", עתה יבאר תורת החינוך לימי החול של ק"ץ ימי החינוך, שבכל יום יקריב כבש לעולה (חוץ מכבש התמיד) ועולת החינוך לא יעשה רק בכל בקר:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ומנחה תעשה עליו וגו' ששית האיפה", שזה שיעור מנחת הכבש בימי החינוך כנ"ל, "
ושמן שלישית ההין", הגם שלפי החשבון היה לו לההביא ששית ההין, כי החשבון הוא הין לאיפה וששית ההין לששית האיפה, באר שיהיה "
לרוס את הסלת" ולרככה בשמן הרבה, "
מנחה לה' חקת עולם תמיד", ר"ל כל מה שבארתי עד הנה הוא רק למצות מנחת החינוך, והוא רק לשעה לא לעולם, אבל חוץ מזה יביא את "
המנחה" המיוחדת "
לה'" אשר היא "
חקת עולם תמיד" שיביא מנחת תמידין בבקר בבקר כהלכתו:
ביאור המילות
"
לרס". לזלף על הסולת, מענין רסיסי לילה, שהם טפים נוטפים ונוזלים, ותרגום כרביבים עלי עשב כרסיסי מלקושא:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ועשו", ר"ל ולא יבוטל הקרבת התמיד ע"י כבש שיביא לחינוך, כי בכל זה "
יעשו את הכבש" היינו כבש התמיד, "
ואת המנחה ואת השמן", כפי מצות התמיד, עשירית האיפה סולת למנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין, "
בבקר בבקר עולת תמיד", שיבא עולת תמיד כפי מצות התורה בכל בקר, וכ"ש שלא יתבטל תמיד של בין הערבים, הרי הנביא עצמו פירש דבריו שכ"ז יהיו למלואים וקרבנות חובת היום לא יתבטלו:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא", ר"ל שאין דינה כמתנה שתחזור ביובל רק כנחלה, "
ותהיה לבניו" של בנו, ולא תחזור אל האחים ביובל, ומבאר הטעם כי "
אחוזתם היא בנחלה", אחר שבל"ז יירש אותה לכן אינה חוזרת ביובל, וגם למאי דקיי"ל דאחין שחלקו לקוחות הם עכ"פ נוטל כנגד חלקו וא"כ דינו כנחלה:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וכי יתן", אבל "
אם יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו" תשוב ביובל להנשיא, כדי "
שאך נחלתו בניו להם תהיה" ר"ל שנחלתו אך לבניו, אך להם תהיה, ולא תוסב לזרים, ויש פלוגתא במתנה אם דינה כמכר לחזור ביובל, ולמ"ד דמתנה אין חוזרת ביובל נשתנה דין הנשיא בזה כמו שיבאר הטעם:
ביאור המילות
"ושבת". התי"ו במקום ה"א ושבה:
"
אך נחלתו". (נחלת) בניו, ואמר אך להוציא שלא יקח נחלת העם, כמ"ש בפסוק שאח"ז:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ולא יקח", כדי "
שלא יקח הנשיא מנחלת העם", שאם יועיל מתנותיו ותוסב נחלתו לזרים יצטרך להונות את העם ולקחת נחלתם כדי להוריש לבניו, וכבר באר
(בסי' מ"ה פ"ח) שלכן נתנו לו חלק בארץ כאחד השבטים שלא יצטרך להונות את העם ולקחת נחלתם, וע"י שלא יוכל לתת מנחלתו מתנה עולמית עי"כ "
מאחוזתו ינחיל את בניו למען אשר לא יפוצו עמי" כמו שהיו במלכים הקודמים שלקחו שדום העם, והעם נפוצו מאחוזתם מפני פחד ומגור, אבל כשיהיה לו נחלת הארץ לא יבא לידי כך:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויבאני במבוא" הנה עד עתה עמד בעזרת ישראל אצל שער הצפון כנזכר למעלה
(מ"ד ד') עתה יצא מן שער הצפון, והגיע אל הדרך ההולך "
בכתף השער" שהוא דרך העשר אמות ששם המבוא מהקדים אל המערב לפני לשכת החמשים, שמשם יבא דרך גדר החצר אל דרך העשר אמות שלפני לשכת העשרים
(כנ"ל מ"ב ט' י' י"א) ושם הכניסו "
אל לשכת העשרים" (דרך האמה אחת שנכנסו לשם מצד צפון
(כנ"ל שם פסוק ד').
"שהם לשכות הקודש" שנתקדשו בקדושת עזרה, וראה שבלשכת העשרים "שבצד מערב יש מקום" מוכן לבשל:
ביאור המילות
"
הלשכות הקדש". כמו הארון הברית, הלשכות לשכות הקדש:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם", כי היה מקום לבישול השלמים בחצרות קטרות שיתבאר בפסוק כ"א והם היו בחצר החיצונה במקצוע החצר ששם לא נתקדש בקדושת עזרה, והראהו שלבישול קדשי קדשים יש מקום מיוחד במקום מקודש כדי "
שלא יוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם", הוא על צד המליצה שיוציא הקדש ממחיצתו אל העם והחול כאילו תפקע הקדושה מן הקדש אל העם והחול, כמו ולא יקדש את העם בבגדיהם:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויוציאני", משם הוציאו אל החצר החיצונה, וראה שבכל מקצוע יש חצר מיוחד:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חצרות קטרות", ר"ל שהיו בלי תקרה מלמעלה שיצא הקיטור והעשן, "
ארבעים ארך" הארך היה ממזרח למערב והרוחב מצפון לדרום וזה מוכרח שאם היה האורך מצפון לדרום, לא היה מקום ללשכת המאה כמו שתראה מדברי למעלה סימן מ"ב
(פסוק א'):
ביאור המילות
"חצרות קטרות". החצר הוא מה שא"ל תקרה, והם קטורות שניכר עליהם רושם הקיטור והעשן, שהושחרו ע"י הקיטור:
"
מהוקצעות". בנין הפעל. מן ואת הבית יקציע, שהוקלף הסיד מעליהם ע"י העשן והאש הבוער שם תמיד:
