מלבי"ם על יחזקאל יג
<< · מלבי"ם על יחזקאל · יג · >>
פסוק ב
ביאור המילות
"הנבאים", לא נמצא בקמץ, ושאר כל הנבאים בשו"א, כי הנבואה המדומה יאמר תמיד בהתפעל, כל איש משוגע ומתנבא כמ"ש בפי' ש"א, וכן בנפעל מורה שאינם נבאים באמת רק עושים עצמם כן:פסוק ג
- א) שישיג נבואה אמיתית,
- ב) שתכלית נבואתו תהיה לתקן את העם, ונגד הא' אמר שהם נביאים נבלים שלא דבר ה' בם, והנה הנביא האמת ישיג נבואתו או ברוח ה' שיחול עליו וידבר בו, לעומת זה אמר שהם "הולכים אחר רוחם", ר"ל רוח דמיונם, ולא רוח ה' דבר בם, או שיראה מחזות גדולות שמטעם זה נקראו רואים חוזים צופים, אבל הם "לבלתי ראו", מאומה:
ביאור המילות
"הולכים אחר רוחם". כמו איש הולך רוח (מיכה ב' י"א):פסוק ד
- א) שדרך הפרצה יכנס אל הכרם להשחיתו,
- ב) שדרך הפרצה יברח, שאם יבא אדם כנגדו ברפצה זו יברח בפרצה שכנגדה בערמתו, וכן היו נביאי השקר שדרך הפרצות אשר היו בעם נכנסו אליהם וקבלו דבריהם אשר החניפו להם שדרכם טובה,
- ג) שדרך הפרצות ברחו בעת נתפשו בדבריהם ושקרותם תלו הדבר בפרצות העם:
פסוק ה
- א) לגדור גדר שלא ימצא פרץ בין העם,
- ב) לעמוד בפרץ, שגם במקום שנשאר פרוץ שלא נגדר, אם בא האויב (היינו המקטרג על העם) עמדו בפרץ ללחום עם האויב, דהיינו ילמדו זכות ויתפללו וישיבו חמה ויגינו בזכותם על הדור (כמ"ש (לקמן כ"ב) ואבקש איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני), כמשל הגבור העומד במקום שהחומה פרוצה ולוחם עם האויב, אבל אתם "לא עליתם בפרצות" להשיב מלחמה בעצמכם נגד האויב, כי להפך הייתם כשועלים בחרבות שבבוא באויב בורחים בעד הפרצה, ולא "גדרתם גדר על בית ישראל" לגדר פרצה ר"ל לתקן את הדור, כי הייתם כשועלים שטוב להם הפרצה ליכנס דרך שם, "לעמד במלחמה" שמצד שני אלה יעמדו במלחמה ביום שגזר ה' שיבא האויב, אם ע"י הגדר שיכליא האויב מלבא, אם ע"י גבורי כח לעמוד בפרץ:
פסוק ו
- א) החזון שיחזו הוא דבר שוא וריק שאין לו מציאות רק ברוח דמיונם, "והקסם" שבו יגידו העתידות הוא דבר "כזב" שלא יהיה הדבר כמו שאמרו, עד שאין ממש בדבריהם לא מצד הדבר עצמו שהוא שוא, ולא מצד התועלת שידעו על ידו את העתיד כי הוא כזב,
- ב) שחוץ מזה הם מיחסים השוא הזה לדבר ה', וז"ש "ואומרים נאום ה'", ובאמת "ה' לא שלחם", וא"כ אחר שאין לדבריהם מציאות לא מצד עצמם ולא מצד משלחם "איך ייחלו לקיים דבר", איך יתקיימו דבריהם:
ביאור המילות
"שוא, כזב". שוא דבר שאין בו ממש, וכזב דבר בלתי מתקיים:פסוק ז
ביאור המילות
"לא דברתי". מוסיף על לא שלחם (פסוק ו'), כמ"ש (ירמיה כ"ג כ"א) לא שלחתי, לא דברתי:פסוק ח
- א) על מה שינבאו כזה בשם ה', שגם אם לא היו מחטיאים את העם בנבואתם הלא נביא השקר מיתתו בחנק,
- ב) על מה שבדבריהם מתעים את העם מדרכי ה', ותחלה יגיד ענשם על נבואת השקר, וז"ש "יען דברכם שוא וחזיתם כזב הנני אליכם" כי זה הנוגע לכבודי:
פסוק ט
- א) "בסוד עמי לא יהיו" שלא יהיה להם חלק בסוד עם ה' שהיא תורתם וקדושתם שבעבורם נקראו עם ה',
- ב) "בכתב בית ישראל לא יכתבו" שלא יהיה להם חלק לעוה"ב שזה נמלץ בדברי הנביאים בכתיבה כמ"ש כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיה ד'), כל הכתוב לחיים (דניאל י"ב), ויכתב בספר זכרון לפניו והיו לי ליום אשר אני עושה סגולה (מלאכי ג'),
- ג) שלא יהיה להם חלק בארץ וז"ש "ואל אדמת ישראל לא יבאו" (והוא נגד מ"ש ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל תורה וארץ ישראל ועוה"ב, שא"י בא לתקן חיי הגוף וחיים המדיניים, ועוה"ב על חיי הנפש, והתורה הנר המאיר לשני השלמיות האלה ומקשרם יחד):
פסוק י
- א) שהקיר רומז ע"מ שחזקו ובצרו חומת ירושלים מפני האויב וחשבו שלא יכול לכבשה ובאמת הוא חיץ חלש, והם בדבריהם טחים את הקיר שיתראה חזק ובאמת הוא טיח תפל המכביד על הקיר ולא יתקיים כמו שיבאר, וגם ירמוז בהקיר אל קיר הברזל ששם ה' בינו לבין העיר (כמ"ש למעלה סי' ד'), ור"ל שהם שמו חיץ ומחיצה בינם לבין אלהיהם, כמ"ש כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם ובאשר שדרך המחיצה של קנים שיש בה נקבים יכול עדיין להביט אליהם דרך הנקבים כמציץ מן החרכים, הם טחים אותו תפל, ר"ל גורמים שתסור ההשגחה מהם לגמרי ע"י שמשחיתים דרך העם:
ביאור המילות
"יען וביען". עונש במדה ובמשקל, ועמ"ש התו"ה בחקותי (סימן נ"א):
"חיץ", מענין מחיצת הקנים בלשון משנה, שחוצה המקום לשנים ע"י מחיצה:פסוק יא
ביאור המילות
"ויפל". אשר יפול:
"ואתנה". כמו ואתן, כמו ואתנה ידעתן (בראשית ל"א):פסוק יב
פסוק יג
ביאור המילות
"ובקעתי". פעל יוצא לשלישי:
"בחמתי, באפי", עי' הבדלם למעלה (ה' י"ג):פסוק יד
- א) "הירוס הקיר", שהוא התפוררות שלא תהיה שלמה, והוא בקיעת העיר,
- ב) "והגעתיהו אל הארץ" שהיא הנפילה לגמרי,
- ג) "ונגלה יסודו" שלא ישאר שארית עד היסוד בה, ובל תחשוב שתפול הקיר לבדה ולא יוזקו האנשים, ע"כ אמר "ונפלה וכליתם בתוכה" שתפול הקיר על האנשים, ובזה "וידעתם כי אני ה'":