פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על יחזקאל לב


תוכן עניינים

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כפיר גוים נדמית" ידמה את פרעה בצד א' ככפיר, שהאריה בילדותו שנקרא כפיר לא יצא על טרפו חוץ ממעונתו, רק יטרוף את החיה הקרבה אל סוכתו, עד שהגיע להיות אריה שאז יצא עלי טרף חוץ מגבולו, ובזה יאמר שנדמה בעיני גוים ככפיר שאינו יוצא ממקומו כך לא היה דרכו לכבוש ארצות רחוקות ולהרגיז הארץ, ובכ"ז הזיק לכל שכניו, ובזה מדמהו "לתנים בימים", כי המצרים היו מאמינים שהתנים הגדול שהוא הקראקאדיל קדוש ומושל במים, ושעת ידלח ברגליו את מי נהר נילוס, יגרשו מימי הנהרות כולם ויהיה סער בתחתית המים ויתנשאו דכים וישטופו ויעברו אל הנילוס ויתמלאון מימיו, ועי"ז יחסרון הנהרות כי ירפשו מימיהם וירדו אל נחל מצרים, וז"ש "ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך", ר"ל שתשכב על גחונך, "וברגליך תדלח המים בנהרותיך", ר"ל שהוא נהר נילוס, ובזה "תרפוס נהרותם" של הגוים (ואמר כתנים בימים כי המצריים האמינו שהאליל המושל על הים י"ל מלחמה עם האליל המושל על הנילוס, אבל אתה כתנים המושל גם בימים, ותדלח נהרותיך, וירעשו מים) והנמשל שהגם שנדמית ביבשה לכפיר שאינו יוצא חוץ מגבולו, אבל בימים ובמים עשית היזק גדול, כי כבש את כל העמים אשר על יד נהר פרת ועל שפת הים, ומשך השפע אליו וכולם היו לו מס עובד, ורפס נהרותם ושפעם:


ביאור המילות

"ותגח". נגזר משם גחון, שתשכב על גחונך, וכן כי אתה גוחי מבטן (תהלות כ"ב), בגיחו מרחם יצא (איוב ל"ח), שהילד הקטן ילך על גחונו, וכן חולי וגוחי בת ציון (מיכה ד') שכבי על גחונך כיולדה, והאורב מגיח ממקומו (שופטים כ') הלכו על גחונם בל יראום, כי יגיח ירדן (איוב מ') יקחנו אל גחונו:

"ותדלח". הוא שמעכיר המים ומבלבלם:

"ותרפס". היא הרמיסה בקרקע המים שמעלה רפש וטיט, ומשתתף עם מ"ש ושארה ברגלה רפשה (דניאל ז') ועם רפש בשי"ן ימנית:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה'", ועי"כ "ופרשתי עליך רשתי" הרשת פורשים על פני כל המים לעכב הדגים ממהלכם וצריך לזה אנשים רבים, אבל הדג הגדול לא יעלוהו ברשת רק במקום שמתעכב ישליכו עליו חרב שהוא מן מוקש המחריב אותו וממיתו, וז"ש והעלוך בחרמי, והיינו שע"י תחבולות יוציאהו מארצו ללכת למלחמה לקראת מלך בבל ואתו קהל עמים רבים:


ביאור המילות

"רשתי, חרמי". ברשת צדים דגים רבים בפעם א', ועז"א רשתי בקהל עמים רבים:

"והחרם". מחריב הדג הגדול, כמו והכיתי את כל הארץ חרם, ועמ"ש חבקוק (א'):
 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונטשתיך" ויהיה כדוגמת הדג שמת כשבא ליבשה, ר"ל שם אעזוב אותך ותמות מעצמך, ותטול על פני השדה, "והשכנתי" כמשל הדג הגדול שפלטו המים וניתן לאכלה לעוף ולחיה, היינו שכולם יבוזו שללו:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונתתי" מצייר שהעופות יעלו את "בשרו על ההרים, והגאיות יהיו מלאים מן הרמה" שלו:


