פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על יחזקאל יט


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתה שא קינה" עד פסוק ט' ידבר מן בני יאשיהו, יהואחז ויהויכין ויהויקים, ומן פסוק ט' ידבר מן צדקיהו) והנה ישראל נמשלו בדברי הנביאים לאריה ולגפן, המשל לאריה הוא מצד הגבורה, ונמשלו בזה ביחוד שבט יהודה ומלכות ב"ד, ולגפן נמשלו מצד מה שנטעם ה' בארץ, כמ"ש כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויקו לעשות ענבים שהם משפט וצדקה, ותחלה מדבר מצד המשל שנמשלו לאריה כמ"ש מה אמך לביאה, ואח"כ מדבר מצד המשל שנמשלו לגפן כמ"ש אמך כגפן בדמך:


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מה אמך לביא", ר"ל אמך שנמשלה ללביאה, ראה נא באיזה אופן נהיה אצלה המשל הזה, כי המשל לאריה ראוי להיות מצד הגבורה שיש לו, ומצד שיפיל אימה על זולתו, לא מצד הטרף, שזה יצדק על נבוכדנצר ויתר מחריבי ארצות, לא לישראל, והנה בשם לביא יקרא האריה בעת שי"ל גורי אריות, אמר "אמך" עת "נדמית ללביאה, רבצה בין אריות ורבתה את גוריה" הקטנים "בתוך כפירים", ויש הבדל בין "גור וכפיר ואריה", הגור הוא הארי היונק ואז אינו טורף עדיין, ובעת יגדל יקרא בשם כפיר שהוא האריה הצעיר לימים, ואז יטרוף במעונתו אבל לא יתרחק מסוכו אל הטרף וכשיגדל יותר אז יקרא אריה ואז יתרחק לטרף טרף באשר ימצא, וספר שהלביאה הזאת רבצה בין אריות וגוריה הקטנים רבתה בין כפירים, שהם גדולים מן הגורים, וזה משל על יאשיה שהיה מלך גבור כאריה ורבץ בין יתר המלכים, ובניו הקטנים נחשבו בין מלכים אדירים:


ביאור המילות

"לביא". כמו לביאה, ושם לביא הונח על האריה שי"ל גורים, אשר הלך אריה לביא שם גור אריה (נחום ב' י"ב) [שם בא לביא על הנקבה], התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא (איוב ל"ח ל"ט), אריה גדול מכפיר וכפיר גדול מגור. הכפיר לא יצא לטרף חוץ למעונתו כמו שבארתי זאת (הושע ה' י"ד, עמוס ג' ד', תהלות י"ז י"ב):

" רבתה". ענין גידול כמו אשר טפחתי ורביתי:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותעל אחד מגוריה" הוא יהואחז שהמליכוהו עם הארץ תחת יאשיהו אביו, והוא "כפיר היה" שכבר הגיע בתקפו למלוכה.

"וילמד לטרף טרף" כפיר, אבל גם "אדם אכל" שלפי הטבע אין לאריה לאכול את האדם שנתן ה' מוראו על חיות הארץ, והוא עבר גבולו לאכול אדם, והנמשל שהשחית גם מישראל, כמ"ש ויעש הרע בעיני ה':


ביאור המילות

"ותעל". מבנין הפעיל:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וישמעו אליו גוים" שבא עליו מלך מצרים, "ונתפש בשחתם" כמ"ש ויאסרוהו ברבלה בארץ חמת "ויביאהו בחחים אל ארץ מצרים":


ביאור המילות

"בשחתם". מענין שחת, או שרשו שוח, חפירה עמוקה, כמו אשר זורה ברחת מן רוח:

"בחתים". ברזל שמשימין באף או לחיי החיה למשכה, ושמתי החי באפך (ישעיה ל"ז כ"ט), חחים בלחייך (לקמן כ"ט ד'), ומזה ובחוח תקב לחייו (איוב מ' כ"א):
 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותרא כי נוחלה אבדה תקותה", יש הבדל בין תוחלת ובין תקוה, שהמיחל מיחל על דבר ברור ומובטח לו, והמקוה יקוה על דבר בלתי מובטח, ר"ל היא נוחלה ונדמה לה שי"ל תוחלת על דבר ברור ומובטח, ובסוף ראתה שאין לה אפי' תקוה על דבר בלתי ברור, "ותקח אחד מגוריה" הוא יהויקים שהמליכהו פרעה נכה בהסכמת העם, "כפיר שמתהו", ר"ל הוא לא היה כפיר כי היה חלוש בטבעו, רק העם שמו אותו שיהיה כפיר, וכבר בארתי במלכים שבעת שהמליך פרעה את יהויקים המליך גם את יהויכין שהיה בן שמונה שנה ושניהם מלכו ביחד, ולכן חשב שניהם כאחד:


ביאור המילות

"נוחלה תקותה", המקוה בלתי מצפה על זמן מוגבל או הבטחה, לא כן המייחל כמ"ש (ישעיה נ"א ה', תהלות ק"ל ה'):

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויתהלך" אבל ע"י "שהתהלך בתוך אריות", עי"ז "כפיר היה" נעשה כפיר הגם שהיה חלוש בעת מלכו (כי לכן המליכו תחלה את יהואחז) שע"י שבא בברית עם פרעה ואח"כ עם נבוכדנצר היה כפיר, וגם הוא "למד לטרף טרף ואדם אכל" כמ"ש וגם דם הנקי אשר שפך, אבל הוא הוסיף רשע על יהואחז, כי:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וידע אלמנותיו", שהכפיר אין דרכו לצאת מסוכתו והוא ידע לצאת אל אולמי שעריו, שהם החדרים החיצונים של ביתו, ר"ל שטרף טרף חוץ מא"י, "ועריהם" של שכני א"י "החריב", כי החל לעשות מלחמה בשכנים סביבו שנתן נבוכדנצר תחת רשותו, כמו שנראה בירמיה (סי' כ"ז) שבאו אליו מלאכי גוים אדום ועמון וצור ומואב, וכמש"פ שם:


ביאור המילות

"אלמונותיו". האולם הוא החדר שלפני הבית או החצר, ומצייר במליצה היציאה חוץ ממקומו הפנימי אל אולמות שלפני השער:

"ותשם". שרשו שמם, או ישם, או אשם, ונפל האל"ף וכולם מענין שממה:
 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויתנו עליו גוים סביב ממדינות", כמ"ש (במ"ב כ"ד) וישלח ה' בו את גדודי כשדים ואת גדודי ארם, "ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש", כי יהואחז נתפש בשחתם בלא רשת כי לא לחם עם מלך מצרים, אבל יהויקים מרד ולחם והוצרכו לפרוש עליו רשת ומצור ומצודות עד שנתפש:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויתנהו בסוגר בחחים", את יהואחז נתן רק בחחים, שבו מושכים החיה חוץ ממעונתה אבל את יהויקים נתן בסוגר שהיא שמירה יתירה, "ויביאהו אל מלך בבל", ומ"ש עוד יביאהו במצדות כי שני פעמים כבשו מלך בבל, ובפעם ראשונה היה לו עבד ושלחו לנפשו, ובפעם השני יביאהו במצדות, או שמ"ש ויתנהו בסוגר הוא על יהויקים, ויביאהו במצדות הוא על יהויכין, ששניהם נחשבו במלכות אחת כנ"ל "למען לא ישמעו קולו עוד" כי לא חזרו עוד לארץ ישראל:


ביאור המילות

"בסוגר". כמו וסוגרו על מסגר:

"במצדות". כמו מצדות סלעים משגבו, נתנו בכלא במבצר, בל יברח:
 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אמך כגפן בדמך", עתה ידבר מן המשל השני שנמשלו ישראל כגפן, ובא לספר בזה ממלכות צדקיהו שהיה צדיק ולא נמשל לארי טורף רק כגפן נטועה בארץ, והיא "על מים שתולה" ששם שתול בא על עקירת הגפן ממקומו למקום אחר, שרצה לצאת מרשות נבוכדנצר תחת רשות פרעה כדי שתהיה "פוריה וענפה ממים רבים", כמ"ש (בסי' י"ז) אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה:


ביאור המילות

"בדמך". כמו בדמותך וחסר התי"ו שתחת ה' למ"ד הפעל, כמו כאריה בסוכו (תהלות ט'), עובר בשוק אצל פנה (משלי ז'):

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויהיו לה מטות עז" וכח גדול, שהתחבר "אל שבטי משלים", שהם מושלי עמים שסביבות ירושלים שבאו עמו בברית, "ותגבה קומתו על בין עבתים", סמוך לאילנות העבותים שענפיהם קלועים זע"ז גבה עד שם, ועי"כ "נתראה בגבהו", הפך מרצון נבוכדנצר שנטע אותו שיהיה גפן סורחת שפלת קומה כנ"ל (סי' י"ז):


ביאור המילות

"מטות, שבטי". כבר התבאר (ישעיה י') כי שבט מציין המשרה, ומטה מציין השוטרים ואנשי החיל, וכן אמר מטה עז שבט למשול:

"עבתים". מקום בגובה האילן שהענפים קלועים יחד ומשם יתרומם הענף האמצעי הנקרא צמרת הארז:
 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותתש בחמה", עי"כ נעקרה ממקומה ומגדולתה, "ורוח הקדים הוביש פריה" הם חיילי נבוכדנצר שבאו ממזרח צפונית לא"י, "התפרקו" וע"י שהתפרקו ממקומם, "יבשו" מעצמם זה משל השבוים שנאבדו בדרך, "מטה עזה אש אכלתהו" שצדקיהו עורו עיניו:


ביאור המילות

"התפרקו". הוא דבר הנפרד בכח ממקום שהוא מחובר ונתון שם:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועתה שתולה במדבר", שהשאיר נבוזראדן מדלת עם הארץ בארץ שממה כמדבר:


 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותצא אש", הוא אש של ישמעאל בן נתניה, שהיה "ממטה בדיה" היינו מזרע המלוכה, "ואכלה פריה" במדבר, שהרג את הנשארים, ועי"כ "לא היה לה מטה עז" כי אחרי הריגת גדליהו בטלה כל ממשלה ופקודה בארץ:


ביאור המילות

"בדיה". התבאר למעלה (י"ז ג'):