ביאור:אסתר ב כא: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קיצור
העברת תוכן לביאור:אסתר ב כב
שורה 15:
* '''שני''' - ככתוב {{צמ|לֹא-יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ, לְכָל-עָו‍ֹן וּלְכָל-חַטָּאת, בְּכָל-חֵטְא, אֲשֶׁר יֶחֱטָא: עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים, אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר.|דברים יט טו}} ולכן נדרשו שני עדים כנגד כל סריס. כל אחד היה עד אחד נגד חברו, והעד השני לאשמתם היה מרדכי דרך אסתר, כי נשים אולי היו פסולות לעדות.
 
=== למרדכי היו מצותתים בארמון ===
למרדכי נודע הדבר ([[אסתר ב כב]]), כלומר מרדכי עצמו לא שמע זאת אלא שמע ממצותתיו. יכולתו של מרדכי להעביר את המידע לאסתר הנמצאת בבבית המלכה מראה שלמרדכי היו קשרים. מסיפור המגילה ניתן להבין שהמלך היה נתון תמיד בסכנה. כאשר יש מרד, דרך מקובלת היא התעללות בנשותיו לעיני העם, בדומה למעשה אבשלום בפילגשי דוד ([[שמואל ב טז כב]]), וחיסול בני בריתו של המלך המודח. לכן, כדי להגן על אסתר ([[אסתר ב יא]]), מרדכי הופך את עצמו לשומר המלך. כדי לבצע זאת, מרדכי עקב אחרי המלך ואחרי שריו וסריסיו באשר הם: בארמון ובביתם. נאמני המלך כנראה הבינו זאת, וכדי להציל את עצמם מצרות עזרו למרדכי – במיוחד, לאור הוכחת יכולתו ומסירותו של מרדכי למלך, לאחר תלייתם של בגתן ותרש שניסו להתנקש במלך.
 
=== מרדכי מעניק את כבוד חשיפת הקושרים לאסתר ===
נאמנות למלך ושמירה על בטחונו הינם חשובים מאד למלך. מידע על נסיון התנקשות ראוי להרשם בספר דברי הימים של המלך ([[אסתר ב כג]]). המלך לא מצא לנכון להעניק פרס לאסתר כי היא הרי מלכתו ועד חצי מלכותו הוא שלה. המלך לא העניק פרס למרדכי כדי לא לחשוף לאנשי הארמון שלמלך יש אויבים, כי אז האויבים עלולים להתאחד ולנסות שנית. גם למרדכי היתה סיבה טובה לשמור את רשת המצותתים שלו בסוד.
 
===הסכנה למלך לא היתה מידית===
אסתר לא מיהרה להזהיר את המלך. אסתר לא הלכה למלך בלתי קרואה, כי ככתוב בהמשך היא חששה לעשות זאת ([[אסתר ד יא]]). כידוע המלך קיבץ בתולות בשנית ([[אסתר ב יט]]), וניתן להניח שהוא לא ביקר את מלכתו כל לילה והיא היתה צריכה לחכות לתורה. לפיכך הסכנה לא היתה מיידית, אלא רק דיבורים התחלתיים להריגת המלך.
 
===חקירת הנאשמים===
"ויבקש הדבר וימצא". חקירה של עדים נוספים תחשוף את הרשת של מרדכי, ומה לעובדי מרדכי יש להוסיף כעדות שמיעה לדברי המלכה. מקובל יותר שבגתן ותרש נחקרו בעינויים ותחת כאבי תופת הם הודו בהאשמה. מכיון שהיו שני פושעים, חקירה של כל אחד לחוד יכולה לאשר את אמיתות תוכניתם. סביר שבגתן ותרש דיברו ביניהם ככתוב, וששיחה שכזו מצדיקה את עונשם בתליה ללא צורך במעשים נוספים. אולם אם כל אשמתם היתה השיחה ביניהם, אין מספיק עובדות לאשר שאכן הם חשבו להרוג את המלך.
 
===יצירת בסיס שסריסי המלך אינם נאמנים למלך===
עצם קיומם של סריסים קושרים מראה שהמלך ואסתר היו מודעים לסכנה, שהסריסים שומרי המלך הם לא מעל כל חשד. בהמשך, נראה שאסתר תיכננה את חשיפת המן למלך בצורה שמנעה מהסריסים להיות בחדרה ובכך להמנע מהסכנה שהמן יפקוד על נאמניו להרוג את המלך בו במקום.
 
===מנהיגם של בגתן ותרש===
1. בגתן ותרש לא היו מפקדים של יחידה או צבא, אלא שומרים פשוטים;
 
2. בגתן ותרש היו סריסים, ולא יכלו להקים משפחה ויורשים;
 
3. בגתן ותרש לא יכלו להרוג את המלך מעמדתם, כי נהוג ששומרי הסף יתרחקו מהדלת בזמן שהמלך עובר עם שומריו האישיים, ופני שומרי הסף פונים כלפי חוץ כדי לשמור על המלך;
 
4. מרדכי ואסתר לא מיהרו לדוח למלך וחיכו לתורה של אסתר, מכאן שלא היתה סכנה מידית למלך ומרדכי ידע שאין סכנה מידית;
 
5. בזמן החקירה בעינוים לא נמצא אדם בדרגה בכירה שהיה איש קשר, ושתהיה לו סיבה להרוג את המלך ולהרויח מזה. ללא אדם שכזה בגתן ותרש היו מומתים אפילו אם היו מצליחים;
 
הסבר אפשרי הוא שמרדכי מילכד את השומרים אשר דיברו סרה במלך. מרדכי אירגן אותם להרוג את המלך כחלק מנסיון קשר גדול. הם חיכו להוראות ממרדכי, והוא חיכה לראות אם הם ידווחו למלך עליו. כאשר עברו מספר ימים והם לא דיווחו עליו, אשמתם הוכחה ומרדכי הודיע לאסתר. כמובן שהם האשימו את מרדכי בנסיון קשר, אבל מרדכי היה זה שהלשין עליהם ולכן זה רק אישר את אשמתם. מרדכי ואחד הנאשמים היו שני העדים הדרושים כנגד הנאשם השני ([[דברים יט טו]]). קיימת דעה שהמן היה מנהיגם, אבל אז הם היו מלשינים עליו, מרדכי לא היה יודע מתי יבוצע הרצח והיה ממהר, והמן היה יודע שקיים אדם שמגיע לו כבוד מהמלך על הצלת חיי המלך מנסיון המרד שלו ([[אסתר ו ו]]).
 
כתוצאה מהמצב שנוצר: המלך נשאר בעל חוב למרדכי, היה קל למרדכי ללחוץ על אסתר לעזור לו ולעמה, אסתר זכתה בנקודת זכות מהמלך,המלך לא הרג את אסתר כשהיא הופיעה לא קרואה, והאמין לאסתר כשהיא האשימה את המן.
 
המלך לא היה מודע לכל הסיפור לאחר התחלת החקירה, ולכן מרדכי לא קיבל מהמלך דבר עד שהסיפור כולו סופר למלך ([[אסתר ו ב]]).
 
{{מקורות|מקורות=נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (19/02/2011)}}