מלבי"ם על יחזקאל טז
<< · מלבי"ם על יחזקאל · טז · >>
פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
"מכרתיך". כמו מגורותיך חילוף גימ"ל בכ"ף, רק מגורה דרך עראי ומכירה היא בקביעות, כמו שנראה לקמן (כ"א ל"ח, כ"ט י"ד):פסוק ד
- א) שכורתים הטבור, שעד עתה ענק מזונותיו דרך הטבור והיה במדרגות הצומח שיונק מזונו דרך שרשו, וכשנולד כורתים הטבור וקושרים אותו כי מעתה יקח המזון דרך פיו, וכשלא נכרת טבורו הוא עדין במדרגתו הראשונה, והנמשל שהאומה כאשר תולד להיות גוי מיוחד צריך שתתפרד מן האומה שבאה משם והיתה דבוקה שם בשרשה, אבל את "לא כרך שרך", כי עדן דבוקה בשורש מעשה הכנענים.
- ב) אח"כ רוחצים אותו במים להסיר הדמים והגיעול, ובנמשל של האומה, שחכמי לב ירחצו מדותיהם הנשחתות ע"י מי החכמה והדעת שיקבעו ביניהם נמוסים טובים ומשפטים ישרים, "ואת במים לא רחצת".
- ג) אחר כך מולחים אותו לחזק הבשר,
- ד) וחותלים אותו לישר האיברים, כי במעי אמו היה הבשר ספוגיי, והאיברים כפופים ראשו בין ברכיו. ובנמשל האומה, שישתדלו לחזק האישים הפרטיים בגבורה ואומץ הלב, ולישר את הכלל לשום עליהם ראשים שופטים ושוטרים, עד שיהיה כגוף נצב הקומה אמיץ וחזק ואיבריו מיושרים, וכ"ז לא נעשה לך:
ביאור המילות
"הולדת אותך". מקור מההפעל. כמו יום הולדת את פרעה, ושם בא הדגש תמורת הנח, ופה בא דגש עם הנח שלא כמשפט:
"שרך", הוא הטבור, כמו שררך אגן הסהר:
"למשעי". לנקות הבשר, ובלשון משנה שעטנז שוע טוי ונוז:פסוק ה
ביאור המילות
"לא חסה עליך עין לחמלה עליך". החס הוא מפני צרכו אל הדבר, כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, אתה חסת על הקיקיון, והחומל הוא מצד טוב הדבר בעצמו, כמו כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר ולא אבו החרימם:פסוק ו
ביאור המילות
"מתבוססת", כמו מאלהים היתה תבוסת אחזיהו (דה"ב כ"ב ז'), ובדברי חז"ל דם תבוסה:פסוק ז
ביאור המילות
"ותבאי בעדי עדיים". כמו בא בימים, ותבואי עד שנותיך, בעת וזמן שראוי לעדות עדים, ועדי מקור:
"ערום ועריה". עריה הוא גלוי בית הערוה, שהוא יותר מערום שיבא גם על המכוסה קצת, כמו כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף:פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
"ואלבשך ואכסך", כשבאו ביחד, יהיה הכיסוי על הלבוש, כמו וכסה חמס על לבושו, וכולל גם כיסוי הראש, ותכס בצעיף:פסוק יא
ביאור המילות
"ורביד על גרונך", יש הבדל בין גרון ובין צואר, שצואר היא חיצונית הצואר, והגרון הוא הגרגרת מבפנים, קרא בגרון, וגרונך מצמאה והיל"ל כמ"ש (בראשית מ"א) רביד הזהב על צוארו, מזה מבואר שלפי המליצה מדבר מן הגרון הפנימי המוציא קול, וכן (משלי א' ט') וענקים לגרגרותיך. תכשיטי הקול והדבור בחכמה:פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
ביאור המילות
"ותשפכי את תזנותיך". יש הבדל בין זנות ותזנות, שתזנות היא שמעוררת העוגבים להתאוות לה, ולפעמים יחזור התזנות אליה שמזנה עמה, ופה אמר לו יהי כי לא תזנה עמו רק ישאר התאוה אצלו:פסוק טז
ביאור המילות
"טלאות". כמו נעלות בלות ומטולאות (יהושע ט' ה') לא באות ולא יהיה. לא יבואו בבגדים האלה אליך הגם שיהיה במציאות ומוסיף שלא יהיה עוד במציאות כלל כי לא ירד ה' עוד על הר סיני להשמיע תורתו ומצותיו לבני אדם עוד הפעם:פסוק יז
ביאור המילות
"ותזני בם". לא מצאנו פעל זנה שאחריו ב'?, וע"כ פירוש שתזני על ידי כמו ויזנו במעלליהם, כי לא יזנו עם הצלם רק על ידו:פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
ביאור המילות
"ותקחי את בניך". מגביל נגד מ"ש ותשחטי את בני, ושעורו ותקחי את בניך אשר ילדת לי מתזנותיך. ותזבחום להם לאכול, המעט ותזבחי את בני:פסוק כא
ביאור המילות
"ותתנים". כמו ומזרעך לא תתן להעביר למולך:פסוק כב
ביאור המילות
"ואת כל". כמו ועם כל:פסוק כג
פסוק כד
ביאור המילות
"גב". מקום בולט שי"ל שטח למעלה, כמו לגבי שומר גביכם, ורמה הוא מקום רם דוקא:פסוק כה
ביאור המילות
"ותפשקי". הרחבת הרגלים דרך גנאי, וכן פושק שפתיו (משלי י"ג):פסוק כו
ביאור המילות
"גדלי בשר". כינוי לבשר הערוה, כמו רר בשרו את זובו. ואמר אשר בשר חמורים בשרם:פסוק כז
ביאור המילות
"חקך". דבר הקצוב לך, כמו כי חק לכהנים מאת פרעה:
" ואתנך בנפש". ברצון, כמו אל תתנני בנפש צרי:פסוק כח
ביאור המילות
"ותזני אל", ותזנים, זנה אל, הי הסרסרנות והעיגוב לזנות, ותזנים הוא הזנות ממש שזה נקשר עם מלת את:פסוק כט
ביאור המילות
"אל ארץ כנען כשדימה". יל"פ שקורא כשדים ארץ כנען ע"ש המסחר הגדול שהיה שם, וכן לקמן (י"ז ד') ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו:פסוק ל
ביאור המילות
"מה אמולה לבתך". בא הלב בלשון נקבה לגנאי וי"ל שקורא הלב לבת, ע"ש לבת אש התאוה הבוער בו. ואמר איך אמולה ואומללה הלהבה הזאת אשר בלבך:פסוק לא
ביאור המילות
"לקלס". הוא המאמר שעושים לצחוק ולגנאי כמ"ש (ירמיה כ' ח'), ר"ל שהיא צוחקת על האתנן שהוא מעט ומבקשת אתנן יותר גדול:
(לא-לג) "זונה מנאפת". מנפאת תקרא ע"ש פעולת הניאוף, ובשם זונה תקרא מצד ההפקר והיציאה מרשות בעלה, (כמ"ש באילת השחר כלל תקכ"ח), וכשבאו נרדפים תקרא מנאפת אם היא בצנעה ותחת רשות בעלה. וזונה, אם היא בפרהסיא וביציאה מרשות בעלה:
"אתנן, נדה". האתנן שרשו נתן, המתן שיתנו להזונה בעת הבעילה. והנדה והנדן, היא מה שיתנו להאשה המיוחדת למשכב:פסוק לב
פסוק לג
פסוק לד
- א) "בתזנותיך ואחריך לא זונה", שדרך העולם שיזנה האיש אחרי האשה ר"ל שירדוף אחריה ויפתה אותה, ואת היית בהפך שאת שפכת תזנותיך ותאותך עליהם והם לא זנו אחריך לבקש אותך למשכב,
- ב) "בתתך אתנן ואתנן לא נתנו לך". וחוץ ממה שהיה בך הפך מן הנשים "ותהי להפך", את מצד עצמך (גם בזולת ההשקף על יתר הנשים) היית להפך, כי הוא דבר שהוא הפך הטבע, שהאיש ירדוף אחרי האשה לא בהפך:
ביאור המילות
"ואחריך לא זונה". הנו"ן דגושה והזיי"ן במלאפום, ואינו שם רק מבנין פועל, אין זונה אחריך, שאף שתשפך תזנותך עליו לא יקבל הפעולה להיות זונה אחריך, שע"ז בא הבנין שלא נזכר שם פועלו מהכבד:פסוק לה
פסוק לו
- א) "על מאהביך", שהם האוהבים הקבועים שזנתה עמהם בקביעות
- ב) "על כל גלולי תועבותיך" הם אלה שזנית עמהם בדרך הפקרות עם כל עובר בענין מגואל ומתועב, כמ"ש אל כל ראש דרך בנית רמתך ותפשקי את רגליך לכל עובר, (ונגד מ"ש יען השפך נחושתך מפרש) "בדמי בניך אשר נתת להם". ששפכת הארס וכח נחש ונחושים וכשופים כדמי בניך ששפכת בריבוי שכפי רוב הדמים ששפכת נשפך נחושתך בריבוי:
ביאור המילות
"נחושתך". מענין נחש וניחוש:
"מאהביך". מורה תמיד על אוהבים הקבועים לזנות:פסוק לז
- א) את כל מאהביך היינו האוהבים הקבועים שלך שזנו עמך תמיד, "אשר ערבת עליהם" שהיית יושב ומצפה להם בכל ערב וערב (כענין ועין נואף שמרה נשף),
- ב) "ואת כל אשר אהבת" גם יתר האנשים שאהבת לפרקים, "על כל אשר שנאת" עם השונאים שלך, "וגליתי" ר"ל שאגלה להם מומים וניול שבך, עד שכולם יראו את ערותך ומומים שלך ותמאס בעיניהם:
ביאור המילות
"ערבת". כמו נעימות ומתיקות כמו ושנתי ערבה לי (ירמיה לא):
"על כל", עם כל וכן ויבואו האנשים על הנשים (שמות לה):פסוק לח
ביאור המילות
"דם חמה וקנאה". עיין למעלה (ה' י"ג), ותרגומו ואמסרינך לקטול ברגז ובחמה:פסוק לט
ביאור המילות
"והרסו גבך ונתצו רמותיך". נתץ הוא יותר מן הריסה. שנותץ גם החלקים, כמ"ש בס' התו"ה שמיני (סי' קל"ט), הוסיף שכפי הוספת החטא שהרמה היא יותר מן גב, כן יוסיף הנתוץ על ההירוס:פסוק מ
ביאור המילות
"ובתקוך". ענינו בקיעת הגוף בחרב:פסוק מא
ביאור המילות
"מזונה". מהיות זונה. כמו ונכחידם מגוי. הנה דמשק מוסר מעיר:פסוק מב
ביאור המילות
"חמתי ולא אכעס". הבדל בין כעס ובין חמה ויתר נרדפיו. שהאף והקצף והחמה יוצאים לפעול על זולתו שהוא כועס עליו, אבל הכעס מורה התעוררות הכעס ורגשו בלב לבד, כמו כל ימיו מכאובים וכעס ענינו, וכעסתה צרתה גם כעס, וכשיבואו בהפעיל, הקצפתם את ה', היינו גרמתם שיקצף עליכם להרע לכם, הכעסתם, גרמתם שיתעורר כעסו בעצמו. ושקט, הוא הפך הכעס, שהנפש שוקטת מזעף הכעס ועז"א ושקטתי ולא אכעוס עוד:פסוק מג
ביאור המילות
"ותרגזי לי". הרוגז מובדל מן הכעס, שהוא הפך מנוחת הנפש, שהנפש תתרגז ותצא ממנוחתה בעבור איזה דבר, אם ע"י פחד, אם ע"י ריב, אם ע"י יתר דברים הסוערים בנפש, וכן יצייר כשיעשה האדם דברים מתועבים נגד האלהות (כמו ובטוחות למרגיזי אל) כאילו ירגז ה' ממקומו להענישו:
"דרכך בראש נתתי", כמו לתת דרכו בראשו (מ"א ח' ל"ב) ר"ל כפי תגמולו הראוי לו:
"הא", כמו הנה, כמו הא לכם זרע:
"הזמה". שם זימה מורה על השתקעות המחשבה בזנות, ולא נמצא בתורה רק על מחלל בתו להזנותה ועל ערות אשה ובתה. ושניהם אחד כי המוציא בתו לזנות, מורה השתקעות הזימה מאב לבתו, וערות אשה ובתה היא מן האם אל הבת, שראוי שהאב והאם ישמרו תולדותם מהשחית, וכן אמר ואיש ואביו ילכו אל הנערה, שזה מורה העזות וההשחתה בתכלית, וזה מיוחד בשם זימה:פסוק מד
פסוק מה
פסוק מו
פסוק מז
ביאור המילות
"בדרכיהן, וכתועבותיהן". כבר התבאר למעלה (סי' ז' וסי' י"ד), שהדרכים מציינים דרכי הנפש שהם שורש אל הפעולות היוצאים מהם:פסוק מח
פסוק מט
ביאור המילות
"ושלות השקט". שלו, הוא השלום הפנימי (שזה הבדלו מן שלום), ולפעמים תהיה השלום ע"י בטחון בגברותם, גוי שלו יושב לבטח (ירמיה מ"ט ל"א) אבל שלותם היה ע"י שקט, שלא היה מי שיפריעם כלל, וכן ושוקטת ושלוה (דה"א ד' מ'):פסוק נ
ביאור המילות
"כאשר ראיתי". רעתם, כמ"ש ארדה נא ואראה:פסוק נא
- א) כי "כחצי חטאתיך לא חטאה", כי הם לא חטאו, רק בע"ז ובמצות שבין אדם למקום, לא בגזל ועושק ורציחה ועברות שבין אדם לחברו, וכשתמנה חטאי ירושלים שחשב לקמן (סי' כ"ב) שמנה שם מצות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום, תראה שרוב החטאים הנמנים שם, כמו למען שפך דם, אב ואם הקלו בך וכו', לא היו בשומרון,
- ב) "ותרבי את תועבותיך מהנה" כי חטאי אחז ומנשה היו מרובים בכמות ובאיכות מחטאי מלכי יהודה[1],
- ג) "ותצדקי את אחותיך בכל תועבותיך" כי כבר יחשבו הם צדיקים נגדך, באשר בך היה המקדש והשכינה והסנהדרין ונסים מתמידים, מה שלא היה להם, שלא היו להם נביאים רבים מוכיחים אותם, ומקומות המקודשים ששם ילמדו ליראה את ה':
פסוק נב
ביאור המילות
"אשר פיללתי". מענין משפט, כמו ונתן בפלילים:
"בושי ושאי כלמתך". הבושה היא בעצמו, והכלימה היא מאחרים:פסוק נג
ביאור המילות
"ושבתי". היא השבת המדרגה, ושבית מענין השבה כמ"ש בירמיה (כ"ט י"ד, ל' ג'):פסוק נד
- א) "למען תשאי כלמתך" הכלימה שלך על מעשיך הרעים,
- ב) "ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אותן", שבעת שתצטרך לנחם אותך ולהצדיק אותן במשפט בזה תכלם מכל אשר עשית, כי זה מסובב ע"י מעשיך הרעים ממעשיהם שעי"כ תצטרך לנחם אותם:
פסוק נה
- ג) יהיה לך כלימה ע"י שסדום ושומרון תשובנה ביחד עמך והם יהיו העקר בהשבה ואת טפל להם, ותשוב על ידיהן:
פסוק נו
פסוק נז
פסוק נח
פסוק נט
פסוק ס
פסוק סא
פסוק סב
פסוק סג
ביאור המילות
"ובשת כלמתך". הבדל בפסוק נ"ב:<< · מלבי"ם על יחזקאל · טז · >>
- ^ נראה שזו ט"ס [הגם שכך אכן מופיע בדפוסים], וצ"ל מחטאי מלכי ישראל, כפי שמורה הענין. שהרי אחז ומנשה ממלכי יהודה, והנביא מוכיחם שחטאיהם גדלו על חטאי מלכי שומרון - ישראל.