מלבי"ם על דברי הימים א כו




(א - ב) למחלקות. יספר איך היה חלוקת השוערים: לקרחים. למשפחת הקרחים, וכבר התבאר למעלה כי שלום בן קורא על שומרי הספים, ושם פכ"א זכריה בן משלמיה שוער פתח לא"מ, ויתבאר (בפסוק יז - יח) שהיו שומרים בכ"ד מקומות, וכן חשב כאן כ"ד ראשים, כ"א היה ראש לשער מיוחד, והיו כ"ד הנקובים בשמות, בני משלמיה שבעה, מבני עובד אדום שמונה הרי ט"ו, בני שמעיה ששה ונגרע מהם שמעיה כי בניו היו ראשים תחתיו, ובני חוסה ארבעה, וכבר בארתי למעלה (ט, כה) כי לכ"ד משמרות היה צריך ארבעה אלפים ל"ב שוערים, והנחשבים פה היו הממונים עליהם כ"ד לכ"ד מקומות שצריכים שימור, ולכן לא חשב למעלה רק ארבעת אלפים שוערים, כי הם היו חוץ מכ"ד הנזכר פה שהיו הראשים, ומשלמיה ועובד אדום ושמעיה וחוסה, שהיו בראש הראשים ואינם מן החשבון כנ"ל, הם כ"ח מן הל"ב החסרים, ובארבעה לא דק לפרטם:  


(ה) כי ברכו אלהים. כמ"ש חז"ל בסוף ברכות:  


(ו) הממשלים. פרש"י שהיו מושלים וממונים, כנ"ל:  


(ח) ששים ושנים. עמ"ש למעלה ט"ז ל"ח:  


(ט) ולמשלמיה. זה היה ראוי להאמר אחר פסוק ג', רק שבא לבאר איך ברך ה' את עובד אדום שמן שמונה בנים היו לו ששים ושנים, ומשלמיה שהי"ל שבעה בנים לא היו לו רק שמונה עשר, ולחוסה רק י"ג:  


(יב) לאלה מחלקות השוערים. ר"ל שמחלקות השוערים כולם שהיו ד' אלפים היו עומדים תחת פקודת אלה ראשי הגברים, שהם הכ"ד אנשים הנזכרים: משמרות לעומת אחיהם. והמשמרות היו לעומת אחיהם, כ"ד בתי משמרות לכ"ד שבועות, כמו יתר הלוים שנחלקו לכ"ד משמרות:  


(יג) ויפילו. והכ"ד אנשים הנ"ל שהם ראשי המשמרות הפילו גורלות מי יפקד על כל שער ושער:  


(יד) ויפול הגורל מזרחה. הנה יבואר (בפסוק יז) שבמזרח היו עומדים ששה שומרים, ובצפון ודרום ארבעה בכ"א, ונפל על משלמיה צד המזרח, והוא היה שבעה ראשים, ונותר אחד: והתיעץ זכריה בנו בשכל. וקבל עליו לדחות ממקומו, שאם ידחה אחר יהיה לו בושה, אבל הוא באשר הוא הבכור לא יאמרו שנדחה מפני איזה פחיתות, ואז הפילו גורלות לאיזה צד ישמור, ויצא גורלו צפונה:  


(טו - טז) לעובד אדום. הנה הגורל השני נפל לעובד אדום, וממילא היה לו שלשה משמרים הנותרים בצד צפון, שצפון כבר יצא מן הגורל, רק שעובד אדום הי"ל שבעה בנים (חוץ משמעיה שבניו היו ראשים בפ"ע), ונשארו לו עוד ד' בנים, ויצא הגורל נגבה, ואח"כ יצא הגורל על בניו, שהיו בפ"ע, שהם בני שמעיה שהיו ראשים בפ"ע (כמ"ש בפסוק ז), והם היו ששה ויצא להם הגורל על בית האסופים, ששם עמדו ד' שומרים (כמ"ש בפי"ז), ועוד נשארו שנים מבניו (שהיו ששה), ויצא להם הגורל לשפים, שהוא השער שלכת שהיו משליכים שם את האשפות, כמו שער האשפות, ונקרא שפים מל' אשפה, והוא עצמו המקום שקורא בפי"ח פרבר: אפר בר. ששם היו משליכים את האפר לחוץ (ובחז"ל (תמיד כז א) פרבר כלפי בר), והוא היה במערב, וכן ולחוסה למערב, לחוסה הגיע ג"כ למערב, ומפרש עם שער שלכת, שלבני עובד אדום הגיע המשמר קרוב לשער שלכת שמשליכין שם את האשפה והאפר, ולחוסה הגיע הגורל במסלה העולה שהוא במערב, כמו שיפורש בפסוק י"ח, והיה משמר לעומת משמר, במזרח ובמערב היו ששה כנגד ששה, ובדרום ובצפון היו ארבע כנגד ארבע, וכן האספים היו ג"כ מגבילים זה כנגד זה. עתה פירש הדבר איך היו המשמרות:  


(יז) למזרח. היו הלוים השומרים ששה (ליום): לצפונה. היו ליום (פי' לכל יום), ארבעה שומרים, וכן לנגבה בכל יום ארבעה, ולאספים (שם מקום או לשכות) היו בשני אסופים שנים בכל אחד מן האסופים, והיו בשניהם ארבעה שומרים:  


(יח) לפרבר. ועוד עמדו שומרים לפרבר, הוא מקום שמשליכין שם את האפר לבר (שהוא השפים מקום האשפות ושער שלכת הנזכר לעיל בפט"ז), וכן עמדו שומרים למערב, ביתר מערב (שהוא במסלה העולה הנזכר שם), ומפרש ארבעה שומרים עמדו למסלה, ושנים שומרים עמדו לפרבר (ואע"ג שבגמרא זבחים (נה ב) מפרש לפרבר בענין אחר, הלא תראה להראב"ד בפי' מס' תמיד פירש לפרבר כלפי בר, ר"ל מקום מובדל שאין בני אדם הולכים שם, וזה יתכן לפי פירושי). ודע שמה שכתבתי שהלוים שמרו בכ"ד מקומות הוא כדעת הסמ"ג מ"ע סימן קס"ה והרע"ב שגם במקומות ששמרו הכהנים שמרו הלוים ג"כ, והמפרש במס' תמיד לו שטה אחרת, וכ"נ מדעת הרמב"ם, וכמו שהאריך במ"ל הלכות בהב"ח, ואנכי בחרתי את הקרוב בפשט הכתוב כדרכנו:  


(כ) והלוים. ר"ל הלוים השוערים, מהם היו ג"כ ממונים על אוצרות בית האלהים, וכמ"ש למעלה (ט, כו) כי באמונה המה, ארבעת גבורי השוערים הם הלוים, והיו על הלשכות ועל האוצרות בית האלהים, והממונה עליהם היה אחיה:  


(כא) בני לעדן. וכן מבני לעדן המוזכר למעלה (כג, ז - ח) היו בני יחיאל על אוצרות בית ה', שהוא מ"ש (למעלה ט, כט) ומהם ממונים על הכלים וכו' ועל הסולת והיין וכו', אולם לקמן כ"ט ח' משמע על אוצרות של כסף וזהב ונדבות למקדש:  


(כג - כד) לעמרמי. וכן היו פקידים מבני עמרם ומבני יצהר וכו', ומפרש לעמרמי שמבני גרשון היה שבואל הראש (כנ"ל כג, טז) והיה נגיד על האוצרות:  

{{מלבים|שאלות= |עניין=(כה - כח) ואחיו לאליעזר. ממנו היה בן בנו שלומית (שהוא דור חמישי לרחביה) ממונה על ההקדשות שהקדיש דוד ושרי הצבא מן שלל המלחמות וכל מה שהקדיש שמואל וכו' הכל היה על ידי שלומית בן בנו של רחביה בן אליעזר:


(כט) ליצהרי. היה כנניה שהיה מבניו ממונה על המלאכה החיצונה בשדות וביערים של הקדש וכדומה, כמו שפרש"י, וכן היו מהם שוטרים ושופטים:  


(ל) לחברוני. היו על פקודת ישראל ממונים בעבר הירדן המזרחי, וגם אחרי שמצאו עוד ממשפחת החברוני מבני יריה (כנ"ל כד, כג) שהוא הראש לבניו, ונמצאו ביעזר אשר בארץ הגלעד בעבר הירדן המזרחי, מינה אותם המלך על השבטים שבעבר המזרחי. ומן עוזיאל השמיט ולא הזכיר פקודתם: