מלבי"ם על יחזקאל יב
<< · מלבי"ם על יחזקאל · יב · >>
פסוק ב
"אזנים" ר"ל עכ"פ הגם שאין רואים בעיניהם הלא "יש להם אזנים לשמע" מפי הנביאים שהם יגידו למו, "ולא שמעו" וזה מצד "כי בית מרי המה" לא מצד הסכלות:
פסוק ג
"עשה לך", צוהו לעשות ג' דברים.
- א) "שיעשה כלי גולה, ויגלה יומם", ר"ל יום אחד, "לעיניהם", דהיינו שיגלה ממקום למקום בתוך העיר,
- ב) "וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם" היינו שיגלה ממקום שהוא שם היינו מן העיר הזאת אל עיר אחרת, וזה יהיה סימן על שני הגליות שעברו כבר כמ"ש גלו בשמונה גלו בתשעה "אולי יראו כי בית מרי המה" כי מזה יזכרו בשני הגליות שעברו עליהם:
ביאור המילות
"וגלה יומם", כ"מ שנאמר יומם בא לילה עמו, והוא הפך של לילה, אבל יום כולל לפעמים גם הלילה:
"לעיניהם". כי לפעמים צוה ה' לנביא לעשות מעשים בפ"ע לתת תוקף לנבואתו, כמו האזור פשתים של ירמיה, ופה לא היה לקיום הנבואה רק כדי שישאלו העם, ואמר ששה פעמים לעיניהם, כי צוהו לעשות ששה דברים לעיניהם:פסוק ד
- ג) צוהו עוד שיגלה פעם שלישית בגלות קבוע.
"שיוציא את כליו ככלי גולה" שזה סימן על גלות השלישי שעתיד להיות שאז יוציאו כל כליהם ולא ישאר מאומה, כאדם שיוצא לגלות עם כל אשר לו על מנת שלא ישוב עוד.
"ואתה" צוה לו עוד שבגלות הזה הג' יעשה א"ע כאילו רוצה לברוח מן הגלות ההכרחי שיגלה ע"י האויב, "ויצא בערב" בהחבא לצד אחר שלא אל הצד שיצא יומם בג' פעמים הראשונים עד שידמה "כמוצאי גולה", כהיוצא לגולה ברצון לגולה אחרת, שלא אל הגולה ההכרחי שרוצה האויב להוליכו, וזה היה משל על צדקיהו שרצה לברוח בלילה, עד שבעת שנבקעה העיר והיו העם מוכנים לצאת לגולה לבבל רצה הוא לצאת בלילה בהחבא לצד אחר ובזה צוה לו שיעשה ג"כ ג' סימנים,
- א) שיצא בערב בחשך ולא ביום,
- ב) שלא יצא דרך שער העיר רק דרך מחתרת, וז"ש.
ביאור המילות
פסוק ה
- ג) באיכות נשיאת כליו, ועל זה אמר.
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
ביאור המילות
פסוק יב
- א) כמו שהנביא כסה פניו ברצונו כן המלך כסה עד עתה פניו ברצונו ולא השגיח על עניני העם והנהגתם, וז"ש שלא יראה לעין הוא בעצמו את הארץ להשגיח עליה לעשות צדק ומשפט,
- ב) כמו שע"י שכסה פניו לא יכול לראות את הארץ כן יען שכסה המלך פניו עד עתה לא יראה עתה הדרך הנכון:
ביאור המילות
פסוק יג
ביאור המילות
פסוק יד
ביאור המילות
פסוק טו
- א) שהם עצמם "ידעו כי אני ה' בעת שאפיץ אותם בגוים", ויכירו שיש אלהים שופטים בארץ:
ביאור המילות
פסוק טז
- ב) שלכן "אותיר מהם אנשי מספר" גם מן הרשעים שגם בגלותם לא יכירו את ה' (כמו אלה שהלכו למצרים והקטירו שם למלכת השמים. (ירמיה מ"ד)), "למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים" ויראו גם הגוים ויכירו שהענשתי אותם בדין ובמשפט על תועבותם, "וידעו כי אני ה'" ועיני משוטטות בכל הארץ:
פסוק יח
ביאור המילות
פסוק יט
- א) לעונש על החמס העבר:
פסוק כ
- ב) ועוד יושג בזה תועלת שע"י "שהערים הנושבות תחרבנה" עי"כ "ידעו כי אני ה'", וישימו לב להאמין בה' ובהשגחה ושכר ועונש:
פסוק כא
פסוק כב
- ב) העתידות שיגידו מצד המערכת נקשרות עם הסבות ומסובבי הטבע ועת ישתנה אחד מן הסבות ברבות הימים יאבד החזון ולא יבא, וז"ש "ואב כל חזון", וזאת לקחו למשל אל נבואת הנביאים אשר נבאו בשם ה', אמר להם "מה המשל הזה לכם" ר"ל הלא המשל הזה אינו נאות לכם בית ישראל שאתם אינכם תחת המזל, רק תחת ההשגחה, וכן מה המשל הזה "על אדמת ישראל" הלא ארץ ישראל אינה תחת המערכה רק ארץ אשר ה' דורש אותה:
פסוק כג
- א) שלא ימשלו המשל הזה אף לפי שטתם שהענין תלוי במערכת,
- ב) "ולא ימשלו אותו עוד בישראל", כי יכירו שאף אם יצדק המשל הזה בעכו"ם שהם תחת המערכה אינו צודק בישראל שאינם תחת המערכה, ומפרש (נגד מ"ש השבתי את המשל) "כי אם דבר אליהם קרבו הימים" שהדבר קרוב בין בזמן ובין בסבות הטבע, שעז"א "ודבר כל חזון", וא"כ אף אם יהיה תלוי במערכה בוא יבוא ולא יתבטל,
- ב) נגד מ"ש ולא ימשלו אותו עוד בישראל, אמר.
פסוק כד
פסוק כה
ביאור המילות
פסוק כו
פסוק כז
ביאור המילות
פסוק כח
<< · מלבי"ם על יחזקאל · יב · >>