" כמו שיבאר בפסוק שאח"ז מפני שילכו כולם בגולה. ומדוע בא העת הזאת? משיב כי "
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי" מבאר מדוע המוכר אל יתאבל כי לא יפסיד במה שמכר כי בל"ז "
המוכר לא ישוב אל הממכר", כי תהיה הארץ שממה, אבל עוד ירויח במה שמכר כי עי"ז "
עוד חייתם בחיים" שע"י שמכר שדהו ויצא מן הארץ נשאר בחיים, וגם מי שמכר והיה בארץ מדלת העם השאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים, אבל את בעלי השדות והעשירים הכה בחרב, "
כי חזון" הנבואה שנבאו הנביאים "
על כל המונה" החזון הזה "
לא ישוב" אחור, ובוא יבא עליהם, ומהו החזון? "
איש ואיש", אשר "
בעונו חייתו" שנפשו נקשרה בעונו, שחי חיי העון והפשע, "
לא יתחזקו" לקראת האויב. (גם יל"פ שאומר "
הלא חזון" וחזות קשה נבאו "
על כל המונה" ומדוע "
לא ישוב" כל איש מדרכו הרעה, והלא כל "
איש חייתו" תלוי בעונו שע"י עונו יאבד חייו, ומדוע לא יתחזקו לשוב בתשובה?):
ביאור המילות
"
חיתם", נפשם, כמו וחיתם בקדשים
(איוב ל"ו):
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תקעו" הלא כבר "
תקעו בשופר והכינו הכל" לקראת האויב, ומדוע אין איש הולך למלחמה? למה יתחבאו בבתיהם? משיב, "
כי חרוני אל כל המונה" ואנכי הסבותי את כלי המלחמה אשר בידם:
ביאור המילות
"
בתקוע", כן נקרא השופר, לפי שתוקעים בו:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
החרב", שואל למה לא ילכו למלחמה, הלא הגם שהחרב בחוץ, הלא גם "
בבית הדבר והרעב" ומה ירויחו בשבתם בית, והלא טובים חללי חרב מחללי רעב, והגם "
שאשר בשדה בחרב ימות", הלא גם "
אשר בעיר רעב ודבר יאכלנו" וטוב יותר שימותו מות גבורים?:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ופלטו", גם "
פליטיהם אשר יפלטו" הן הם "
היו על ההרים כיונים המצוים בגאיות" ובקעות שאין רגילים בהרים, ועי"כ "
כולם הומות", שואל מדוע היה זה? משיב "
איש בעונו" שכ"ז היה ע"י עונותיהם:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כל" אינם יכולים להלחם כי "
כל הידים תרפינה", ולא לברוח כי "
כל ברכים תלכנה מים":
ביאור המילות
"
תלכנה מים", כמו מים יתהלכו למו, או יזיעו מים מרוב הפחד:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וחגרו שקים" לקונן על רוע מעשיהם, "
וכסתה אותם פלצות" על ידי הפורעניות, "
ואל כל פנים בושה" בעבור עונותיהם, "
ובכל ראשיהם קרחה" לאבל על הפורעניות:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כספם בחוצות ישליכו" כי לא יוכלו לשאתו בגולה, וגם "
זהבם" שלא ישליכו אותו "
לנדה יהיה" שמי שימצא אצלו זהב יהרג, ומבאר כי "
כספם וזהבם לא יוכל להצילם" מן האויב, וגם לא יסיר מהם הרעב כי "
נפשם לא ישבעו" על ידו, ואף "
מעיהם לא ימלאו" שהוא פחות מן השביעה, ומבאר הטעם "
כי מכשול עונם היה" שע"י רוב הזהב והכסף נכשלו בעונות כמ"ש וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:
ביאור המילות
"
נפשם לא ישבעו", שביעת נפש היא יותר ממליאת בטן ומעים, שימלא בטנו גם בדברים בלתי ערבים לו, ונפשו לא תשבע במו, ואמר צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר, שלא לבד שלא תשבע נפשם כי גם לא ימלאו בטנם:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וצבי" מבאר איך חטאו ע"י הזהב, שזה היה בשתי ענינים,
- א) "שצבי" עדיו של הזהב זאת "שמו" להם "לגאון" ותפארת, שכל גאונם היה ע"י צבי עדיו, ע"י חמדת הזהב ועדי עדיים,
- ב) כי "צלמי תועבותם ושקוציהם עשו בו" בהזהב שעשו ממנו ע"ז, "על כן נתתיו להם לנדה" מדה כנגד מדה:
ביאור המילות
"וצבי עדיו", החמדה של תכשיטיו של הזהב, שמו לגאון, שגאון נעלה מן צבי כמ"ש (ישעיה ד' ב') עיי"ש בהערה:
"
וצלמי תועבותם שקוציהם עשו בו", חסר ו' ושקוציהם, ר"ל וצלמי שקוציהם, וע"ד המליצה, הצלמים הם עשו בו את שקוציהם, כי עובדי ע"ז היו מהבילים שהצלמים ישמשו בזהב וכסף שנודרים להם לעשות בם מאויי לבם ושקוציהם, כי היו מיחסים להצלמים תאוות וחפצים ואהבת זהב וכסף ועשות נבלות בעזרת הזהב כמו בני אדם כידוע בספורי הבלי
(המיטאלאגיע) ושירי היונים, והיו נודרים כסף וזהב להצלמים להפיק מהם רצון. וכמו שנדרוהו לנדה שהוא הע"ז, כן נתתיו להם לנדה. ועז"א וחללוהו שיוציאוהו לחול כי מה שנדרו לע"ז היה בעיניהם קדש:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ונתתיו", שיבואו זרים על ארצם ויבוזו את הכסף, ויש הבדל בין "
בז ושלל" שהנשאר אחר שנפלו הבעלים במלחמה נקרא שלל, ומה שהאויב בוזז ולוקח ביד חזקה נקרא בז, "
הזרים" יבואו "
ויבוזו" את כספם, "
והשלל" הנשאר שלא יבוזו זרים "
יקחו רשעי הארץ, וחללוהו" ובזה יחללו הגאון והעדי הזה (כמו וחללו יפעתך
לקמן כ"ח):
ביאור המילות
"
לבז", לשלל. השלל הוא הנשאר אחר המלחמה, ואם בוזזים אותו אנשי החיל איש לו, נקרא בז, כמ"ש
(ישעיה ח' ב'), ופה מה שישאר ולא יבוזו הזרים הוא השלל, ויקחוהו רשעי הארץ:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והסבתי", חשב כסדר, תחלה חשב מה שהיה בסוף ימי המצור, כמ"ש תקעו בתקוע, החרב בחוץ וכו', ואח"כ חשב מה שהיה עת נבקעה העיר וברח צדקיהו וחילו, ועז"א ופלטו פליטיהם וכו', ואח"כ כספם בחוצות ישליכו, כי האויבים בזזו הכל, וזה היה בחדש הרביעי, ואח"כ "
והסבותי פני מהם" שנדדה השכינה מן ההיכל, "
וחללו את צפוני" שיחללו בית קה"ק "
ובאו בה פריצים" לקחת כלי המקדש "
וחללוהו" ויוציאום לחולין כמ"ש חז"ל בעבודה זרה שכיון שבאו בה פריצים יצאו מקדושתם:
ביאור המילות
"
צפוני", דבר שאין העין יכול לראות, הארון ובית קה"ק והשכינה, ועז"א מלת בה, וכן וחללוה, בלשון נקבה, על שכינת הכבוד:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עשה הרתוק", אח"כ יעשו שלשלאות להוציא הנשארים אל הגולה, "
כי מלאה הארץ משפט דמים" שהרצח היה מצוי בארץ, "
והעיר" ירושלים שלא היה שם רצח מ"מ "
מלאה חמס" עד שנתחייבו כליה בעבור רצח וחמס:
ביאור המילות
"
הרתוק", שלשלת כפולה, ועז"א רתקו בזקים
(נחום ג') זקים כפולים ומשולשים:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והבאתי" אחר שיגלו אביא "
הרעים" והפחותים מכל "
הגוים" והם "
יירשו את בתיהם" ויתישבו בארץ, "
והשבתי גאון עזים" שיושבתו מלכיהם ושריהם וכן תופסק הכהונה, ועז"א "
ונחלו מקדשיהם" כי היו נוהגים כמנהג עע"ז שהכהנים היו מקדשים את העם שכל שנגע בהם היו קדוש כמ"ש
(לקמן מ"ד) ולא יקדשו את העם בבגדיהם, ושם
(מ"ו כ') לבלתי הוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם, כמ"ש אל תגש בי כי קדשתיך
(ישעיה ס"ה) המקדשים האלה עתה יתחלל קדושתם:
ביאור המילות
"
ונחלו", מענין חילול, והיה ראוי לכתוב ונחלו, כמו ונסבו בדגש, והוקל וכן ונחלת בך
(רד"ק), וכן הוקל הדגש במלת מקדשיהם:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
קפדה בא", לעומת מ"ש עשה הרתוק שכולל ג"כ שלשלאות של קשר הסבות של הרעות, אמר כי בא הקפדה שהוא קשר השלשלת הזאת, שיהיו החוליות והפרקים קשורים אחד באחד, רעה ברעה חברתה, עד שאם "
יבקשו שלום ואין", כי.
ביאור המילות
"
קפדה", וחברו קפדתי כאורג חיי
(ישעיה ל"ח י"ב), ופירשתי שם מענין קשירת וכריכת הרתוק:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הוה על הוה תבא", שלא יהיה שלשלת הרעות בדרך הטבע שיבואו הסבות והמסובבים זה אח"ז, רק הרע ההוה ומתחדש יבא על חברו, זה על זה לא זה אחר זה כמנהג העולם, וכן "
השמועה תהיה אל שמועה", עת ישמעו צרה מתרגשת ישמעו תיכף שמועה מצרה אחרת, ובקשו ואז יתחילו "
לבקש חזון מנביא", תחת שעד עתה לא שמעו לדברי הנביאים, "
ותורה" שעורו "
(ובקשו) תורה (אשר) תאבד מכהן, (ובקשו) עצה (אשר) תאבד מזקנים" ר"ל שאחר שלא ימצאו חזון יתחילו לבקש עצת התורה שהיא אחר החזון, ואח"כ יבקשו עכ"פ עצה מזקנים שייעצו אותם ע"פ שכלם כי הזקנים בחנו תולדות הימים, וגם התורה והעצה תאבד אז, וגם לא יוכלו לסמוך על הנהגת המנהיגים אותם, כי.
ביאור המילות
"
הוה", דבר ההוה ומתחדש ובא על השבר המתהוה פתאום, מלת ובקשו נמשך לכל המאמר, ובקשו תורה אשר תאבד מכהן:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
המלך יתאבל" כי תופסק מלכותו, וגם "
הנשיא" שמינה נבוכדנצר עליהם "
ילבש שממה" לבוש הנשיאות שלו תהיה השממה כי כל הארץ שממה תהיה, ועי"כ "
ידי עם הארץ תבהלנה" ולא ידעו מה לעשות, "
מדרכם אעשה אותם" כל זה יהיה כפי מדת דרכם הרע, "
ואשפטם במשפטיהם" כפי המשפט הראוי להם בדין ובמשפט מדה כנגד מדה עד שיכירו "
וידעו כי אני ה'":
ביאור המילות
"
מדרכם אעשה אותם", מלת אותם תחת אתם. ויל"פ שר"ל על צד המליצה יעשה אותם בריה חדשה, דהיינו שינוי צורתם ומלכותם מן השלימות אל הפחיתות, והחומר שממנו יעשה הכלי הגרוע הזה יהיה מדרכם הרע, ר"ל כי חומר הרע אין נמצא אצל ה' לעשות ממנו דבר רק האדם יכינהו במעשיו הרעים:
