פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אמר אליהם", משיב להם בשבועה על שני טענות אלה, על הראשון אומר שציווי ה' לא ידמו לצווי ב"ו שאם יעברו על פקודתו רוצה לענוש ולהנקם מן החוטא ולהמיתו דוקא, אבל ה' כל חפצו בתקנת בריותיו ולהחיותם, וגם כשחטאו וגזר עליהם עונש אין תכלית העונש כדי להעניש ולהנקם, רק כדי שע"י העונש ישים על לבו לשוב ולתקן מעשיו להבא, וגם אם יגזור מיתה על הרשע אין תכליתו מות הרשע, רק תכליתו שעי"כ יראה רשע אחר וישים על לבו לשוב, וז"ש "
אם אחפוץ במות הרשע" זה אינו החפץ והתכלית המכוון, "
כי אם" תכלתיו הוא "
בשוב רשע" אחר "
מדרכו" ע"י יראת העונש "
וחיה", וא"כ חפץ ה' הוא חיי הרשע ולא מותו, וכשיתקן מעשיו להבא חיו יחיה, ואם מצד השני שנטמאתם ואתם נמקים ע"י מעשיכם "
שובו שובו מדרכיכם הרעים", ע"י שתשובו תשובו לאיתנכם ותתקדשו ותרפאו מחלייכם, "
ולמה תמותו" הלא יש לכם רפואה:
ביאור המילות
"
במות הרשע כי אם בשוב רשע". כבר יעדתי באילת השחר
(כלל קל"ח) שהשם הנשנה יורה שאינו השם הראשון, ור"ל בשוב רשע אחר:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואתה בן אדם אמר אל בני עמך", ועתה הודיע להם שאין ה' מביט על מעשים הקודמים בין לטוב בין לרע, רק על מעשים של עתה, עד "
שצדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו", ר"ל שאינו דומה כב"ו שאם יחטא לפניו עבד ששרת לפניו תמיד באמונה יזכור צדקותיו הקודמים וימחול לו, ובהפך מי שהרשיע לפניו תמיד אף שישוב מדרכו לא יועיל כי ישמור איבתו בלבו להענישו, לא כן אצל ה', עת ימרוד הצדיק בו בפשע אז צדקתו הקודמת לא תצילנו "
והרשע" השב מרשעו "
לא יכשל ברשעתו" הקודמת, כי נמחל לו וכאילו לא היה מכשול בדרכו כלל, "
וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו", ר"ל שהגם שבאם יחטא הצדיק בחטא שוגג לא בפשע תועיל לו רשעת הרשע, ר"ל שאז יצרפו מעשיו נגד מעשה הרשע החוטא בפשע וזדון ויצא צדיק לערכו אבל אחרי שהרשע שב בתשובה והצדיק עשה חטא שוגג לא יהיה צדיק בערך הרשע ולא יזכה נגד מעשה הרשע הקודמים, כי אז יביטו על מעשה הרשע והצדיק של עתה, שהרשע שב בתשובה והוא צדיק, והצדיק חוטא, ונתהפך הדבר שהצדיק לא יחיה בסבת מעשה הרשע:
ביאור המילות
"
פשעו, רשעו, חטאתו". הפשע הוא המרד
(כנ"ל י') ויצדק על הצדיק שמורד, לא כן הרשע שלא עבד את ה' ואינו מורד רק מרשיע, ומה שכתבתי ביום חטאתו הוא השוגג, ועי' בפירוש:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
באמרי לצדיק", אתה פי' הדבר איך לא תועיל צדקת הצדיק ביום פשעו, הוא אם אני אמרתי לו "
חיה יחיה" בשהוא כולו זכאי, והוא בטח על צדקתו ועשה עול, שחשב שמצד שי"ל צדקות ומעשים טובים מרובים יוכל לעשות עול ולא יזיק לו, וכענין שאמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וא"כ הצדקות שלו הוא סבה אצלו אל עשיית עוול, עד שחושב שע"י שהוא צם ומתפלל יוכל לגזול ולעשוק ואין פשע, בזה "
כל צדקותיו לא תזכרנה", כי ע"י העון קלקל מעשיו הקודמים:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ובאמרי לרשע" וכו' "
ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה", משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, ומפרש נגד משפט.
ביאור המילות
"
משפט וצדקה". הבדלם מבואר ישעיה
(א') ובכל התנ"ך:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חבול ישיב רשע" שעל עברות שבין אדם לחברו צריך להשיב מה שגזל חברו, מה שחבל ברשע ישיב, ומה "
שגזל ישלם" דמיו הגם שא"צ דוקא להשיב גוף הגזלה כמו מריש שתקעה בבירה, ונגד צדקה בין אדם למקום "
בחקות החיים הלך" ילך בחקים אשר יחיה בהם חיי עולם הבא, ויזהר "
לבלתי עשות עול" להבא, "
חיו יחיה לא ימות" בעבור חטאים הקודמים:
ביאור המילות
"
ישוב, ישלם". ההשבה הוא כשמשיב גוף הדבר, והתשלומין הוא גם כשנותן מחירו:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כל חטאותיו אשר חטא לא תזכרנה לו", ר"ל שלא תזכרנה לו מצד שחטא רק מצד "
שמשפט וצדקה עשה", כי בתשובה מאהבה יעשה מעונות זכיות, ויהיה דומה כאילו לא חטא רק שעשה משפט וצדקה, כי אם חבול ישיב וגזלה ישלם לא יוחשב לו חטא החבלה והגזלה רק זכות ההשבה והתשלומין שקיים מ"ע, כאילו לא חטא בעבר רק עשה זכות ומצוה שע"י "
חיה יחיה":
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואמרו בני עמך לא יתכן דרך ה'", כי אצל בני אדם יהיה להפך שיזכרו מעשים הקודמים וידונו אותו על פיהם, וזה מצד "
שדרכם לא יתכן", כי אחר ששב ממעשים הקודמים צריך להעביר עליהם ולישא פשע:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בשוב צדיק", מוסיף לאמר שאדרבה הסברה נותנת להפך, שבעת "
ישוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם", ר"ל שאז ימות בצדקתו הקודם ובעול שעשה עתה, כי לפי ערך צדקתו הקודם יגדל יתר מאד העול של עכשיו, וכן.
ביאור המילות
"
ומת בהם". הי"ל ומת בו, ועיין בביאור הענין:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה", ר"ל אז יחיה ברשעתו הקודם ובמשפט וצדקה שעושה עתה, כי לפי ערך שהיה רשע מקודם יגדל יתר מה שעתה עושה משפט וצדקה כמ"ש במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואמרתם", וגם ע"ז תאמרו "
לא יתכן דרך ה'", והתשובה לזה הוא, "
איש כדרכיו אשפוט אתכם" שאני איני מביט על דרכו של עתה לבד, רק אביט על כל דרכיו, ואשקיף על דרכו עתה לפי ערך של הדרך שהלך בה מקודם, שיגדל עתה דרכו עתה אם נשתנה מערכו הקודם הן לטוב הן לרע:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כא-כב) "
בא אלי הפליט", הנה למעלה
(כ"ד כ"ה) אמר שביום החורבן יבא הפליט להשמעות אזנים ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת, אמר לו, שהוא יודיע לו קודם בנבואה שכבר נחרב הבית, והפליט לא יבא רק להשמעת אזנים, כי השמועה ששמע בנבואה לא שמע באזניו הגשמים רק ראה במראה, והפליט ישמיע בפועל, והנה ה' אמר לו
(ג' כ"ו) ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה, ובדברי אותך אפתח את פיך, וכן "
היה יד אליו בערב לפני בוא הפליט" עד שהפליט לא בא רק להשמעות אזנים "
וה' פתח פיו" שיגיד אל העם לפני בוא הפליט והיה פיו הנאלם תמיד פתוח "
עד שבא הפליט", ואחר שבא הפליט נשאר "
פיו פתוח", ר"ל כי יחזקאל לא נתיחד לנבא על החורבן שע"ז נתיחד ירמיה להנבא בירושלים, ששם היה עדיין תקנה בתשובה, ואם היה צדקיה שומע לקולו ויוצא אל נבוכדנצר לא היה מחריב את העיר, אבל בגלות בבל לא היה הדבר תלוי, אדרבה בא להם ציווי מירמיה שיולידו שם בנים ובנות כי ישבו בגלות שבעים שנה, והיה פי הנביא נאלם שמה כי האפשריות תלוי בנבואת ירמיה, רק אחר שנחרב הבית אז ניתן רשות ליחזקאל לנבאות כי נשלם שליחות ירמיהו ומאז נפתח פיו לנבאות אל הכלל ולא נאלם עוד, ובשגם כי עד עתה לא האמינו עדיין והיו ביניהם נביאי שקר שנבאו שהמקדש לא יחרב, ואחר ששמעו מן החורבן התחילו להאמין לדברי הנביאים ולהאמין בה', ומאז לא נאלם פי המוכיח בדבר ה':
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
יושבי החרבות האלה", אחר חורבן המקדש נשארו עדיין הרבה מישראל שישבו בחרבות ובשדות ומערות, וחשבו שעדיין יהיה ישוב בא"י ושקדושת א"י לא בטלה בעת החורבן, והנביא נבא להם שהארץ תהיה שממה לגמרי (כמ"ש מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו), ושגם הקדושה בטלה בעת החורבן (כמ"ש קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל) וז"ש כי "
יושבי החרבות" עדיין "
אומרים" שלא נתבטלה ירושת הארץ ומביאים ק"ו "
אחד היה אברהם", הוא לא היה רק איש אחד שהאמין בה', ובכ"ז גרם זכותו "
שירש את הארץ ואנחנו רבים" מאמינים, ובפרט "
לנו כבר נתנה הארץ למורשה" מכבר, ובודאי לא בטל הירושה שכבר נתנה לנו מכ"ש מאברהם שניתן לו ירושה מחדש:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן אמר אליהם", הודיע להם שהארץ לא נתנה להם רק בתנאי שישמרו את התורה כמ"ש ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו, והם עברו על ג' עברות החמורות המטמאים את הארץ גילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה, וז"ש "
על הדם תאכלו ועינכם תשאו אל גלוליכם" שהוא חטא ע"ז, "
ודם תשפכו" הוא ש"ד, ואיך "
הארץ תירשו?":
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עמדתם על חרבכם עשיתן תועבה", ר"ל שבחרב אנסתם על תועבה ולטמא את רעהו ואת אשתו שהוא ג"ע, ואיך "
והארץ תירשו"?:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חי אני", כי יכלו יושבי הארץ לגמרי, שמי שיהיה בערים החרבות יכלה בחרב אויב, והמתחבא בשדה ששם לא יהיה האויב תאכלהו חיה רעה, ובמערות יכלה בדבר, ועי"כ.
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ונתתי את הארץ שממה ומשמה, וגם מקומות העזים שהיו בה" כמו המצודות והמבצרים שהיו בהרים שאין רגל אויב מגיע שם "
ישבתו", עד שגם "
ההרים יהיו שממה מבלי עובר":
ביאור המילות
"
שממה ומשמה". ע"ל
(ו' י"ד):
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וידעו" ושממות הארץ תהיה השגחיי עד שממנה יכירו "
כי אני ה'" כי יראו שהיא "
שממה על כל תועבותם" שהוא עונש השגחיי מכוון נגד העונות:
פסוק ל
• לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בני עמך הנדברים בך", אחר שנפתח פי הנביא והתחיל להוכיח את העם כמ"ש ויפתח פי ולא נאלמתי עוד, התחילו לדבר רע על הנביא בסתר איש בחדרי משכיתו, ובכ"ז בגלוי עשו את עצמם כאילו יראים את ה' והולכים לשמוע תוכחת הנביא, וז"ש "
הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים", שאצל הקירות של חצר ביתם, ועד פתח הבית, ששם אין יושבים רק משפחת הבית, היו נדברים בך לגנאי, (שכל לשון דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי, ובכ"ז "
ודבר חד את אחד" כשמדבר לאיש זר אחד אל אחד מיוחד מן העם, ואף "
איש את אחיו, יאמר באו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת ה'" עשו א"ע כמאמינים בדבר ה' וכרודפים לדעת את ה' ואת דבריו ע"י נביאו:
ביאור המילות
"
הנדברים בך". כל דבור שאחריו ב' [אם לא בא לציין דבור ה' אל הנביא] הוא לגנאי תמיד,
(עמ"ש ירמיה ל"א י"ט, תהלות פ"ז ג'), ודבור הבא בנפעל, מורה ששנים מדברים ומחליפים הדברים זע"ז:
פסוק לא
• לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויבואו אליך", בכל זאת לא יפחדו מדבריך כפוחדים אל ה' ואל דבריו, וזה בשתי פנים לפעמים כשהנביא מקבץ את העם להטיף להם ולהוכיחם, "
יבואו אליך כמבוא עם" מתקבצים עם כלל הצבור, "
וישבו לפניך עמי" ישבו כאילו הם השומעים בקולי, ובכ"ז "
ואותם לא יעשו", כי תחת שראוי להם לספר בפיהם המוסר והתוכחה, "
הם עושים בפיהם עגבים" וליצנות, ותחת שראוי שיחרדו בלבבם מפחד ה'.
"אחרי בצעם לבם הולך" בענין שפיהם ולבבם רחוק מה' ואיך יבואו לידי מעשה, וכמ"ש בפיך ובלבבך לעשותו:
פסוק לב
• לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
"והנך" ולפעמים יבואו אל הנביא לשמוע נועם מליצותיו בעת יטיף במשל ומליצה", ואז "
הנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן", בענין שנעים להם לשמוע דברי הנביא מצד נועם המליצה וטיב השיר ויופי הדבור הממשיך לב השומע, ומצד זה "
ושמעו את דבריך", ובכ"ז "
ועושים אינם אותם":
ביאור המילות
"
יפה קול ומטיב נגן", אל השיר בפה ילוה ג"כ הניגון בכלי, ותנאי השיר יפה קול, ותנאי הכלי מטיב נגן:
פסוק לג
• לפירוש "פסוק לג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ובבאה", אמנם על מה שהנביא מנבא להם עתידות ומזהיר כי יבא עליהם פורעניות לא ישיתו לב ולא יאמינו לדבריו עד יבא הפורעניות שנבא, ואז אין תועלת במה ששמעו דברי הנביא אחרי שלא עשו תשובה לעכב את הרעה כי "
בבאה הנה" כבר "
באה", ונהיה הרע, ואין תועלת רק מה "
שידעו" אח"כ "
כי נביא היה בתוכם" שאז יאמינו שהיא נבואה אמתית, ואז כבר א"א לתקן העבר:
