מלבי"ם על יחזקאל כ
<< · מלבי"ם על יחזקאל · כ · >>
פסוק א
פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
- א) "ענין בחיריי מצד שהם ישראל", מצד מעלות נפשותיהם שהם ראויים אל הענין האלהי.
- ב) "מצד שהם זרע בית יעקב" וברית האבות, ומצד זה "ואשא ידי לזרע בית יעקב" נשא ידו בשבועה לקיים שבועת האבות ומפרש נגד מ"ש "ביום בחרי בישראל, ואודע להם בארץ מצרים" שעי"ז התגלה להם הענין האלהי, ונגד מ"ש "ואשא ידי לזרע בית יעקב", אמר "ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם" מכבר, שאני קשור עמכם בברית מימי קדם להיות לכם לאלהים:
ביאור המילות
"ישראל בית יעקב". ישראל הם הגדולים ובית יעקב ההמונים (ישעיה ט' ז'):פסוק ו
ביאור המילות
"צבי". דבר הנרצה מפני קיומו והתמדתו (ירמיה ט' ז'), וממליץ שמועיל לשלימות הנפש הקיימת לעד:פסוק ז
ביאור המילות
"שקוצי עיניו גלולים". שניהם לע"ז רק השקוצים היו הדמותים המעוררים לזנות ומשגל נמאס, לכן נסמכו אל העינים. וזה הבדלם כשבאו נרדפים:פסוק ח
ביאור המילות
"וימרו, ולא אבו לשמוע". המרי, הוא בל"ת, והבלתי שמוע, הוא בקום ועשה (יהושע א' י"ח, ש"א י"ב י"ד):
"לשפך חמתי, לכלות אפי". החמה היא הפנימית, והאף הוא הקצף החיצון המתראה ע"י עונש, ואם האף בלא חמה לא יעשה כלה כמ"ש למעלה (ז' ח'):פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
ביאור המילות
"חקותי", משפטי עיין למעלה (ה' ו'), המשפטים נמצאים בטבע האדם וא"צ רק שידעם, אבל החקים נתונים המה לו בקבלה ולא ידעם לכן אמר ואתן את חקותי:פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
ביאור המילות
"ותחס עיני". עיין למעלה (ז' ד'):פסוק יח
פסוק יט
ביאור המילות
"בחקותי לכו ואת משפטי שמרו". עמ"ש בחבורי התו"ה אחרי (סי' קל"ד):פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
- א) במצרים שעדיין לא קבלו התורה,
- ב) במדבר בתחלת צאתם ממצרים שהגם שקבלו התורה עדין לא הטהרו מגלולי מצרים שהיה בם כשאור המחמיץ העסה,
- ג) דור הבנים אחר מ' שנה שעדיין לא נכנסו לא"י שהיא מוכנת אל הקדושה, ובכל הזמנים אלא עדן לא השלים מעשהו להביאם לארץ, והיה חילול השם אם לא היה משלים דברו ושבועתו אל האבות:
פסוק כג
ביאור המילות
"בגוים. בארצות". עי' למעלה (י"ב ט"ו):פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
- א) למען אשים אותם שממה בעבור עונותיהם,
- ב) "למען אשר ידעו אשר אני ה'", שע"י הגליות יכירו אלהותי וישובו אלי באחרית הימים:
ביאור המילות
"אשמם". הבנין הפעיל מפעלי הכפל:פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
ביאור המילות
"הבאים שם". יונתן תרגם מה במתא דאתון אתן לאשטאה תמן, מפרש מלת הבאים משם הבאי, שמורה על שטות ודבר הבל, ויל"פ ג"כ מענין זבחי הבהבי, שאתם מהבהבים ושורפים הקרבן שם, ושם הבאים כשם חטאים גנבים:פסוק ל
פסוק לא
ביאור המילות
"ובשאת". כמו בהרים, כמו ראשית משאותיכם (פס' מ'):פסוק לב
פסוק לג
פסוק לד
ביאור המילות
"והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות". כבר בארתי למעלה (י"ב ט"ו) שכ"מ שבאו בס' זה נרדפים גוים וארצות יצייר שגלו לגוים הסמוכים ומשם נפוצו לארצות רחוקות, ויש הבדל בין גוים לבין עמים, שעמים מצייר שי"ל מלך, וגוי מציין הקיבוץ לבד, כמ"ש (ישעיה א' ד'), ובעמים שי"ל מלכים ההוצאה מידם הוא חידוש יותר, ומן הארצות הקיבוץ הוא חידוש יותר כי שם היה הפיזור יותר כנ"ל שם, ועי' למעלה (י"א י"ז):פסוק לה
ביאור המילות
"והבאתי אתכם אל מדבר העמים". וכן אמר (הושע ב' ט"ז) והלכתיה המדבר, וירמיה (ל"א) מצא חן במדבר עם שרידי חרב:פסוק לו
פסוק לז
ביאור המילות
"והעברתי". כמו כל אשר יעבר תחת השבט (ויקרא כ"ז):
"במסרת". כמו מאסורת (והא' חסר):פסוק לח
ביאור המילות
"המורדים והפושעים". ר"ל אף הפושעים שקטנים ממורדים כנ"ל (ב' ג'):
"לא יבוא". וי"ו יתירה כוי"ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ומלת אם כמלת אשר, אחר אשר אינכם שומעים, ובא אם תחת אשר כי בו תנאי ג"כ אם אינכם שומעים איש את גלוליו עבודו, כי אם ישמעו ישוב ה' להדרש להם:פסוק לט
פסוק מ
- ב) עתה רק מקצתם עובדים אותי, "ושם יעבדוני כל בית ישראל".
- ג) עתה עובדים בח"ל שהמקום אינו מוכן לקדושה "ושם יעבדוני בארץ". ולכן "שם ארצם", ר"ל שארצה בם בעצמם, ועי"ז "שם אדרוש את תרומתיכם, ואת ראשית משאותיכם" היינו בכור וחלה ובכורים, "בכל קדשיכם" ויתר הקדשים, [בפרט שהתרומות ומעשרות בחו"ל רק מדבריהם, וחז"ל אמרו שרמז זה במ"ש וגם אני נתתי לכם חקים לא טובים]:
ביאור המילות
"כל בית ישראל כלה". הכפל לחזק, ובפי' תקנתיו:
"תרומתיכם", ראשית משאותיכם התרומה מדגן תירוש ויצהר, ומשאות הם יתר המתנות, כמו בכור וכדומה, שאינה מרימה ומפרישה מן החולין המתערבים עמם:פסוק מא
פסוק מב
- א) בעת שיוציא אותם מן הגליות ביד חזקה ויברר מהם הפושעים והערב רב, וז"ש בפסוק ל"ח וידעתם כי אני ה',
- ב) אמר פה שידעו ויכירו את ה' במה שיביא אותם לא"י ויקוים שנית שבועתו אשר נשבע אל האבות:
פסוק מג
- ג) "וזכרתם" שאז יזכרו את כל המעשים הרעים שעשו לשעבר, ויתחרטו ויבושו מרעתם, כי אז שיתן להם לב חדש לעבוד את ה' יכירו את אשר הרעו, ובזה ידעו שה' עשה אתם למען שמו הגדול וברב חסדיו לא עשה אתם כלה כפי דרכיהם הרעים, ובזה יכירו ג"כ וידעו את ה', והם שלש הכרות,
- א) ע"י עונשיו,
- ב) ע"י יכלתו,
- ג) ע"י טובו וחסדיו:
ביאור המילות
"דרכיכם, עלילותיכם". הדרכים הם מנהגי הנפש ותכונותיה, שמהם צומחים העלילות שהם הפעולות וזה הבדלם בכ"מ, ועי' למעלה (סי' ז' וסי' י"ד):
"ונקטתם", עי' למעלה (ו' ט'):