מלבי"ם על איוב יד יט
<< | מלבי"ם על איוב • פרק י"ד • פסוק י"ט | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֲבָנִ֤ים ׀ שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם
תִּשְׁטֹֽף־סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר־אָ֑רֶץ
וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ׃
"אבנים", וגם "אבנים" (אשר) "שחקו מים", שהמים שחקו אותם לאבק ונשתנה צורתם, גם הם לא נאבד ענינים, כי "תשטף ספיחיה עפר ארץ", כי האבנים הם ספיחים של הארץ, שחלקי חומר של הארץ ורגביה יתדבקו ונתקשו וממנו גדלו האבנים, וא"כ במה ששבו האבנים לעפר ארץ, שבו אל ענינם הקודם, שהיו תחלה עפר של הארץ, והם ספיח וגידול של הארץ, ולכן תשטף עפר ארץ ע"י המים את הספיחים שלה ושבו אל "הארץ" כמו שהיה תחלה ואין כאן אבדה מן המציאות, אבל "תקות האנוש האבדת", שהאיש המת בטל מציאותו לגמרי ואין לו תקוה:
<< · מלבי"ם על איוב · יד יט · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.