", נחלה היא שאינה בריאה כ"כ והיא רפה המזג וצריכה חיזוק.
ביאור המילות
"הנחלות, החולה". נחלה מצייר תחלת פעולת החולי שלכן בא בצורת הנפעל, והחולה הוא שם התואר על שכבר חלה בו החולי מכבר, הראשון די לו בחיזוק, והשני צריך רפואה:
"לא רפאתם, לא חבשתם". החיבוש היא על השבר עמ"ש ישעי' (ל' כ"ו):
"הנדחת, האבדת". הנדח הוא חוץ למקומו, והאובד נעלם מקומו לגמרי, והדחתי אתכם ואבדתם (ירמיה כ"ז ט') ועי' מ"ש ישעיה (כ"ז י"ג):
"
רדיתם אתם". הרדיה נקשר תמיד עם ב', לא תרדה בו בפרך
(ויקרא כ"ה מ"ג מ"ו), לבד בד' מקומות נקשר עם מלת אותם,
(פה), שם בנימין צעיר רודם
(תהלות ס"ח), לא ירדנו בפרך לעיניך
(ויקרא כ"ה נ"ג), עד רדתה
(דברים כ'), כי פעל רדה נרדף עם ממשלה, רק שמורה הממשלה הקשה, שמוריד אותו מן החירות אל העבדות הקשה, ובזה י"ל שיתוף עם ירידה, ואם יורידנו מצד ממשלות עליו יצדק שימוש הב', כי הממשלה בא נקשר עם ב', המשול תמשל בנו, ואם יוסיף להורידו מצד עצמו, כמו הורדת הצאן פה, ובמ"ש בנימין צעיר רודם, שהמשילם שם לחיות, גער חית קנה, וכן הורדת העיר הנכבשת, יצדק שימוש הפעול, שמוריד אותם. ובמ"ש לא ירדנו בפרך לעיניך דרש בספרא ממלת לעיניך שאין הב"ד מצוים לכנס לביתו ולבדוק אח"ז, מוסיף רבותא שגם אם ירדה אותו שזה קשה מן הרדיה בו, שמחשיב אותו ירוד ונקלה מצד עצמו, אין הב"ד חייבים ליכנס לביתו לעיין ע"ז רק אם הוא לעיניך מחויבים למחות בו:
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ותפוצינה", הנה הצאן צריכים אל הקיבוץ והרועה שומר את קבוצם, וע"י חסרון הרועה "
נפצו", וע"י שנפוצו "
נהיו לאכלה לכל חית השדה", ועל ידי החיות שבאו עליהם "
נפצו" עוד יותר:
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ישגו צאני". עדיין היה אפשריות שיחזרו מעצמם למקומם ויתקבצו, אבל ע"י הניפוץ שגו לעלות "
אל ההרים", ומשם "
אל הגבעה" שתחתיו, (כמ"ש
(ירמיה נ') צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם, שע"י שעלו להר וירדו לגבעה נשכח מאתם מקומם). ועי"כ "
על פני כל הארץ נפצו צאני" כי שכחו רבצם, "
ואין דורש ואין מבקש", כי כשנאבדו הצאן ילך הרועה לבקשם, וכשלא ימצאם יתחיל לדרוש מאת האנשים אם לא ימצאום אדם שיתן סימנים וישיבם לו, ולא לבד "
שאין דורש" מאת המוצא האבדה, כי גם "
אין מבקש" את האבדה כלל:
ביאור המילות
"ההרים, גבעה". הגבעות הם תחת ההרים ואין הר בלא גבעה (ישעיה ב' ב'):
"
אין דורש ואין מבקש". בקשת האובד הוא כדי למצאו ובקשת ומצאת
(דברים ד') בקשתי ולא מצאתי
(שיר ג'), ודרישת האובד הוא לקחתו מיד המוצאו ע"י סימנים, עד דרוש אחיך אותו והשבות לו
(דברים כ"ג). ולפעמים הדרישה קודם להבקשה, וידרשו ויבקשו
(שופטים ו' כ"ט), תחלה דרשו ושאלו וכשלא מצאו תשובה הלכו לבקש. וכן אשר לא בקשו את ה' ואף לא דרשוהו
(צפניה א' ו'), שהדרישה קלה מן הבקשה, וכן דרשו את ה' בקשו פניו
(תהלות ק"ה) אבל בענין האבדה תקדם הבקשה שע"י הבקשה יודע לו מי המוצא ואז דרוש ידרוש מאתו:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חי אני", הוא גז"ד שיש עמו שבועה שאינו נקרע, "
יען היות צאני לבז" וכו', "
מאין רעה", כי לסטים מזוין וחיה רעה דינו כאונס, אבל אם נכנס לעיר בשעה שאין דרך ליכנס הו"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס וחייב, בפרט בזה שמה שהיה "
לבז" ומה שהיה "
לאכלה" הוא מסבת "
מאין רעה", והו"ל כהוליכה במקום גדודי חיה ולסטים שחייב,
(כמ"ש בב"מ דף צ"ג), "
ולא דרשו רעי את צאני" שהיה לו להציל ברועים ובמקלות בשכר, ובפרט שהם דינם כשומרי שכר כי "
וירעו הרעים אותם" שרעו א"ע, ולמה "
ואת צאני לא רעו?" וגם אמר נגד מ"ש מאין רועה, בל תאמרו כי נסתלקתם משמירתם ולא רציתם להיות עוד רועים שהלא "
וירעו הרעים אותם", ושלחו בהם יד ואם כן למה "
ואת צאני לא רעו":
ביאור המילות
"
וירעו אותם". ר"ל את עצמם:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן הרעים", ר"ל על כן אין לכם אמתלא שנסתלקתם מהיות רועים רק אתם הרועים, ושמעו גזרת ה' עליכם:
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנני אל הרעים", נגד מה שהיו צאני לבז ולאכלה זאת אדרוש מיד הרועים שחייבים לשלם כי פשעו בשמירתם, ונגד מ"ש ולא דרשו רועי את צאני העונש הוא "
והשבתים מרעות צאן", (ר"ל שיקח המלוכה והמשרה מידם) עד "
שלא ירעו עוד הרעים אותם", ונגד מ"ש וירעו הרועים אותם שרעו א"ע, "
והצלתי צאני מפיהם":
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי כה אמר ה'", ר"ל ובל תחשבו כי עתה לא יהיה להם רועה כלל ויהיו הפקר. לא כן, כי "
הנני אני" אחר שסלקתי את הרועים שמניתי עליהם אהיה אנכי בעצמי הרועה אותם, "
ודרשתי את צאני ובקרתים" הביקור הוא לדעת מנינם, ולהשגיח על החסרים היכן הם:
ביאור המילות
"
ודרשתי, ובקרתים". הבקור הוא לדעת תכונת הדבר וענינו, עמ"ש בס' התו"ה קדושים
(סי' נ"ד). ופה ר"ל בקור העדר בכלל לדעת את החסר, ובקור הצאן בפרט כמ"ש בפסוק
(ט"ז כ'):
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כבקרת רועה עדרו", כאשר יבקר הרועה את העדר שהוא שלו אם רועה צאן של עצמו, שאז ישגיח היטב עליהם "
ביום היותו בתוך צאנו נפרשות" אם ע"י שהיה יום חושך נפרשו הצאן ונפוצו, שאז תיכף ביום ההוא יבקר לדעת מנינים וענינם, "
כן אבקר את צאני והצלתי אתהם מכל המקומות שנפצו" ע"י החשך ועורון המנהיגים והמונהגים ביום הגלות וההרג:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והוצאתים" כי רבים באו לשבי בין העמים, כמ"ש יען היות צאני לבז, ורבים נפוצו מן העמים אל הארצות כמ"ש ותהיינה צאני לאכלה, "
מן העמים" שהם תחת רשותם אוציאם, "
ומן הארצות" שהם מפוזרים "
אקבצם, והביאותים אל אדמתם ורעיתים":
ביאור המילות
"
והוצאתים מן העמים וכו'". כלשון הזה למעלה
(כ' ל') ושם התבאר:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
במרעה", הצאן צריכים מקום מרעה לרעות ביום, ומקום מרבץ לנוח שם בלילה, שזה נקרא נוה צאן, אמר "
המרעה יהיה טוב, והנוה יהיה בהרים" ששם בטוחים מחיות ולסטים, והגם שבהרים אין המרעה שמן ואין הנוה טוב, כי קשה לעלות אל ההר, אמר "
שהנוה יהיה טוב כי שם תרבצנה ושם תרעינה" ולא יצטרכו לרדת משם אל המרעה כי גם "
בהר יהיה המרעה שמן":
ביאור המילות
