מלבי"ם על יחזקאל לה ה


"יען", אבל אח"כ בעת נכנסו הרומיים לירושלים והם באו אז לעזרת ישראל, שמרו בלבם, "האיבה" הכבושה בלבם "מעולם, ותגר את בני ישראל ע"י חרב", כמ"ש גם אתה כאחד מהם, ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו, וזה היה "בעת אידם" ר"ל בעת החורבן, שאז היה "עון קץ", שהיה קץ לעונם ואחרית העונשים, שאחר שכבר נשלם עונם, וגם נחתם אידם היה ראוי לרחם עליהם וכ"מ שעשית היה מתוך האיבה לא לשום תועלת:


ביאור המילות

"ותגר". כמו (מיכה א') והגרתי לגאי אבניה, תורידם לחרב:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.