מלאכת שלמה על נדה ח
<< · מלאכת שלמה · על נדה · ח · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
כנגד בית התורפה טמאה: מתוך סוגית הגמ' משמע אע"ג דלא ארגישא. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל בכולי מתני' תרפה ומחק הה"א והוי"ו. ונראה שרוצה לומר דתרף על משקל חדש ובכנוי חדשה ה"נ תרפה בכנוי דנקבה וכן הגיה בכולה מתני' אמנם בית התורפה דבפ"ח דתרומות לא שלח ידו ושם צ"ל דהה' יתירא. גם מלות ועל הצדדין מכאן ומכאן מחקם וכתב לא מצאתי זה בכל הספרים ע"כ:
ועל ראש גודלה: דבהדי דפסעה מתרמי גודל שברגלה וכו'. הא לאו הכי לא אמרי' זימנין דנגע גודלה בעקבה דלא מחזקינן טומאה ממקום למקום. ובגמ' פריך והתניא נמצאת על קשרי אצבעותיה היינו גב היד וגב היד אפי' בשעת בדיקה לא נגע אלא לאו משום דאמרינן בדקה בחדא ידא ונגעה באידך ידא ומשני שאני ידא דכולה עבידא דנגעה:
כל מקום שנמצא בו דם וכו': כך מ"מ:
וכן בפלייון: גרסי' אכן בערוך נראה דגריס פליוס בסמך:
משנה ב עריכה
ותולה בכל דבר וכו': ובגמ' תנינא להא דת"ר מעשה ותלה ר"מ בקילור ורבי תלה בשרף שקמה:
נתעסקה בבתולים: שם ביד מצאתי מוגה נתעסקה בדמים וניחא לע"ד דבהכי אתי שפיר טפי מאי דגרסי' בגמ' או שישבה בצד וכו' ובגמ' פריך ישבה אין לא ישבה לא ולא אמרי' דילמא ישבה ולאו אדעתה תנינא להא דת"ר עברה בשוק של טייחין ספק ניתו עליה ספק לא ניתז תולה ספק עברה ספק לא עברה טמאה:
עד כגריס של פול: כתבו המפרשים ז"ל דכיון שלא הזכירו פול של מקום פלוני ולא פול הבינוני אלא כגריס של פול סתם הלכך משערין בכל פול שיזדמן לנו ואפילו הוא גדול מגריס הקלקי שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל ע"כ:
תולה בפשפש: עד כתם גדול דשיעור תורמוס אמר רשב"ג לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף לדברי אין קץ שאיני נותן שיעור ואם לא הרגה אפילו כחרדל טמאה והרי אין לך כל מטה ומטה אפי' של איש שאין בה כמה טפים דם של מאכולת לדברי חברי אין סוף שהן מקילין יותר מדחי דאפילו לא הרגה תולה ואין נותנים שיעור אלא אפי' יותר מכסלע תולה אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס מדברי ומדבריהם שהוא אומר עד כמה הוא תולה עד כגריס ואפי' לא הרגה ויותר מכגריס לא ואפי' הרגה ולדבריו יש לטמא כגריס ועוד ולטהר פחות מכגריס וכדבריו אנו מורים: הכי איתא בגמ' סוגית ההלכה עם פירש"י ז"ל: וצ"ע בפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אע"פ שלא הרגה ונמצאת כגריס של פול או פחות ממנה תולה במאכולת ונאמר שלפעמים בעת שבתה או התהפכה מצד אל צד הרגה בפרעושים ובכנים וכיוצא בהן ומהם הוא זה הכתם והוא הפך הדבר הקודם אשר אמר הרגה מאכולת ה"ז תולה בה ואם לא הרגה אינה תולה ר' חנינא אומר שאם הרגה הנה היא תיחס אליהם זה הדם ואפי' היה בתכלית הגודל ובתנאי שיהיה אפשר שבזה דם בעלי החיים אשר הרגה כשירשום זה השיעור הנמצא כגון אם הוא דם הרבה שיהיה שיעור של פשפוש וכיוצא בהן תולה בפשפש או בכיוצא בו ע"כ. אבל שם ביד לא כתב כן. וז"ל מהר"י קארו ז"ל שם והרשב"א ז"ל כתב דע"כ לא פליג ר"ח בן אנטיגנוס עלייהו דרבנן אלא בסתם המקומות שאין ידוע שהרמש הזה מצוי אבל במקומות שידוע שהוא מצוי אפי' ר"ח בן אנטיגנוס מודה שתולה עד כתורמוס וכן פסק בחבורו והרמב"ן ז"ל ורבינו לא הזכירו זה ואפשר שהן סבורין דבכל גוונא פליגי ע"כ:
ותולה בבנה: שדם מכתן דומה לדם נדות. והרשב"א ז"ל פי' ותולה בבנה או בבעלה כלומר אם נתעסקו בכתמים ה"ז תולה בהם לפי שהם רגילין ליגע בה ובבגדיה לפיכך מן הסתם תולה בהם וגבי אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם תולה בה כתם וה"ה למכת בנה ובעלה וכן כתבו הרמב"ם ז"ל וסמ"ג וספר התרומה
[בית יוסף שם סי' ק"ץ]. ואיתא נמי להאי בבא שם פ' כל היד (נדה דף י"ט:) ועיין במ"ש שם סוף הפרק:
בפי' ר"ע ז"ל ור' חנינא פליג את"ק. אמר המלקט ת"ק היינו רשב"ג אבל חכמים פליגי עליה דרשב"ג בברייתא וסברי אינהו בין הרגה בין לא הרגה לעולם תולה ואפי' ביותר מכסלע:
משנה ג עריכה
שלא אמרו חכמים בדבר וכו': בגמרא פריך והתניא שלא אמרו חכמים את הדבר להקל אלא להחמיר ופשיט לה רבינא לא להקל על דברי תורה אלא להחמיר על ד"ת וכתמים עצמן דרבנן פי' רש"י ז"ל האי דגזור רבנן בכתמים להחמיר על דברי תורה שלא להקל בנדה גמורה ומיהו כתמים עצמן דרבנן ואזלינן בהו לקולא בכל מידי ע"כ ועיין במ"ש פי"ט דכלים סי' ב':
בבשרה דם: ולא כתם מלת דם מחקה ה"ר יהוסף ז"ל. וכתוב שם בב"י בשם הרשב"א ז"ל בספר תורת הבית שער ד' דמדלא הצריכה להביא הכתם לפניו ולגלע המכה ולהוציא דם אלמא תולין מן הסתם ואינה צריכה להקיף הכתם לדבר שהיא תולה בו אלא תולין מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום ע"כ:
משנה ד עריכה
דברי ר' אלעזר ב"ר צדוק: בגמ' בעינן מי פליגי רבנן עליה דר' אלעזר ב"ר צדוק או לא ומסיק ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"א בר צדוק הלכה מכלל דפליגי ש"מ וס"ל לרבנן דאפי' משוך טהור עד שיהא כגריס. אבל לשון הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ות"ק אומר ואולי הוטף על העד טפה לבד ע"כ. משמע דפלוגתא הוא בדם עגול דלר' אלעזר ב"ר צדוק טהור ולרבנן טמא. עוד מפרש בגמ' דלר' אלעזר ב"ר צדוק דאמר משוך מגיפה קאתי ובמשיכה תליא מילתא אפי' שאין הטפה אלא כל שהוא ואפי' בכחרדל טמא. ודוקא בעד שבודקת בו דודאי מגופה אתא אבל בסתם שעל חלוקה מודה דכגריס ועוד בעינן. וז"ל הרא"ש ז"ל ומשוך טמא אפי' כל דהו שהיא דם קנוח עגול טהור עד שיהא בו כגריס ועוד ובכתם מודה ר"א ב" צדוק דאף במשוך בעינן כגריס ועוד ע"כ:
סליק פרקא