מי השילוח/פרשת וזאת הברכה

חלק ראשון

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים. איש האלקים היינו שהש"י המסיר הדבר ביד משה בעת הזאת כפי שיברך וכפי אשר יסדר עד סוף כל הדורות מה יעבור על ישראל כן הסכים הש"י, וכן כפי אשר יסדר כמה עבודה יוצטרך לכל נפש מישראל כן יקום.

לפני מותו. כי מרע"ה היה המובחר שבכל הנפשות, וביום מותו נשלם בשלימות היאות לו כמ"ש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היינו שביום הזה נשלם בשלמות הגמור כי כל אחד נשלם בזמן מיוחד יעקב אבינו נשלם בעת שירד למצרים ואותן הי"ז שנים שחי במצרים היו מעין עוה"ב ומרע"ה נשלם ביום מיתתו, ואז ברך אותם, ובטח היה הברכה על אופן היותר טוב לפני ישראל.

ויאמר ה' מסיני בא. היינו מי שממאס כל חמדת עוה"ז עליו שוכן הש"י. וזרח משעיר למו, שעיר רומז על כעס ובזה נמצא מעט טוב כי נמצא רותחא דרבנן (תענית ד.), לכן לא נאמר רק לשון זריחה כי אין לזאת המדה טובה רק מעט. הופיע מהר פארן, זה הוא נגד תאוה והוא נגד ישמעאל והופיע הוא הארה יותר קטנה מזריחה (זוהר ח"ג קצב:).

ואתא מרבבות קודש. היינו כל הסייעתות היו אז כי מלאך היינו סיעתא.

מימינו אש דת למו. מימינו היינו מחמת גודל אהבת הש"י לישראל לכן הגדיר את כל התורה באש דת היינו עונשין חמורין, וזהו מימינו היינו מאהבתו.

אף חובב עמים. זאת נאמר בלשון נסתר כי הוא לשון חיבה וגם לשון חוב, והוא כמו האב שכופה לבנו ללמוד תורה אשר כפי דעת הבן עתה הוא לחוב לו.

כל קדושיו בידיך. הוא לשון נוכח היינו העושים מאהבה הם ביד הש"י ולנגדם מפורש הנוכח.

והם תכו לרגליך. היינו שדוחקים עצמם לפשיטות של הש"י, כמו בהר סיני אף שכפה עליהם הר כגיגית היו דוחקים עצמם תחת ההר.

ישא מדברותיך. ישא הוא בלשון יחיד היינו שכלם כאחד כמ"ש (שמות יט ב) ויחן שם ישראל נגד ההר כלם כאיש אחד ובלב אחד. וגם ישא הוא לשון מנושא והוא כי ישראל הם מנשאים לד"ת כי כשאין עוסקים בה היא מונחת בקרן זויות וישראל מקיימין אותה ומנשאין אותה.

תורה צוה לנו משה מורשה. דהנה יש שני ענינים היינו מה שמברכין בכל יום אשר נתן לנו את תורתו וגם נותן התורה. כי מה שהשרישו האבות בלב כל ישראל שלא יזוז ולא ימוט לעולם ואין שום חטא יכול לפגום זאת הקדושה, זה יקרא נתן, ומה שהש"י חלק לכל נפש מישראל שהוא יחדש בהתורה חדשות בזה יוכל האדם לפגום ח"ו. וזה הענין בפרשו חז"ל (ברכות נז:) מורשה ומאורסה, מורשה היינו קדושת האבות ומאורסה היינו מה שניתן לאדם לחדש.

ויהי בישרון מלך. להיות כי המלך נצרך להתנהגות המדינה שלא יעבור אחד מבני המדינה על דת המשפט והחוק, אבל כשיתנהגו כל בני המדינה באמת ויושר אז אין להמלך שום יתרון כי לא יוצרכו עוד למלך. אז זאת הוא רק במלך שמלכותו אינו רק מצד בני אדם שימליכהו, אבל מלך שהוא מצד הש"י לזה יש יתרון על כל העולם אף כי כלם יתנהגו בקושט וצדק, וכמו כן תקנו אנשי כנה"ג בתפלתינו ותמלוך אתה הוא כו' כי תעביר ממשלת זדון כו', היינו כי אז יגדל כסאך ביותר כי מלוכת הש"י אינו כמלוכת בשר ודם, וזהו כמו שמבואר בכתבי האריז"ל בדרוש עגולים ויושר (). עגולים מרמז שכל נפש מישראל עומד מכוון נגד הש"י ואין לשום אחד צד התעלות על חבירו וכמו שמבואר על מאמר הגמ' (תענית לא.) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים. ומחול היינו בעיגול שהכל בהתקרבות השוה. ויושר היינו שיש מדרגות והתנשאות לאחד על חבירו ואחד יותר מקורב מהשני, ולעתיד יהיו אלו השנים ביחד כי קדושת האבות נקרא עיגול וקדושה מה שהאדם סיגל במעשיו בזה ימצא התנשאות וגם אז יוכר מי שאהבו הש"י ואף בעיגול יוכר שהוא מקורב יותר, וזהו ויהי בישרון מלך היינו שגדולת משה רבינו ע"ה יהיה ניכר אז.

יחי ראובן ואל ימות כו' הנה בזה הברכה ריפא מרע"ה את הברכות שמנע ממנו יעקב קודם מותו, נגד יתר אז מה שאמר יעקב היינו שלקח ממנו התקופות והשמחה שבלב נגד זה ברכו מרע"ה יחי ראובן היינו שיהיה לו חיות ושמחה ותקופות בלב, ונגד יתר שאת ברכו ויהי מתיו מספר כי הרבוי בא מצד התנשאות שאלו לא היה התנשאות לאחד על חבירו וכל אחד היה דומה לחבירו בדעת לא שייך רבוי מאחר שהן שוין, וכן (סנהדרין פט.) אין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד, אך מצד חיים של זה אין דומה לחיים של זה מכח זה שייך שיהיה רבוי. וע"כ יש לאחד התנשאות על חבירו ע"כ ברכם, ויהיו מתיו מספר מורה לרפאות מ"ש יעקב יתר שאת.

יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו כו'. ברכת מרע"ה הייתה נגד ברכת יעקב, כי יעקב אמר על ראובן יתר שאת ויתר עז פחז כמים אל תותר ואמרו במדרש (רבה ויחי פרשה צט) כמו ששופך הכוס ולא נשתייר כלום. ע"ז ברך מרע"ה יחי ראובן נגד יתר עז כי לשון יחי פירושו שיהיה לו תמיד חיותו ממקור מים חיים. ויהי מתיו מספר נגד יתר שאת היינו שכ"א בעצמו יהיה דבר שבמנין וחשוב.

שמע ה' קול יהודה. כאן רמז ברכה לשמעון, כי הי"ב שבטים הם אברי דשכינתא כדאיתא בזוה"ק, וראובן הוא עיני דשכינתא שיש לו ראויה ברורה להש"י, ושמעון הוא אודני דשכינתא ויהודה הוא ליבא דשכינתא ויש לו לב נקי ומבורר. וזה פירוש  הפסוק שמע ה' קול יהודה, ששבט שמעון ישמע לקול יהודה כי שבט שמעון יצטרך תמיד לברורין כמבואר ע"פ ויאהב יצחק את עשו.

ואל עמו תביאנו. שימצא חן בעיני עמו כי יש לו מחלוקת תמיד עם שבט אפרים כמבואר כפ' וישב.

ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה. ידיו רב לו היינו שימצא בכח ידיו בעצמו לעשות די מלחמתו נגד צריו, ועזר מצריו תהיה פירוש אף במקום שלא יהיה לאל ידו בעצמו לעשות מה אז יהיה לו ישועות ה', וזה שאמרו חז"ל (חולין סו.) בכבד כזית במקום חיותו וכזית במקום מרה, כי כבד הוא שורש הכעס להנקם. וזהו כזית במקום חיותו היינו ידיו רב לו וכזית במקום מרה היינו במקום שאין לו שום יכולת מצדו וזהו ועזר מצריו תהיה, ולזה כשערקו רבה ור' יוסף פגע בהו ר' זירא ואמר עריקאי כזית שאמרו במקום מרה, פירוש הש"י יתן ישועה רק מצדו אף שאין לאל ידכם לעשות מה, והבן.

חלק שני

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וגו'. הנה לעתיד לא יהיה שום מדרגה בישראל כדאיתא (תענית לא.) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם, היינו שיהיו יושבים בעיגול והקב"ה באמצע וכולם יונקים בשוה מהשי"ת. והתפלל משה רבינו ע"ה שלעתיד אע"פ שלא יהיה שום מדרגות אז מכל מקום יראו הכל שהדברי תורה הלכו על ידו, והבטיח הקב"ה לו על זה כיון שהוא היה העניו מכל אדם, ולכן נקרא איש הא-להים כדאיתא בזה"ק (ח"א רנו:) מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא.

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. איתא בגמ' (שבת פט:) סיני שירדה שנאה לעכו"ם עליו, וזה שכתיב מסיני בא כמו שכתיב (מלאכי א) ואת עשו שנאתי, שתיכף בבואו ליתן תורה לא היה חלילה בדעת השי"ת ליתן להם ולקרבם רק שלא יהיה פתחון פה להם לכן שאל להם אם יקבלו, אבל באמת תיכף בשנאה שאל להם השי"ת. כמשל לעשיר שרצה ליקח לחתן עלם משכיל וטוב ונסע למקום הישיבה לבחור שם ותיכף בבואו ראה שם בני ישיבה רחבי לב ויש להם שלות עולם וגאים, אך למטה ישב בן עניים אשר מלבושו היה קרוע ורק חכמתו האירה פניו והוטב בעיניו מאוד והתחיל לבדוק מתחלה את הרחבי לב אך קודם זה רמז להעני שהוא טוב בעיניו ואך למען שלא יהיה להם פתחון פה לכן רוצה הוא לבודקם, אבל באמת לא ירצה אותם. וכן השי"ת אף בזרח משעיר והופיע מהר פארן אכן תיכף בבואו אליהם תיכף משנאה בא ולא התחיל לעלות על דעת השי"ת ליתן להם התורה כי תיכף בשנאה שאל אותם, אבל בישראל נאמר (ירמיה לא) ואהבת עולם אהבתיך, וכדאיתא בזוה"ק (ח"ג קצב:) שהשי"ת חישב כל העצות שישראל יקבלו התורה ולא הם.

בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. כאן מתפאר עצמו משה רבינו שלעתיד כשיחיו המתים ויתאספו כל הראשים של כל הדורות גם כן יהיה משה רבם.

וזאת ליהודה ויאמר וגו'. וזאת ליהודה היינו שכל הברכות שנאמרו לראובן יחי ראובן וגו' ויהי מתיו מספר, יהיו אלו הברכות גם ליהודה וזה וזאת ליהודה, אך ליהודה אני מוסיף עוד ויאמר שמע ה' קול יהודה אף שלא יוכל לפרש תכלתו בפיו רק צועק להשי"ת שיעזרו בלי חיתוך הדיבור התפלל משה רבינו שהשי"ת ישמע קולו תיכף טרם יוציא הדברים בשפתיו, ואל עמו תביאנו שהשי"ת יושיע לו שיתגלה המכוון שלו לעין כל, ידיו רב לו יען שאין לו שום כוח מצדו יתן לו השי"ת כח בידו, ועזר מצריו תהיה אף במקום שלא יהיה בכחו לעשות כלום יושיע לו השי"ת להנקם מצריו.

וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. ענין חטא אהרן במי מריבה איתא במדרש (רבה חקת יט, ותנחומא חקת) משל לבעל חוב שבא ליטול גורנו של לוה ונטל שלו ושל שכינו, והענין בזה שאהרן היה אוהב למשה מאוד ומצד אהבה הוא שיאהב את חבירו לפי תפיסתו, לכן אהבו עם חסרונו אפילו במקום שהחטיא המטרה גם אז אהב אותו לכן נאמר על אהרון שלו ושל שכינו.

ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו. היינו שטבע עולם הזה שעשיר אינו מרוצה לאחיו מחמת קנאה, לכן נתברך אשר שיהיה משופע בכל טוב ומכל מקום יהיה רצוי אחיו.