מלבי"ם על יחזקאל יד
<< · מלבי"ם על יחזקאל · יד · >>
פסוק א
ביאור המילות
"ויבוא, אנשים". יחיד על רבים, שלא באו בפעם א', כפי הכלל באילת השחר (סי' קס"ו):פסוק ג
ביאור המילות
"האדרש". י"א שהוא כמו ההדרש בה', וי"א שהוא מבנין התפעל ומשפטו האתדרש:פסוק ד
ביאור המילות
"נעניתי לו". א"א לפרשו מענין עניה ותשובה שאיך בא בנפעל, והלא ה' הוא הפועל והעונה? וכבר נלחץ בזה הרד"ק, רק הוא לשון ענין והתעסקות כמו ענין רע נתן אלהים לבני אדם לענות בו (קהלת א') נעשיתי לו ענין והתעסקות לענות בו. ומלת בה במקצת ספרים בא' ובמקצת ספרים בה' בלא מפיק, ונחלף הא' בה"א ובמק"ס בה כתיב בא קרי:פסוק ה
ביאור המילות
"למען תפש את בית ישראל בלבם". יל"פ שמלת בלבם מוסב על הזקנים, שהזקנים חושבים בלבם לתפוש את בית ישראל. ור"ל את בית ישראל אשר נזורו מעלי רוצים לתפוש כולם בגלוליהם, שבלבם לתפשם כולם אל ע"ז:פסוק ו
"שובו" בעצמיכם "והשיבו" את אחרים "מעל גלוליכם" שהוא ע"ז "ומעל כל תועבותיכם" יתר התועבות שעושים במעשה:
פסוק ז
ביאור המילות
"לדרש לו בי". כמו לדרש בי לו. ולו, היינו בעבורו:
"אני ה' נענה לו בי". מלת נענה ג"כ מלשון ענין ועסק, ור"ל הוא עונה בי, היינו עושה בי ענין והתעסקות וא"כ ה' הוא הנענה שיעשה ממנו עסק לענות בו, ושעורו לו אני נענה, שאני לו לענין ולעסק:פסוק ח
פסוק ט
ביאור המילות
"אני ה' פתיתי". כמו פתתני ה' ואפת (ירמיה כ'), הוא ידבר שאני פתיתיו. והמפרשים נלחצו שהפיתוי הוא הערת החפץ כדי שיכשלו בנבואתם, כמו מי יפתה את אחאב, או קרוי פיתוי על שלא המית אותו, ורחוק שייחס לה' פיתוי לרעה. והרי"א פירש בתמיהה וכי אני פתיתי, והמעיין יבחר:פסוק י
פסוק יא
פסוק יג
פסוק יד
"המה בצדקתם ינצלו נפשם", פה אמר רבותא שהגם שבא התוכחה היותר קשה בכ"ז יועיל צדקתם להציל נפשם, ואין צריך לומר פה שלא יצילו בנים שזה פשיטא:
פסוק טו
ביאור המילות
"לו חיה". כמו אם כמו לו החייתם אותם (שופטים ט') ובכ"ז נכלל שם וכאן גם ל' הלואי לרמז שהחיה או דבר או חרב קלים מרעב:פסוק טז
ביאור המילות
"אם בנים ואם בנות". ר"ל אפי' בניהם ובנותיהם ויל"פ של אחרים, ובנים ובנות מורים על הקטנים כמ"ש באילת השחר (סי' רס"ב) שאף קטנים שלא חטאו לא יצילו:פסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
- א) להצדיק דין שמים שלא יאמרו בני בבל מדוע שפך ה' חמתו עליהם כ"כ, ולכן "הנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם" ואז "ונחמתם על הרעה אשר הבאתי" כי תראו שהיה בדין ובמשפט, (טעם ב') שבני גלות יכניה היו מצטערים על שהגלה אתהם קודם לכן, אבל עתה.
ביאור המילות
"דרכם, עלילותם". הדרך היא תכונת הנפש ומנהגיה שהוא שורש אל הפעולות. והעלילות הם הפעולות היוצאים מהם, כמ"ש (ירמי' י"ח) וכן הוכפל לקמן (סי' כ' וסי' ל"ו), ולמעלה (סי' ז'), ולקמן (ט"ז מ"ז). דרכיך תועבותיך ג"כ על כוונה זו:
"אשר הבאתי, אשר הבאתי". הוא מגביל נגד מ"ש אחר כך לא חנם עשיתי את כל אשר עשיתי, שר"ל שעשה עם גלות יכניה לטובה, אבל לגלות צדקיה הבאתי את כל אשר הבאתי. שהיתה ההבאה כדי להביא עליה רעה לא לעשות טובה:פסוק כג
<< · מלבי"ם על יחזקאל · יד · >>