מלבי"ם על הושע ד ו

<< | מלבי"ם על הושעפרק ד' • פסוק ו' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


הושע ד', ו':

נִדְמ֥וּ עַמִּ֖י מִבְּלִ֣י הַדָּ֑עַת כִּי־אַתָּ֞ה הַדַּ֣עַת מָאַ֗סְתָּ ואמאסאך וְאֶמְאָֽסְךָ֙ מִכַּהֵ֣ן לִ֔י וַתִּשְׁכַּח֙ תּוֹרַ֣ת אֱלֹהֶ֔יךָ אֶשְׁכַּ֥ח בָּנֶ֖יךָ גַּם־אָֽנִי׃



"נדמו עמי", (מאמר ה' אל הכהן) הנה עמי נדמו ונמשלו לך "מבלי הדעת" שהם חסרים דעת כמוך "כי אתה הדעת מאסת", ובזה נדמו אליך למאס ג"כ את הדעת כי למדו זאת ממך, לכן "ואמאסך מכהן לי", כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וזאת כהונת הכהן ואחר שמאסת הדעת אינך ראוי אל הכהונה, ויותר מזה כי "ותשכח תורת אלהיך" שגם שכחת את התורה שתחלה ידעת אותה ואח"כ שכחת אותה לגמרי "אשכח בניך גם אני". כי בתחלה שזכרת את התורה הגם ששכחת דעת אלהים בכ"ז לא שכחתיך אנכי, כי היה לי תקוה שבניך ילכו בתורתי, כמ"ש והלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שמתוך שמתעסקים בה המאור שבה מחזירן למוטב, אבל אחר ששכחת גם את התורה גם אני אשכח את בניך כי אין תקוה שיצמח מהם צמח צדיק:

ביאור המילות

"נדמו". מענין דמוין, ר"ל נדמו אליך:

 



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.