מלבי"ם על דברי הימים א כז

(א) ובני ישראל למספרם. המלך חלק את ישראל לי"ב חלקים, שכל חלק מהם יכלכלו אותו וישרתו אותו חדש בשנה, ויודיע כאן כמה שרתו אותו בכל חדש ומי היו הממונים עליהם. ומ"ש למספרם ראשי האבות, ירמוז ג"כ עמ"ש חז"ל בל"ב מדות של ר"א בנו של ריה"ג לישב סתירת הכתובים, שבשמואל כתיב שהיו ישראל שמנה מאות אלף, ובדה"י כתיב שהיו אלף אלפים ומאה אלף, שלש מאות אלף אלו מה טיבן, והשיבו שבשמואל לא מנה את המשרתים את המלך שהיו י"ב פעמים כ"ד אלף הם רפ"ח אלף וי"ב אלף נשיאי ישראל, וז"ש שצריך להוסיף על בני ישראל למספר הנאמר בשמואל שרי האלפים והמאות והמשרתים את המלך, שהם לא נמנו שם, שכל מחלוקה בכל חדש היתה של כ"ד אלף:

(ג) הראש לכל. שהיה ממונה על כל השנים עשר:

(ד) ומחלקתו ומקלות. הוא סייע לו בהנהגה, ווא"ו ומקלות הוא מן השם, כמ"ש למעלה ב' י"ח:

(ה - ו) ראש. שהיה ראש על הכרתי והפלתי כנזכר לעיל (יח, יז): גבור השלושים כנ"ל י"א כ"ד:

(ז) אחריו. אחר שנהרג עשהאל (ש"ב ב):

(ח) היזרח. הזרחי:

(כג - כד) ולא נשא. כבר בארתי בש"ב (סי' כד) שדעת דוד בצותו למנות את ישראל היה למנות גם הפחותים מבן עשרים ולכתוב שמותם בספר דה"י אשר למלך לדעת כמה יולדו וכמה יפקדו, כדי שבאם תקראנה מלחמה יהיו כולם מחויבים ללכת לצבא ובשם יקראון, וע"ז היה הקצף, ולכן נתבטל הדבר ולא נשא דוד עוד מספרם מבן עשרים ולמטה כי עי"ז חל הנגף, שעי"כ נודע כל פרטי מנינם, משא"כ אם מונה היה רק מבן עשרים, כמש"ש בארך. ועז"א שיואב החל למנות (גם הפחותים מבן עשרים), ולא כלה, כי בזה היה קצף וחל הנגף, וע"כ לא עלה המספר (של פחות מבן עשרים) כמספר דה"י למלך דויד, כמו שהיה ברצונו לעשות. וגם יכוין עמ"ש חז"ל שבמספר שמנה בס' שמואל חסרים לוי ובנימין, שיואב לא נתן לו כל המנוים מפני קצף שהיה על ישראל בעבור זאת:

(כה) ועל אוצרות. כסף וזהב: ועל האוצרות בשדה. תבואה ופירות:

(כז) ועל הכרמים. מלאכת הכרמים: ועל שבכרמים. לאסוף תבואת הכרם, וכן בפסוק שאחר זה:

(ל - לא) הישמעלי, המרנתי, ההגרי. בני נכר היו, וע"ד (ישעיה סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם, הם היו בקיאים במלאכה זו:

(לב) עם בני המלך. מגדלם:

(לד) ואחרי אחיתופל. אחרי שמת היו יהוידע ואביתר במקומו: