מלבי"ם על ירמיהו ב ז


"ואביא", אחרי שחשב חטא אבותיהם יוצאי מצרים חושב חטא בניהם, "אתכם הבאתי אל ארץ הכרמל" (הגם שאבותיכם חטאו), והיה תכלית ההבאה שני דברים,

  • א) "לאכול פריה" לשבוע מטוב הגשמי,
  • ב) "לאכול טובה" באשר היא ארץ מוכנת להשיג בה הטוב האמתי והאושר הנפשי, ובשניהם היו בהפך, כי "ותבאו", עת באתם, נגד לאכול פריה "טמאתם את ארצי", במעשים מגועלים מונעים ההצלחה הגשמיית,
  • ג) נגד לאכול טובה אמר "נחלתי" מצד שהיא נחלת ה', כי אחר שנכנסו ישראל לארץ נכנסה תחת השגחת ה' ונעשית נחלתו, שמתם אותה לתועבה:


ביאור המילות

"ארץ הכרמל". הוא הפך המדבר, והנה הכרמל המדבר (לקמן ד' כ"ו), ושם מדבר לכרמל (ישעיה ל"ב ט"ו).

"ארצי נחלתי". כ"מ שבאו נרדפים ארצי ונחלתי, או עמי ונחלתי, אצל ה', יציין בשם נחלה הקדושה שיש בו ודבוק השכינה וההשגחה התמידית והפוכו תועבה אשר יגעל נפשו בו, ובא על ע"א ואליל ומעשים מגונים אשר ירחקו את השכינה, משא"כ הטומאה לא תסיר את השכינה כמ"ש כי אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם, ותמצא זה (לקמן י"ב ז', ט"ז י"ח, ישעיה מ"ז מ"ו, יואל ב' י"ז, תהלות כ"ח ט', ע"ד ב', ע"ח ס"ב, ע"א, צ"ד י"ד, ק"ו מ'):

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.