מלבי"ם על ירמיהו ב כה


"מנעי", עתה באר הנמשל, הנה הזונה הנואפת לקבל אתנן, יהיה זה בשביל שחסר לה צרכיה, נעלים ברגליה, או שרוצה יין לשתות, אבל פה היה בהפך, כי הבעל אומר לה "מנעי רגלך מיחף" שאם תלך לזנות תלכי יחף לא כן אם תשבי בבית, וכן "גרונך מצמאה" שאם תלכי לזנות תצמאי לא כן אם תשבי בבית, "ותאמרי נואש" ואת אומרת שאת מתיאשת עצמך מכל אלה שאינך רוצה כלל מנעלים ומשקה לשתות, ולא להשיג זאת את הולכת לזנות רק "כי אהבתי זרים", שאותם בעצמם אהבתי "ואחריהם" בעצמם "אלך" לא למען אשיג אתנן מנעלים ויין לשתות. וזה כפרא למוד מדבר שהתנועה עצמיי לו לא מקריי להשיג על ידו דבר מצרכיו וא"א להשיבך עוד מן טבעך, כי.


 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.