"
תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה". הצאן ירעו ביום, וירבצו וינוחו בלילה, בערב ירבצון
(צפניה ב' ז') או כחום היום, איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים, ומקום הרביצה נקרא נוה צאן, נוה רועים מרביצים צאן
(ירמיה ל"ג י"ב), בנוה תנים רבצה
(ישעיה ל"ה), ולפעמים כשמקום המרעה בטוח ירבצון שמה, כמ"ש נוה משולח שם ירעה עגל ושם ירבץ
(ישעיה כ"ז), מתנאי הנוה שיהיה טוב ר"ל בטוח מזאבים ולסטים, ומתנאי המרעה שתהיה שמן וטוב:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואל" תחשוב ששם יהיו בלא רועה כי "
אני אראה ואני ארביץ", שאשגיח עליהם בעת הרעיה ביום ובעת הרביצה בלילה כמ"ש הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
את האבדת אבקש" וגם "
הנדחת" ממקומה "
אשיב" וכו', (כנ"ל ד' שעשו הרועים להפך), "
ואת השמנה" ולא לבד שישמרם מחיה ולסטים כי גם יעשה משפט בין הצאן בעצמם עד "
שהשמנה והחזקה", היינו העשירים שנוטלים כל השפע ע"י עשרם והגבורים הנוטלים בזרוע "
אשמיד", כי "
ארעינה במשפט" שיהיה מרעה לכל הצאן בשוה:
ביאור המילות
"
ואת החולה אחזק". לא לבד הנחלה גם החולה, ולא לבד ארפא כי גם אחזק, לכן לא כפל כמו בפסוק ד':
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנני" מפרש נגד השמנה שהם העשירים הלוקחים כל השפע ואין מניחים לעניים מאומה אומר "
הנני שופט בין שה לשה לאילים ולעתודים", שהאילים והעתודים בחזקם נוטלים כל המרעה ואין מניחים לעניי הצאן:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יח-יט) "
המעט מכם" מה שאתם "
תרעו המרעה הטוב" עד שיתר "
מרעיהם תרמסו וצאני" הכי מן היושר והראוי "
שמרמס רגליכם תרעינה?" וכן המעט מכם "
שמשקע מים תשתו" עד שעוד את המים "
הנותרים" ברגליכם "
תרפשון"?
ביאור המילות
"
ומשקע". שנשקע הטיט למצולת המים והם נקיים, והפוכו הוא הנרפש, שיעכר המים עד יעלה הרפש ויתערב בהם, וכן אז אשקיע מימיהם
(למעלה ל"ב י"ד):
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן כה אמר ה' הנני אני" בהשגחתי, "
ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה" שהבריה תתן דין וחשבון על שאכלה יתר מן הראוי ועשקה דלים ורצצה אביונים:
ביאור המילות
"
בריה". משפטו בריאה, ר"ל שמנה, כמו עשרה בקר בריאים
(מ"א ד'):
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
יען" (עתה אומר נגד החזקה) שהם "
הדפו הנחלות עד שהוכרחו לצאת החוצה" וזה משל העריצים העושקים דלים וחלשים ולוקחים נחלתם ובוזזים את חלקם:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והושעתי לצאני להציל אותם מבז ושפטתי", ויהיה גם כן משפט בין העושק והעשוק:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והקימותי" נבא שאחר שישפוט ה' וירעה אותם בעצמו, אז תתגלה מלכות ב"ד, והוא יהיה הרועה תחת ה', וזה יהיה בג' מדרגות, תחלה "
הוא ירעה אותם" היינו שיעמוד איש מבית דוד שינהיג את ישראל לכוף אותם שיעשו משפט וצדקה, ואח"כ "
הוא יהיה להם לרועה", היינו שיקבלו הנהגתו וילמדו ממנו עד שיהיה רועה שלהם ברצונם, ואח"כ.
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אני ה' אהיה להם לאלהים", יקבלו עליהם מלכות שמים ומלכות ה' תתגלה עד שיהיה להם לאלהים, "
ועבדי דוד" יעלה ממדרגת רועה למדרגת "
נשיא" שהוא יהיה מלך המשיח, "
אני ה' דברתי" ר"ל זה דברתי כבר ע"י הנביאים אשר נבאו על המשיח (כמ"ש ויצא חטר מגזע ישי) וכבר דברתי ופירשתי ענין המשיח בארך ע"י כל נביא כל חוזה:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וכרתי", מפני שייראו להניח הצאן במדבר ביום מפני השודדים, וביער בלילה מפני חיות רעות, אמר "
שיכרות ברית שלום" שלא יעבור רגל אויב ושודד, "
וישבית חיה רעה", וע"י "
שיכרות ברית שלום וישבו במדבר לבטח" ולא ייראו מפני חרב שודד, וע"י "
שישבית חיה רעה" יישנו בלילה "
ביערות":
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ונתתי" ומפני שעדיין ייראו הצאן כשלא יהיה דשא, אמר "
שיתן אותם", היינו המדבר והיערים, "
וסביבות של גבעתי", גם הסביבות שסביב א"י וירושלים ויהיה שם "
ברכה, והורדתי הגשם בעתו" בענין שיצמיח חציר לבהמה, "
גשמי ברכה יהיו", רצה לומר בל תחשוב שזה יהיה לקללה (כמ"ש שאם נפסקו גשמים בר"ה וחטאו ה' מורידם במדברות וביערים) לא כן כי יהיו לברכה, כי לא יתמעט הגשם מן הישוב עי"ז:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עד שיתן עץ השדה את פריו", והנה הברכות האלה כבר נמצאו בתורה ששם אמר ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וכו' וישבתם לבטח בארצכם, ואח"כ אומר ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואי מחריד והשבתי חיה רעה, והנה חשב שישבית מהם שפטיו הרעים שהם חיה רעה וחרב ורעב וידעו כי אני ה', ותחלה מציין אותם כצאן ואמר שישבו לבטח במדבר וביערים, ואח"כ מציין אותם כבני אדם שעץ השדה יתן פריו, בראשון מצייר שישבו לבטח בארץ העמים שיתבטל שעבוד מלכיות, ויסיר מהם קושי השיעבוד ובזה מצויירים כצאן שיושבים במדבר לבטח שהוא בארצות העמים שקראה בשם מדבר העמים למעלה
(כ' כ"ה) ואח"כ מצייר שיהיו כבני אדם וישבו על אדמתם לבטח ועתה מפרש נגד שתחלה ישבו לבטח בארץ העמים שיתבטל שעבוד מלכויות אמר "
וידעו כי אני ה' בשברי מוטות עלם" שתחלה היו תחת עול העמים והיו עובדים אותם בהם וזה יופסק:
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ולא", נגד שהיו למקצת גוים לבז, ששללו ממונם, ומקצם היו במדרגת חיות רעות שאכלו הצאן בעצמם, אמר "
שלא יהיו עוד לבז" וגם "
החיות הפראיות" שהם האומות הפראיים "
לא תאכלם, וישבו לבטח" היינו שישבו בין האומות בבטחה והשקט:
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והקימותי" ואח"כ ישבו בא"י ושם "
יטעם" בארץ "
במטע" טוב "
שיהיו לשם", שלא יעקרו משם לעולם, וגם יהיה שם שובע עד "
שלא יהיו עוד אסופי רעב, ולא ישאו עוד כלמת הגוים" בענין שיגלו שנית:
ביאור המילות
"
אסופי רעב". כי כשנאספו לא"י בזמן הגליות היו סובלים שם רעב וכלימה:
