מלאכת שלמה על נדה ז
<< · מלאכת שלמה · על נדה · ז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
ובשר המת: פי' הר"ע ז"ל מה עצם יבש אף בשר יבש. אמר המלקט הכי פשיט לה ר' יוחנן אבל ר"ל פשיט לה מקרא דכתיב לכל טומאתו לכל טומאות הפורשות ממנו ל"ש לח ל"ש יבש ואיכא בינייהו דאפריך אפריכו דלר' יוחנן טהור דדומיא דעצם בעינן ועצם לא מיפרך ולריש לקיש טמא עד דאיקמח אקמוחי ומ"מ אפי' ריש לקיש מודה דדומיא דעצם בעינן ולאפוקי שנים שער וצפורן וכדתנן בפ"ג דאהלות:
אבל הזוב וכו': ובגמ' יליף הזוב מקרא דכתיב זובו טמא הוא וכתיב נמי הזב את זובו מקיש זובו לו מה הוא לא חלקת בין מגעו למשאו לטמא אדם ולטמא בגדים אף זובו כן:
והניע והרוק: מ"מ נ"א והנוע בוי"ו ע"כ. ובגמ' בברייתא קתני כיחו וניעו וכתבו תוס' ז"ל כיחו הוא הבא מכח רב מן החזה. ניעו ע"י נענוע מעט כך פי' ר"ת ז"ל ויש לפרש נמי איפכא ניעו שמנענע כל גופו כיחו בכח מעט ולזה הפירוש הכריח ספר קרבן אהרן בפ' שלישי דפרשת זבין ע"ש ובמתני' לא תנא כיחו דלא חש להאריך:
והרוק: בברייתא דמייתי בגמ' מפרש דרוק לא מטמא עד שיגע בו דכתיב וכי ירוק הזב בטהור עד שיגע בטהור ולא ילפינן רוק רוק מיבמה. ובגמ' יליף דמטמא בין במשא בין במגע אדם ובגדים מדכתיב בטהור ולא כתיב וכי ירוק הזב באדם דמרבוייא דבי"ת שבטהור ילפי' משא מה שביד טהור טמאתי לך דאם רק במה שביד טהור דה"ל טהור נושא את הרוק טמא מגע לטמא בגדים מטהור דהכי דרשי' ליה לקרא טהרה שטהרתי לך במקום אחר דהיינו נבלה דבמגע מטמאה אדם ולא בגדים הכא מטמאה אדם ובגדים. ועיין על סוגיא זו שם בספר קרבן אהרן ותוסיף לקח טוב:
והשרץ: יליף לה בגמ' דאינו מטמא יבש דכתיב במותם כעין מותם. ועיין בפ' בהמה המקשה (חולין דף ע"ד:)
שרייתן: בפושרים מעת לעת בגמ' בברייתא פלוגתא דר' יהודה בן נקוסה ס"ל דלא בעי' כל מעל"ע מים פושרין אלא תחלתן אע"פ שאין סופן ורשב"ג ס"ל שכל מע"ל בעי' שיהו המים פושרין לחומרא דשמא הדרי בהכי ומטמאים. מ"מ ואם יכול להשרות ולחזור כמות שהיו מטמאין וכו' ע"כ:
משנה ב עריכה
השרץ שנמצא במבוי: רפ"ק דמכילתין ופי' רש"י ז"ל שם עד שיאמר עליו אדם באותו היום בדקתי ושוב אינו מטמא מאותו היום ולמפרע אבל עד אותו יום הוא מטמא או עד שעת הכבוד אבל טהרות דקודם כבוד טהורים דחזקה ישראל בודקים מבואותיהן בשעת כבודיהן ואי הוה בההיא שעתא הוה משתכח אבל טהרות דלאחר כבוד טמאות מספק שמא לאחר כבוד מיד נפל ע"כ: או עד שעת הכבוד מ"מ וכן בשעת כבוד וכן הגיה הרי"א ז"ל:
או עד שעת הכיבוס ומטמא בין לח וכו': כך צ"ל: ומצאתי וכן בשעת הכבוס וכן הגיה הרי"א ז"ל: ופירש"י ז"ל ומטמאין בין לח בין יבש הכתם או השרץ בין שנמצאו לחים בין שנמצאו יבשים ע"כ: ה"ג ר"ש אומר היבש מטמא למפרע והלח אינו מטמא אלא עד שעה שהוא יכול להיות לח:
משנה ג עריכה
הבאין מבין העובדי כוכבים טהורים: בגמ' פריך קפסיק ותני אפי' מתדמור אלמא בני תדמור גוים גמורים הם ומשני א"ר יוחנן זאת אומרת מקבלין גרים מתדמור ולא אמרי' ממזרים הם שנתערבו בבנות עשרת השבטים וגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ופריך והא ר' יוחנן וסביא דאמרי תרויהו אין מקבלין גרים מתדמור וכי תימא זאת ולא ס"ל והא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ומשני אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן:
מבין ישראל ומבין הכותים ר"מ מטמא: אלמא קסבר ר"מ גירי אמת הן ובב"ק שם דף ל"ח פריך עלה מהא דאמרי' בברייתא ר"מ אומר שור של כותי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם כדין שור של עכו"ם ותירץ ר' אבהו קנס הוא שקנס ר"מ בממונם כדי שלא יטמעו בהן והא דלא קניס גבי הבא על הכותית דיש להם קנס כדתנן אלו נערות וכו' כדי שלא יהא חוטא נשכר ולקונסו לא לתתו לכותית רק לעניים הוי ממון שאין לו תובעין ומצי למידחי להאי עניא ולמימר ליה לעני אחר יהיבנא ליה:
וחכמים מטהרין: בגמ' פריך ורבנן אי דישראל טהור דמאן טמא ומשני חסורי מחסרא וכו' כדפי' ר"ע ז"ל:
משנה ד עריכה
בחדרים: מסתמא מדאצנעא התם דם נדות הוא:
משנה ה עריכה
נאמנים על ציון קברות: וסומכין עליהן ועבדינן טהרות היכא דלא ציינו רש"י ז"ל: בפי' ר"ע ז"ל ואע"ג דציון מדרבנן הוא כיון דכתיבא מיזהר זהירי בהו דכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון ע"כ מועתק מן הגמ'. וקשה לע"ד דהא הני כותאי אינם מאמינים רק בקראי דתורה והאי קרא בספר יחזקאל כתיב:
ולא על בית הפרס: על שם פריסה שהעצמות נפרסין במדרס רגלים או על ידי מחרישה ובשדה שאבד בה קבר לא שייך בה האי טעמא וקרי ליה בפ"ק דמועד קטן בית הפרס וכן בפ' בתרא דאהלות תנן שלשה בית פרסות הן ושמא אגב דקרי בית הפרס לשדה שנחרש בה קבר קרי גם לאבד בית הפרס א"נ לשון בית הפרס ע"ש שפרסות רגלי אדם נמנעות מלילך שם מפני הטומאה תוס' ז"ל. ובגמ' פריך ולא מהימני כותים על בית הפרס ועל הסככות והתניא שדה שאבד בה קבר נאמן כותי לומר אין שם קבר לפי שאיננו מעיד אלא על גופו של קבר דכיון שאמר אין שם קבר ברוח זה על גופו של קבר הוא מעיד וגופו של קבר דאורייתא ובדאורייתא מהימני וכן נמי תניא אילן שהוא מיסך על הארץ נאמן כותי לומר אין תחתיו קבר לפי שאינו מעיד אלא על גופו של קבר אלמא נאמנין על בית הפרס ועל בית הסככות ומוקי ר' יוחנן לההיא ברייתא במהלך על פני כל השדה דכיון דעל פני כולה מהלך ודאי פשיטא ליה דניטלה הטומאה משם ומתני' דקתני דאין נאמן כגון שאינו מהלך על פני כולה שמשייר רוח אחת הלכך אפי' במקום שעבר אינו נאמן משום דאיהו לספיקא לא חייש אפי' לעצמו:
סליק פירקא