מלבי"ם על יחזקאל כט ז
<< | מלבי"ם על יחזקאל • פרק כ"ט • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
בְּתׇפְשָׂ֨ם בְּךָ֤ בכפך בַכַּף֙ תֵּר֔וֹץ וּבָקַעְתָּ֥ לָהֶ֖ם כׇּל־כָּתֵ֑ף וּבְהִֽשָּׁעֲנָ֤ם עָלֶ֙יךָ֙ תִּשָּׁבֵ֔ר וְהַעֲמַדְתָּ֥ לָהֶ֖ם כׇּל־מׇתְנָֽיִם׃
"בתפשם" - דימה אותם לקנה רצוץ, שבעת "יתפשנו אדם בכפו" להפחיד בו את חברו כאילו בו יכנו, "יתרוצץ ויבקיע כתפיו", ובעת "ישען עליו" ישבר לגמרי, "והמתנים יעמודו", כי בעת ילך האדם על רגליו כח הכובד הוא בין רגליו, על-ידיי מתניו שמעמידים את הגוף, ואם ישען על מטה, כח הכובד והפלס הוא באמצע בין הגוף והמשענת ולא יעמוד על מתניו, כי כח הכובד הוא בין גופו להמשענת; ובעת ישבר המטה יפול אם לא יעמוד על מתניו.
וכן בנמשל: בתחלה שרצו להפחיד את אויביהם על-ידי פרעה, כמו בעת צר מלך בבל על ירושלים ושמעו כי חיל פרעה יצא ממצרים ונסתלק, ועל-ידי-זה נבקע להם הכתף, כי הוצרכו לתת ממונם שוחד למלך מצרים, כמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב, כמו שכתבתי (ישעיהו ל): "ישאו על כתף עירים חיליהם וכו' לא לעזר וכו' כי לבושת וכו'", ואחר-כך נשענו עליו והוצרכו לעמוד על מתניהם ולהלחם בעצמם, ורגליהם כבר נועפו ונכשלו:
ביאור המילות
<< · מלבי"ם על יחזקאל · כט ז · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.