מלבי"ם על איוב יט כו



(כו-כח) "ואחר". לעומת מה שנחמוהו בהשארת הנפש. שאז יחזה את האלהים ויתענג על טובו. אומר הוא להם. הכי "אחרי עורי זאת אשר נקפו". אשר ניקף ונכתת בפצעים עד שנשחת כל העור ונמסס, או הכי "מבשרי" (אשר ניקף ונדכא כולו) הכי מהם "אחזה אלוה? אשר על כן תאמרו מה נרדף לו?" שאתם תאמרו שאיני נרדף כלל כי "שורש דבר נמצא בי". שעדיין נמצא בי השורש שהוא הנפש שהיא השרש אל הגוף והיא לא נשחתה ע"י הנגעים שהשחיתו את הבשר. ועי"כ תאמרו שאיני נרדף כלל. ואני אשאלכם הכי אחרי עורי הניקף אוכל לחזות אלוה ולאור באור החיים? הלא "אשר עיני ראו ולא זר" הוא מה "שכלו כליותי בחקי". ואחר שאני רואה בחוש שכליותי כלו. ושכל בשרי ועורי נגוע. וא"א עוד שיתרפא כי נגעה חרב עד הנפש, איך אחזה אלוה בלא גוף ובשר ובלא איברים. ואיך נמצא בי השורש לחיות עוד. איך אחיה בלא גוף. (כי לשטתו הנפש דבקה רק עם הגוף ובשאין לה לבוש לא תחיה באופן החיים שיתיחסו אל עניני הקודם לקבל גמול ועונש):


ביאור המילות

(כו-כז) "נקפו", כמו ותחת חגורה נקפה, שהוא מה שהעור מוכה בפצעים סביב, ובא לשון רבים, כי העור אינו שלם רק מפצל לחתיכות והם נקפים במכות, ומלת זאת רומז על העור הניקף שהוא למראה עיני כל, ויען שעל נקוף העור אמר זאת כמראה באצבע כי הוא גלוי לכולם, אמר על כליון הכליות ועיני ראו ולא זר שזה אין זר רואה כי הוא מאברים הפנימים, רק הוא רואה זאת בעיניו ומכיר שלקו הכליות:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.