ביאור המילות

"רמותך". מענין רימה ותולעה. וידוע שמשקלי השמות משתנים:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והשקיתי", ע"י "שיצוף הדם שלך אל ההרים" יהיה הדם רב כ"כ עד "שאשקה כל הארץ" ויותר מזה שיתרבה כאפיקי מים "ואפיקים יהיו מלאים מן הדם" השוטף כמים רבים, וכ"ז מצייר המפלה הראשונה שנפל חוץ לארצו (כמ"ש למעלה כ"ט ונתתי חחים בלחייך ונטשתיך המדברה וכו' וכמו שפירשתי שם):


ביאור המילות

"צפתך". כמו צפו מים על ראשי, ושרשו צוף.

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וכסיתי" עתה מצייר המפלה השניה שהיה לו בארצו (שנבא ע"ז שם (פסוק ח')) ומצייר זה כאילו "בכבות אורו יכוסו שמים", וזה ע"פ האמונה שהאמינו המצרים שהאור והכוכב שלהם המושל בשמים, הוא ראש המאורות ומלך הכוכבים, ולא יכהה אורו לעולם, ועת יאפילנו ענן, שזה משל אצלם שהאור הגדול מתחיל לכהות ולהיות כבה יעלה עשן גדול ויכהה כל מאורות השמים, (וזה נמשך להם על שהשמים ברים תמיד במצרים ואין שם ענן ומטר לעולם) ועת יכובה האור לגמרי ויהיה חשך במצרים יחשכו כל מאורי אור בשמים. וכפי דמיונם אמר "וכסיתי בכבותך שמים", וזה משל על החורבן הראשון שהיה בארץ מצרים כנ"ל שאז נכבה אורם קצת, ויצא עשן ואד וענן ונקדרו הכוכבים עד שנתכסה השמה והירח ולא האירו למטה. וזה מליצה שכן גם למטה ספו תמו כל עוזרי מצרים וכמה אומות אתם:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל" אח"כ יכובה האור לגמרי ואז "כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך", שלא לבד שיכוסו בענן למטה כי גם יקדרו בשמים ולא ימצא אורם אף למעלה, ועי"כ "ונתתי חשך על ארצך" לא כמו בעת הענן שעדיין נמצא קצת אור, רק יהיה חשך לגמרי, ועז"א "בשמים אקדירם", שהוא קדרות גמור גם בשרשם, וזה משל על החורבן האחרון שהיה במצרים שהיה חשך גמור והאור היה לחשך אפלה וחורבן עולם שממה (כנ"ל ל"ב פסוק י'):


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והכעסתי", אז "אכעיס לב עמים רבים" כי בלכתו משם שטף גוים רבים מסביב. ויש הבדל בין עם ובין גוי, שגוים הם הפחותים, ועמים י"ל מלך, ותחלה כעסו עמים שי"ל מלך ע"י "ששבר מצרים התפשט לגוים" הפחותים שהיו תחת מצרים ונפלו ונחרבה ארצם, ומשם התפשט גם "על ארצות אשר לא ידעתם" שנפוצו חיל כשדים גם למרחוק:


ביאור המילות

"עמים, גוים". הבדלם התבאר ישעיה (א' ד'):

"גוים, ארצות". הבדלם מבואר למעלה (ה' ה'):
 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והשמותי", אח"כ "אשומם גם עמים רבים" (שהעמים י"ל מלך) "ומלכיהם ישערו עליך שער", לא כעס פנימי בלב, רק שער ושממה, "בעופפי חרבי על פניהם", כי החרב של ה' (שהוא מלך בבל שהוא חרב ה') יעוף גם על פניהם, "ויחרדו בכל רגע איש לנפשו" בל תגיע הרעה אליו:


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כה אמר ה'" עתה פי' הנמשל, תחלה "חרב מלך בבל תבואך" שזה הנמשל של המליצה הראשונה שמלך בבל בא לעיו והוא חוץ לארצו והרג חיילותיו, אח"כ.


 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


1"בחרבות גבורים אפיל המונך" הוא מה שאח"כ בא למצרים והרגו המון רב, ואח"כ "ושדדו את גאון מצרים ונשמד כל המונה" הוא החורבן האחרון שנשמדו כולם:


 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והאבדתי", ואז היתה שממה ארבעים שנה, והיאור היה חרב ורגל אדם ובהמה לא עבר בארצם (כנ"ל סי' כ"ט), ולא יהיה מי שידלח הנהר לא התנים מבפנים, ואף לא רגל אדם ובהמה מבחוץ, ועי"כ ילכו כל הנהרות בהשקט ולא ירפסו מימיהם ע"י סער הנילוס (כנ"ל פסוק ב')


 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואז אשקיע מימיהם" של כל הנהרות, ונהרותם כשמן אוליך ההולך בהשקט ונקי מכל עפר והתערובות והוא משל על שמצרים לא יקחו עוד שפע של האומות שכניו:


 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בתתי" וזה יהיה עת אתן את ארץ מצרים שממה ונשמה שהוא בחורבן האחרון:


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קינה היא" מכל זה יעשו קינה, ועל המפלה הראשונה שנפלו חוץ לארצם אמר "קינה היא וקוננוה", יעשו קינה מן הכפיר והתנים בימים, ויקוננו על התנים שהוטל למדבר, ועל המפלה השניה שבאו כשדים לארצם אמר בנות גוים תקוננה אותה, כי אז נפלו גוים רבים עמו כל עוזרי מצרים וסומכיו, והיתה קינה כללית, ואז קוננו הקינה על כוכבים ושמש וירח שנתכסו בענן ע"י שנכהה המאור הגדול, ועל החורבן השלישי שנחרבה כל מצרים והיתה למדבר שממה אמר "על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה" כי אז נחרבה מצרים וכל ההמון, והיה חורבן כללי, ואז קוננו שנקדרו כל מאורות השמים ובא חשך אפלה על ארץ מצרים, בענין שדברים האלה התחלקו לג' קינות,

  • א) קוננו בני ארץ מצרים,
  • ב) קוננו בנות הגוים על מפלתם עם מצרים,
  • ג) קוננו על מצרים עצמה, אבל גם זה קוננו בנות הגוים כי מצרים כלו נאבדו ולא היה מהמון מצרים מי שיקונן רק יתר העמים קוננו עליהם:


 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בחמשה עשר לחדש" היינו לחדש שנים עשר הנזכר למעלה שכבר נבא בא' לחדש ובט"ו באתהו נבואה שנית, ונבואה זו עלומה מאד ולא נודע מה רצה בה, וכבר העיר המהרי"א ופירש שהיא נבואה עתידה אל אחרית הימים בימי גוג ומגוג שאז יתאספו כל הגוים על ירושלים, וכן האמת, רק שבשטתו בענין גוג ומגוג איני מסכים עמו ודרכי משונה מדרכו ולכן אפרש לפי דרכי, הנה בעת קץ, אחר שכבר ישבו ישראל על אדמת ישראל, עתידים האומות להתאסף ולכבוש את ירושלים, ויבא גוג נשיא משך ותובל מארצות הצפון והמערב, שהם הערלים הנקראים אדום, ומשך ותובל הם מבני יפת הגרים באירופא כמ"ש היוסיפון ושם אמר כי פרס כוש ופוט אתם וכן בית תוגרמה שהם כולם נמולים מחזיקים בדת ישמעאלים, והם יתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל, אבל בבואם יעשה ביניהם מהומה וילחמו איש באחיו היינו אדום וישמעאל ילחמו זה בזה, מפני שאמונתם מפורדת, ושם ישפוט ה' אתם בחרב ובדם, כמו שנתבאר שם ובזכריה י"ד, ע"ז סיפר כאן איך כולם ילכו לאבדון, וחשב תחלה מצרים ואשור ועילם שהם מחזיקי דת ישמעאל, והם נמולים היום, ואחר כך חשב משך ותובל ואדום ומלכיה ונסיכי צפון שכולם הם ערלים, וביניהם תהיה המלחמה, ותחלה תהיה עיקר המפלה במצרים שהם קרובים לא"י והם יבואו בראש ויפלו, ויבואו האשורים והפרסיים לנקום נקמתם ויפלו כולם שני הצדדים ועז"א.


 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נהה על המון מצרים והורדהו", מצייר שמצרים אינו רוצה לירד אל הבור כי לא בא בשביל כך להלחם עם אדום, אבל אתה נהה עליו והורידהו בעל כרחו, ואחריו ירדו "בנות גוים אדרם" מבני אדום שהם אדירים, וכן עוזרי מצרים אשור ועילם:


 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ממי נעמת" אומר ממי אתה נעים וחשוב יותר שאינך רוצה לרדת, "רדה והשכבה את ערלים" (אשר),


 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בתוך חללי חרב יפלו". כי גם הם יפולו עמך במלחמה שתהיה ביניכם שכב עמם יחד.

"חרב נתנה". אמר אבל חרב הנתנה "ימשכו אותה עם כל המוניה" החללי חרב הנזכר ימשכו אל הבור את החרב שניתנה ואת המוניה היינו בני אדום שהם נתנו החרב והתחילו במלחמה ימשכו אחריך לבור:


ביאור המילות

"חרב נתנה משכו אותה". את החרב, ובא הכינוי עם גוף הפעול, כמו ותראהו את הילד:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ידברו לו", כן ידבר אל "שאול" בשבילי "את עזריו" שהם ידברו עם עוזרי פרעה שימשכו את החרב אל השאול היינו שיהרגו את בני אדום, והאילים יבשרו לו לאמר "ירדו שכבו הערלים" והם "חללי חרב", (עתה יספר מי הם העזרים)?


ביאור המילות

"ידברו לו". כל דבור שאחריו למ"ד היינו בשבילו, כמו שיסד רש"י ז"ל:

"אלי". גבורים:
 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שם אשור וכל קהלה" שהם יעזרו למצרים, אבל כבר הוכנו "קברתיו סביבותיו" כי כולם "חללים הנפלים בחרב" כי גם הם יפלו והוכן קברות למו:


 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשר נתנו" כבר מקדם נתן "קברות אשור" והקברות הם עתה "בירכתי בור" כי הם קברות קדומים שנפלו סביב לירושלים בימי חזקיה, ועתה "ויהי קהלה סביבות קבורתה" של מצרים, ר"ל שנקהלו לנקום נקמת מצרים והם "כלם חללים נפלים בחרב" מפני "אשר נתנו חתית בארץ חיים" מפני שהגלו את עשרת השבטים והרעו תמיד לישראל לכן בא העת להענישם במקום הרשע שמה המשפט:


 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שם עילם" וגם עילם שהם פרס ומדי יבואו "סביבות קברתה" של מצרים להנקם נקמתם והם ג"כ "כלם חללים הנפלים בחרב" עליידי "אשר ירדו ערלים אל ארץ תחתיות" ע"י שעילם יהרגו הרבה מן הערלים (שיהרגו אותם בהשגחתו להענישם על "שנתנו חתיתם בארץ חיים" והחריבו בית שני והרעו לישראל, ועי"כ "ישאו כלמתם את יורדי בור" (ויפלו שמה) ובסבה זו על ידי עילם ירדו ערלים שהם הרגו אותם עי"ז יהיו בני עילם חללים נופלים בחרב כי יבואו עמים אחרים מבני אדום לנקום נקמת אחיהם:


 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בתוך חללים" של הערלים שנהרגו "נתנו משכב לה" לעילם "בכל המונה וקברתיה" יהיו "סביבותיו" של פרעה, ומפרש מי הם החללים? "כלם ערלים חללי חרב" הם החללים של הערלים שהם חללי חרב על "שנתן חתיתם בארץ חיים" והחריבו את בהמ"ק, "וישאו כלמתם" ר"ל ועילם ישאו הכלימה מה "שבתוך חללים נתן" שנתן בין חללי הערלים שהם טמאים בעיניהם (וזמ"ש חז"ל עתידה פרס שתפול ביד אדום שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן, ואמרו עתידה אדום שתפול ביד פרס, ושניהם אמת):


 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שם משך תובל" עתה מפרש מי הם הערלים שעמהם ילחמו מצרים ואשור ועילם? הם משך תובל "וכל המונה" שהם חיל גוג נשיא ראש משך ותובל "וקברותיה" של המונה הם ג"כ "סביבותיה" והם "כלם ערלים" והם "מחללי חרב" על כי "נתנו חתיתם בארץ חיים" והרעו לישראל:


ביאור המילות

"מחללי", פעול מבנין הדגוש ונפל הדגש, כמו מטועני חרב:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא" והם לא "ישכבו" ביחד "את הגבורים הנפלים מערלים אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם", כי כן היא הכבוד אצל מלכי הערלים לתפארת גבוריהם שנפלו במלחמה וכלי מלחמתם בידם ותחת ראשיהם, כי ישכבו ביחד עם הישמעאלים אויביהם, "ותהי עונותם על עצמותם" שלא יתכפר להם ע"י כלות בשרם כי עוד ישאר עונם על עצמותיהם הנשארים אחרי כלות הבשר על "כי חתית גבורים" היה "בארץ חיים" לכן יענשו:


 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתה" פרעה "בתוך ערלים תשבר" בין ערלים האלה שהם משך תובל, "ועמהם תשכב" כי אח"כ יפלו גם הם ויקברו עמם:


 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמה אדום" אח"כ יבואו שמה אדום ומלכיה והם ילחמו שנית בגבורה רבה "וינתנו בגבורתם את חללי חרב, והמה את ערלים ישכבו" שהם יקברו לבד עם הערלים לא את הישמעאלים הנמולים (וכפי הנראה ילחמו שלשה האחרונים הנחשבים פה נגד שלשה הראשונים מצרים עם משך תובל, ואשור ילחם עם אדום, ועילם עם נסיכי צפון, ובאשור לא נזכר שנקבר עם ערלים כי הערלים של אדום ומלכיה יקברו מופרדים בפ"ע והם ילחמו בגבורה רבה, ואמרו חז"ל ששלשה מלחמות עתיד גוג ומגוג לעשות, כפי הנראה הוציאו זאת מפה שחשב שלשה כנגד שלשה):


 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמה נסיכי צפון", אח"כ יתעוררו "נסיכי צפון וצדני", והם יוכו מן מחנה עילם והם לא ילחמו בגבורה נמרצה וז"ש "אשר ירדו את חללים בחתיתם", שהראו חתת ומורא וע"כ "מגבורתם בושים וישכבו ערלים את חללי חרב" של מחנה עילם כמ"ש בתוך חללים נתנו משכב לה "וישאו כלמתם את יורדי בור" כי נלחמו שלא בגבורה:


 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אותם יראה פרעה" ויהיה לו "נחמה על המונה" שנפל כי יאמרו שהם "חללי חרב פרעה" כי יתיחס כל המלחמה והנצחון על שמו על שהוא התחיל במלחמה:


 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי נתתי את חתיתי בארץ חיים" זאת יהיה ע"י שאני נתתי חתיתי ומוראי בארץ חיים כמ"ש והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים. ועי"כ "והשכב" פרעה וכל המוני ישאר מושכב "בתוך ערלים" עם חללי חרב הנזכרים: