מלבי"ם על יחזקאל לא
<< · מלבי"ם על יחזקאל · לא · >>
פסוק ב
פסוק ג
"ארז בלבנון" מדמהו להארז שהוא גדול מכל האילנות של הלבנון, והיו לו מעלות על יתר הארזים "שהענפים" שלו היו "יפים" מאד בתארם, והיה "כחורש מצל" כיער העושה צל גדול. כי היה מלא עלים וענפים רבים כיער הנסבך המצל. והיה "גבה קומה וצמרתו" שהוא הענף האמצעי שבראש האילן "היה בין עבותים" שסביב לו ענפים עבותים וקלועים שזה מיפה ראש האילן, ובנמשל היופי הוא הסדר שהיה במחנותיו והעושר שהיה לו, והיה מצל וסוכך על כל העמים סביביו, והוא גבה קומה שהיה מלך מלכים וגבוה מכולם, וצמרת הארז שהוא המלך היה מוקף מעבותים היינו שרים גדולים שכ"א גבוה במצבו ומקיף את הצמרת (כמ"ש הלא שרי יחדו מלכים, וכמ"ש בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי):
ביאור המילות
"חרש". הוא יער שהעצים קרובים זל"ז ונסבכים עד שהנמצא שם יסתר מב"א, וישב דוד בחורשה (ש"א כ"ג) ומשתתף עם חרש מענין שתיקה:
"ומצל". בנינו הפעיל. עושה צל:
"עבותים צמרת". ע"ל (י"ט י"א):פסוק ד
ביאור המילות
"גדלוהו רוממתהו". עי' ישעיה (א' ב'):
"תעלתיה". אמת המים:פסוק ה
ביאור המילות
"בשלחו". שלוח באילן מורה על התפשטות כמו שליחותיך נעשו (ישעיה ט"ו):
(ה-ו) "סרעפותיו, פארתיו". כבר בארתי למעלה (י"ז ג') שסעיף ושרעף הם יוצאים באמצע האילן, ופארות הם בראש האילן כפאר ומגבעת סביב, והגם שאומר שהחיות ילדו תחת הפאר, והעופות תחת השרעפות, זה לרבותא שהפארות ארכו כ"כ עד שהגיעו מראש האילן עד למטה לארץ להיות צל לחיות שלמטה, כמ"ש ותארכנה פארותיו, והסרעפות רבו ועי"כ יתלוננו שם העופות הרבים, כ"ז מהפלגת המליצה:פסוק ו
פסוק ז
ביאור המילות
"דליותיו". הם הענפים שבראש האילן המודלים יותר מדאי למעלה כנ"ל (י"ז ג'):פסוק ח
"וערמונים" שגדלים ביופי מאד "לא היו כפראתיו", הגם שנדמו אליהם בדמיון, לא היו כמוהם ממש, ומוסיף "כל עץ בגן אלהים" שגם העצים שנטע ה' בגן עדן שנטע כל עץ נחמד למראה, ונעשו בתכלית היופי, "לא דמה אליו בענין היופי", שנעלה על כולם, והמליצה שלא היה מלך תקיף ואדיר כמוהו מימי בראשית, וגם סעפותיו ופארותיו שהם שריו וגבוריו ועשיריו עלו על מלכי ארץ בממשלתם וגבורתם ועשרם, לא לבד בדור הזה כי גם העצים אשר הם עתה בגן אלהים, שהם מלכי ארץ הקודמים שההבילו וספרו עליהם נפלאות מגבורתם וממשלתם וכחם לא דמו אליו:
ביאור המילות
"עממהו". לא היו עמו. ממלת עם, וגם משתתף עם שם עם שמורה על הקיבוץ בבני אדם, אחריך בנימין בעממיך, והושאל אל העצים, לא היו לעם אחד:
"לא דמו, לא היו". כבר בארתי (ישעיה א' ט') שיש הבדל בין פעל דמה אל, ובין היה שאחריו כ"ף, היה ה' כאויב היה כן ממש, אבל דומה דודי לצבי, לא היה כצבי רק נדמה לו בקלות מרוצתו, ובזה תבין מ"ש בפנים:פסוק ט
פסוק י
- א) שגבה בקומה ר"ל בכחו וגבורתו,
- ב) "ויתן צמרתו" שהמלך שלו עלה על כולם, ועי"כ "רם לבבו בגבהו" שחשב שכחו מעצמו ושהוא נתן צמרתו על בין עבותים (כמ"ש כי אמר בכח ידי עשיתי וכו'):
פסוק יא
ביאור המילות
"אל גוים". כמו ואת אלי הארץ לקח, ועפ"י המליצה שהגוים מחזיקים אותו לאל:פסוק יב
"הדליות" הארוכים "יפלו על ההרים" ר"ל חילו וגדודיו יפלו בהרים במלחמה "והפארות יפלו אל האפיקים" ר"ל עשיריו ועמו יתפזרו באפיקים בגולה, "ועמי הארץ" שהיו חוסים בצלו "ירדו מצלו ויטשוהו":
פסוק יג
פסוק יד
ביאור המילות
"אליהם". מלשון אל גוים:פסוק טו
ביאור המילות
"ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים". יש הבדל בין פעל כלא, ובין פעלים, חדל מנע חשך, הנרדפים עמו, שכלא הוא בהכרח (ומשתתף עם כלא שמורה על המאסר) והגשמים יורדים מן ההרים ושוטפים מים רבים אל הנחלים ושם יתהוו נהרות, וצריך לכלוא המים נגד הטבע כמו ויכלא הגשם מן השמים, בל יגרו אל הנחלים וממילא ימנע הנהרות מעצמם:
"עלפה". כמו תתעלפנה הבתולות בצמא (עמוס ה') והה"א נוספת:פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
<< · מלבי"ם על יחזקאל · לא · >>