרה נקשר לרוב עם ב', וכשנקשר עם את מורה שממרה דברו ופקודיו, שזה נקשר עם את, ולא מרו את דברו (תהלות ק"ח) כאשר מריתם פי:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.