מלבי"ם על זכריה ו י
| מלבי"ם על זכריה • פרק ו' • פסוק י' | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לָק֙וֹחַ֙ מֵאֵ֣ת הַגּוֹלָ֔ה מֵחֶלְדַּ֕י וּמֵאֵ֥ת טוֹבִיָּ֖ה וּמֵאֵ֣ת יְדַֽעְיָ֑ה וּבָאתָ֤ אַתָּה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וּבָ֗אתָ בֵּ֚ית יֹאשִׁיָּ֣ה בֶן־צְפַנְיָ֔ה אֲשֶׁר־בָּ֖אוּ מִבָּבֶֽל׃
"לקוח", בני הגולה שבבבל שלחו שלשה אנשים ובידם כסף וזהב לעשות ממנו שתי עטרות, א' אל זרובבל שיהיה מלך הארץ, והב' אל יהושע שהוא הכ"ג, עטרת זהב אל המלך ועטרת כסף אל הכ"ג, וצוהו ה' שיקח הכסף והזהב המובא מאת הגולה ביד חלדי וטוביה וידעיה, וצוהו שלא ימתין עד שיבואו אליו רק "ובאת אתה" שהנביא ילך אליהם, ולא ימתין ליום מחר רק "ביום ההוא" תיכף. וציין לו המקום ששם ימצאם "ובאת בית יאשיה", כי שם נקבצו "כאשר באו מבבל" ויאשיה היה ג"כ מבני בבל:
ביאור המילות
"ובאת אתה". כ"מ שהוכפל מלת הגוף על סימן הגוף הנכלל בפעל בא לדייק (אילת השחר כלל ר"ט):
<< · מלבי"ם על זכריה · ו י · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.