" מן הענין עם פרצת המים לשטפני והיא מליצה על שטף דבריהם הרעים אשר היו כענן לכסות שמשו, ויעברו על ראשו המים הזדונים:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ההפך עלי בלהות", תחת שהמליץ ביאת הצרה כביאת העב השופך מים, שהעב בא ונשא ע"י הרוח שמביא העננים, לענין התרחקות התקוה והישועה היה ההפך, שהרוח שנשא את העב אלי "
ירדף את נדיבתי" ונשמתי לצד האחר להרחיקה מעלי, ותחת עב הצרה שעומד על ראשי, תדמה "
ישועתי כעב עברה" שאין גשמי ישועות ורוח נדיבה:
ביאור המילות
"
נדיבתי". כמו ורוח נדיבה תסמכני, והרוח נדיבה תרדוף כרוח את ישועתי, והוא כעב עברה מפני הרוח. והמליצה שרוחי בעצמי מתיאש מן הישועה ורוצה במות:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(טז-יז) "
ועתה עלי תשתפך נפשי" כשפיכת המים מן העבים, "
יאחזוני" ימליץ "
שהימים יאחזו אותו, והלילה מנקר את עצמותיו", כמשל שאדם אחד אוחז והשני מנקרו, שהיום אוחז בי בל אברח והלילה מייסרני ביסורים, (והנמשל שאם היה תמיד לילה היה מת ע"י יסוריו, אבל היום נותן לו כח חדש ואוחזו בל ימות כדי שיהיה מוכן ליסורי הלילה), "
ועורקי" הם הגידים שהדם סובב בהם "
לא ישכבון" וינוחו כי מפני הקדחת הדם סובב במרוצה רבה:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ביאור המילות
"נקר". כמו יקרוהו עורבי נחל.
"
ועורקי". גידים הדופקים:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ברב", ר"ל "
לבושי אשר יאזרני סביב כפי כתנתי", דהיינו העפר ואפר שהוא לבושו עתה, שגופו לבוש בעפר ואפר, והוא אוזר את גופו כפי כתנתו, שהוא דבוק בגופו כמו הכתונת, לבושי זה "
יתחפש" וישתנה תמיד "
ברב כח", שפעם יהיה לבושו עפר ופעם יהיה לבושו אפר, ומפרש מה הוא הלבוש, כי.
ביאור המילות
"
יתחפש". הם השתנות המלבוש, כמו התחפש ובא במלחמה:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הורני", שה' השליך אותי "
לחמר", שאני יושב על חומר האדמה, ועי"כ "
אתמשל" פעמים "
לעפר" ופעמים "
לאפר", והוא לבושי וכתנת גופי המשתנה ומתחפש בכל פעם:
ביאור המילות
"
הורני". מענין השלכה:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כ-כא) "
אשוע אליך תהפך לאכזר לי", ר"ל אני אשוע לישועה ותפלתי הוא שתהפך לאכזר לי ותמיתני, למען אפטר מן היסורים "
ולא תענני", למלאת שאלתי, רק בהפך "
כשעמדתי תתבונן בי", ותשגיח עלי שלא אמות, כדי שיארכו ימי יסורי, והנה "
אשוע אליך שתהפך לאכזר לי ושתשטמני בעוצם ידך" במה,
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שתשאני אל רוח", שיתפרדו חלקי גופי ואנשא מן העולם אל הרוח ששם "
תרכיבני" לעלות ברכב וסוסי רוח השמימה, "
ותמוגגני תושיה", שע"י החולשה יתמוגג וימס גופי ויתפרדו חלקי הרכבתי אל יסודותיו:
ביאור המילות
"תרכיבני". כמו והנה רכב אש ויעל אליהו בסערה.
"
תושיה". החולשה, וכן בכל תושיה יתגלע לפירושי תשות כח:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי, אחר שידעתי" שהתושיה והחולשה מות תשיבני, שהסוף יהיה שעל ידי החולשה אשוב אל המות, אשר הוא "
בית מועד לכל חי", שכולם מזומנים למות:
ביאור המילות
"
תשיבני". נסתר לנקבה, ומוסב על התושיה:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אך", ר"ל "
רק לא בקבר ישלח המות עוד את ידו", שאחר שנקבר האדם אז הוא בטוח מיד המות ומכותיו, שאחרי שמת ונקבר לא ימות עוד שנית.
"אם בפידו להן שוע", אם בא ישועה (לכל חי) ע"י פידו ושברו, מי שנשבר ע"י פיד המות ועי"כ נושע מן החיים המרים למצוא מנוחה בעי הקבר, אך אז הם בטוחים מיד המות ומכתו, אבל כ"ז שהם חיים בהכרח תשיגם יד המות:
ביאור המילות
"בעי", בקבר. כמו עיי השדה.
"בפידו", מענין שבר.
"
שוע", תשועה, כי נחי פ"י ונחי ע"ו משתתפים:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כה-כו) "
אם", שואל "
וכי לא בכיתי לקשה יום, וכי לא עגמה נפשי אל האביון" הכי לא הצטערתי בצרתם, אשר לכן נענשתי במה "
שקויתי טוב ויבא רע", הלא הייתי מצטער תמיד עם רועי המזל והעניים, ולמה הגיעני הצרה הזאת:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ביאור המילות
"
קויתי, ואיחלה". המקוה מקוה על דבר בלתי ברור, והמייחל ממתין על דבר ברור שיבוא, וע"ז מוסיף ואיחלה לאור, כי ביאת האור הוא דבר ברור, וכמ"ש ישעי'
(נ"א ה'):
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מעי רתחו", ע"י הקדחת הפנימי ואש החולי הבוער בקרבי בלי הפסק, וגם "
קדמוני ימי עני" שהיום מבחוץ בוער ג"כ כתנור מרוב העוני והצרה:
ביאור המילות
"רתחו", כמו רתח רתחיה.
"
ולא דמו", מעינן שתיקה או הפסק, כמו עיני נגרה ולא תדמה:
