מלבי"ם על דברי הימים א כח

(א) כל שרי ישראל. כלל, ואחריו פרט שרי השבטים המנוים (כז, טז - כב): שרי המחלקות. (שם א - טו): שרי כל רכוש. (שם כה - כח): ומקנה. (שם כט - לא):

(ב - ג) עם לבבי והכינותי. ר"ל לא חסר אל הבנין, לא הרצון, שעדיין עם לבבי לבנות, ולא הכנות החומריים אל הבנין, כי הכנותי לבנות, שהכל מוכן ואין חסר רק לבנות, רק שה' אמר לי שלא אבנה: לארון ולהדום. כמ"ש (תהלים קלב, ז) נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגליו, ששם סוף מסובביו והנהגתו לעולם השפל, כמ"ש בפי' ישעיה על ושוליו מלאים את ההיכל:

(ד - ה) כי ביהודה. ר"ל שאצלו היו ג' בחירות, ע"י שבטו, וע"י ביתו, ועל ידו, ובשלמה נוסף בחירה שלישית שבחר בו מכל בני דוד, הגם שלא היה הבכור:

(ז) אם יחזק. כי מלכות בנו של דוד היה בלי תנאי, אבל מלכות זרע זרעו היה בתנאי כמו שבראתי בפי' תהלות קל"ב ובכ"מ:

(ח - ט) ועתה. ר"ל כי כפי שיוסיף ה' להטיב עם האדם כן חייב לו בתוספת עבודה והכנעה יתירה, והכ"ג כורע בסוף כל ברכה וברכה והמלך כיון שכרע שוב אינו זוקף, וע"כ ממצות המלך שתהיה עמו ספר משנה תורה וקרא בו כל ימי חייו, ויתר מצות המלך נוסף על כלל המצות, ועפ"ז א"ל שכל ישראל שקבלו מה' טובת ירושת הארץ מחוייבים לשמור מצותיו שבזה יתקיימו בארץ הם ובניהם עד עולם. אבל אתה שלמה בני, שהפליא ה' עמך בחסדים גדולים אין די לך בזה לבד, רק דע, אם באמונות ודעות לא די שתסמך על הקבלה בלבד רק דע את אלהי אביך, ע"פ הידיעה, שתשכיל בדרכיו ואמתיותיו ע"פ ידיעת השכל. ואם במעשים, עבדהו, כעבד העובד תמיד בלי הפסק, ושתהיה העבודה בלב שלם ובנפש חפצה, שלא תהיה בעבור שום פניה חיצונית רק בלב שלם, ולא מתוך הכרח ויראת העונש, רק מאהבה עד שנפשך תחפוץ בעבודתו: כי כל לבבות דורש ה'. הלב מציין כח הממשלה אשר בנפש: ויצרי המחשבות. הם קודמים לבחירת הלב, שהאדם יחשוב מחשבות, והנפש תעלה ממעמקיה ציורים רבים ורובם נוטים לרעה, כמו ציורי התאוה והגאוה והכעס וכדומה, ואז צריך להלחם עם היצר, והלב שהוא כח המושל ימשול על יצרי המחשבות, וה' דורש את הלב באיזה דרך יבחר, וגם את ציורי המחשבות המצטיירים ועולים על הלב. ומ"ש כל לבבות דורש, הוא עונה על עבדהו בלבב שלם. ומ"ש וכל יצר מחשבות מבין, הוא עונה עמ"ש בנפש חפצה, שמי שהגיע למדרגה עד שנפשו תחפוץ ותחשוק בעבודת ה', לא יצטייר בלבו ציור אחר שהוא נגד עבודת ה' ולא יחפוץ ברע כלל, עד שלא תתקומם בנפשו מלחמה כלל ולא יצטרך לכבוש את יצרו כי לבבו מלא מיראת ה' ושמח בעבודתו, ולא תאמר שדבר זה קשה והוא נגד טבע האדם, כי אם תדרשנו ימצא לך, בין בענין הידיעה שאמר דע אלהי אביך שישכילך האמתיית וענינים אלהיים, בין בענין העבודה הבא לטהר מסייעין לו: ואם תעזבנו יזניחך לעד. וכבר התבאר אצלי שפעל זנח מורה שעושה רושם בדבר המרוחק מאתו (עמ"ש ישעיה יט), וכ"כ בפי' רש"י פה שזנח קשה מן עזב:

(י) ראה עתה. שהפליא ה' טובותיו עמך עוד ביתר שאת, ובחר לך לבנות בית למקדש, וא"כ חזק ועשה. וגם ירמוז כי מתנאי שיבנה המקדש הוא שיבנה תחלה מקדש ה' בקרב לבבו עד שישכון ה' עליו ברוחו ונפשו, כמו שכתבתי בארצות השלום דרוש ג', וא"כ חזק ועשה:

(יא) את תבנית האולם. החצר החיצונה שעל פני ההיכל: ואת בתיו. היציעים סביב: וגנזכיו. הלשכות שנעשו לגנוז שם אוצרות הקדשים: וחדריו הפנימים. הוא ההיכל והחדרים סביב לו: ובית הכפורת. הוא קה"ק:

(יב) ותבנית. מלבד הפשוט רומז ג"כ כי כל המקדש וחדריו מרמזים לענינים גדולים ונפלאים, הן בעולם הגדול, והן בעולם הקטן שהוא הנפש, ששניהם ערוכים ומסודרים כפי סדר המקדש ליודעי דעת, עד שברוח דוד היה תבנית המקדש וכל חצרותיו ולשכותיו, וכמש"פ בדרוש הנ"ל מ"ש כי בית יעשה לך ה', שדוד עצמו היה כציור הבית למעלה בקדש, וז"ש אשר היה ברוח עמו:

(יג) ולמחלקות. שמסר לו סדר חלוקת משמרות כהונה ולויה הנזכר למעלה: ולכל מלאכת. איך יהיה סדר העבודה והשיר ומעמד משרתי העבודה: ולכל כלי. וכן עניני כלי המקדש ועניניהם:

(יד) לזהב. לכלים של זהב היה המשקל כפי הראוי לזהב, וכלי הכסף במשקל הראוי לכסף שהיו נהוגים במשקל אחר, וזה לכל כלי כפי ענינה. וגם יכוין על ההבדל בין זהב וכסף שאזכור בפסוק הבא:

(טו) ומשקל למנורות. כי עשה עשר מנורות. ומ"ש ונרותיהם זהב, עי' מ"ש בפי' מלכים (ז, מט): ולמנורות הכסף. שלמה לא עשה מנורות כסף, כי אין כסף נחשב בימי שלמה, ודוד לא ידע שיתעשר כ"כ: כעבודת מנורה. כי מנורות הזהב היו כולם שוים משקלם ככר כמפורש בתורה, אבל מנורת כסף א"ל להיות מככר וכמ"ש במנחות דף כ"ז, ועז"א כעבודת מנורה ומנורה, כי לא היו משקלם שוה:

(טז) לשלחנות הכסף. לא עשה שולחנות כסף מטעם הנ"ל, או שי"ל השולחן שמניח עליו לחם הפנים מבחוץ שהיה של כסף, כמ"ש חז"ל:

(יז) והמזלגות. והמזרקות היו שני מינים, א] מנחושת מרוק (לקמן ב' ד, טז), ואחד מזהב (שם כב), ואף שלא זכר מזלגות, הלא במלכים לא הזכיר מזלגות כלל, ועזרא כתב במקום מזרקות מזלגות, עי' שם: ולכפורי. מין מזרק נזכר בעזרא (א):

(יח) ולתבנית. שהכרובים היו ציור למרכבת ה' ושכינת עזו כמו שראה יחזקאל: לפורשים. כמ"ש (שמות כה, כ) והיו הכרובים פורשי כנפים סוככים בכנפיהם:

(יט) הכל. נמשך עמ"ש בפי"א ויתן דוד לשלמה הכל בכתב, ואמר לו דע כי מיד ה' עלי השכיל, שכ"ז השגתי בנבואה (שיד ה' בא על השגת הנבואה, כי שמואל מסר כ"ז בנבואה): ועלי השכיל. (שהשכל הטוב בא על רוה"ק), שהשיג ברוה"ק וישכיל כל מלאכת התבנית וכל סודותיו וצפונותיו:

(כ) חזק ואמץ וכו'. עי' באורו יהושע א': עד לכלות. ר"ל ועשה עד לכלות, ולא תעמוד באמצע המלאכה:

(כא) והנה. אל תירא שאחר שתבנה לא תשיג התכלית מהעבודה ראויה, כי הנה מחלקות הכהנים וכו'. ולא שלא תמצא חרשים ואומנים כפי הצריך, כי ועמך בכל מלאכה. ולא שלא תמצא דברים הצריכים אל הבנין, כי השרים והעם לכל דבריך: