ביאור:משלי ל ג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שולחן עורך (שיחה | תרומות) מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> |
Erel Segal (שיחה | תרומות)
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 1:
|ציטוט=וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה, וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע:
▲{{סיכום על פסוק|משלי|ל|ל ב|ג|ל ד|קטגוריה=1}}
|מצודות=- '''ו'''הריני כאילו '''לא למדתי חכמה''', ולא הבנתי '''דעת''' אמרי '''קודש''' במה שאמר הכתוב "'''ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו'''", כי אין הכוונה לומר "כשירבה שמא יסור" כאלו היה הדבר תלוי ומסופק, אלא הכוונה היא לומר שבוודאי יסור, ואין חכמה נגד תורת משה.
|תרגום=- '''ולא למדתי '''אפילו חלק קטן מה'''חכמה''' שאתה טוען שיש לך, וודאי שאני לא '''יודע''' שום דבר על העניינים '''הקדושים''' העומדים ברומו של עולם; אם כך, אולי תוכל לעזור לי ולענות לי על כמה שאלות קטנות -
}}
<noinclude>▼
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/30-03.html}}▼
== דקויות ==
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/30-03}}▼
נאום החכמה של אגור-בן-יקה מתחיל בפיסקה שבה הוא מצהיר על עצמו שהוא '''בער ''' [[ביאור:בער = אדם שהוא בהמה|= חסר-דעת כמו בעיר (בהמה)]], אין לו '''בינה''' [[ביאור:תבונה = הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות| = כישרון לחשוב ולהסיק מסקנות]], ולא למד ''' חכמה''' [[ביאור:חכמה = הכישרון לשמוע, ללמוד וללמד|= ללא כישרון לשמוע וללמוד מאחרים]]. הוא מדבר גם על '''דעת ''' [[ביאור:ידיעה, דעת = הכרות קרובה, הכרה באמצעות החושים|= הכרות קרובה]] עם '''קדושים'''. המפתח להבנת הפיסקה הוא המשפט האחרון '''ודעת קדושים אדע''', שניתן לפרשו בשתי דרכים מנוגדות:
=== א. שלילה ===
</noinclude>▼
לפי רוב המפרשים, '''ודעת קדושים אדע''' נאמר בשלילה. השלילה מתחילת הפסוק נמשכת גם אליו: '''ולא... דעת קדושים אדע'''; או בתמיהה: והרי אין '''לי''' אפילו '''בינת אדם''', ואם כך, איך אפשר לחשוב שאדע '''דעת קדושים?!'''. לפי זה, הפיסקה כולה מבטאת הצטנעות וענוה של אגור:
1. ענוה פילוסופית: אפילו אני, עם כל החכמה שלמדתי במשך השנים, מרגיש שאני בער, אין לי חכמה בינה ודעת, כאשר אני בא לעסוק בעניינים העומדים ברומו של עולם: {{צפ|תוכן=לפי שאני '''בער מאיש''', ואין לי '''בינת אדם''' באלו הדרושים העמוקים,}} {{צפ|תוכן=ואין בי כח '''לדעת''' '''דעת קדושים''', והם המניעים אשר לגרמים השמימיים; הנה תקרה לי מצד חסרוני מבוכה חזקה באלו הדרושים שאזכיר ובדומיהם, לולי מה שהישרתני אליו התורה}} {{קטן|([[%D7%A8%D7%9C%D7%91%22%D7%92_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9C_%D7%91|רלב"ג]], וכן אבן עזרא ו[[%D7%9E%D7%9C%D7%91%D7%99%22%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9C_%D7%91|מלבי"ם]])}}.
{{סיכום על פסוק|משלי|ל|ל ב|ג|ל ד|קטגוריה=1}}▼
2. ענוה מוסרית: שלמה המלך (המכונה כאן אגור) מתוודה, שלמרות שנחשב "החכם באדם", במבחן התוצאה הוא לא נהג בחכמה כלל. הוא נכשל בשתיית יין: {{צפ|תוכן='''כי בער אנוכי מאיש - '''זה נוח, שנקרא איש, שנאמר (בראשית ו ט): "נוח '''איש''' צדיק תמים היה בדורותיו" [וגם }}{{צפ|תוכן=(בראשית ט כ) "ויחל נח '''איש ''' האדמה ויטע כרם"]. אמר שלמה: היה לי ללמוד מנוח, ששכר ביין ונענש עליו}}, ונכשל גם בריבוי נשים: {{צפ|תוכן='''ולא בינת אדם לי''' - זה אדם הראשון, שלא היתה לו אלא אישה אחת והיטתו, ואני נשאתי אלף נשים, ו"נשיו היטו את לבבו"; כמה דאיתמר (משלי טז א): '''"לאדם''' מערכי לב"}} {{קטן|(}}{{קטן|[[%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9%20%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%20%28%D7%91%D7%95%D7%91%D7%A8%29%20%D7%9C%20%D7%90|מדרש משלי ל א]]}}{{קטן|, ודומה לזה פירש רבי יצחק ב[[%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99_%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%93%D7%A3_%D7%A2#.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91|בבלי סנהדרין ע:]]}}{{קטן|)}}. וכל זה בגלל שסמך על חכמתו: {{צפ|תוכן='''כי בער אנכי''' על שסמכתי על חכמתי בדבר שהקב"ה דאג שמא יבוא לידי עבירה, }}{{צפ|תוכן= '''ולא דעת קדושים ידעתי''' שגרעתי או הוספתי על דברי משה}} {{קטן|([[%D7%A7%D7%98%D7%A2:%D7%A8%D7%A9%22%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9C_%D7%91|רש"י על הפסוק]], וכן [[%D7%A7%D7%98%D7%A2:%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9C_%D7%91|מצודות]])}}.
=== ב. חיוב ===
אולם אפשר גם לפרש את המשפט '''ודעת קדושים אדע''' כפשוטו, בלשון חיוב. לפי זה, הפיסקה כולה מדגישה את הניגוד בין סוגי הידע השונים - הידע האנושי והידע האלוהי. אגור מצהיר, שהידע שלו אינו נובע ממקור אנושי - הוא {{צ|תוכן=בער '''מאיש'''}}, אין לו {{צ|תוכן=בינת '''אדם'''}}, והוא לא {{צ|תוכן='''למד''' חכמה}} (מאדם); הידע שלו נובע ממקור אחר - מרוח הקודש: {{צ|תוכן=ודעת '''קדושים''' אדע}}. הצהרה זו מתאימה לשלמה המלך, שלא למד חכמה אלא קיבל חכמה מה', {{צמ|וה' '''נָתַן חָכְמָה''' לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ|מלכים א ה כו}}*: {{צפ|תוכן=היה איתי אל, שהוא חסד ה', והשרה עליי את ייחודו הקדוש ללמד דעת את העם... שהרי לא הגיעו שניו להיות בכלל '''איש''', ולא בכלל '''אדם''', ומה יוכל ללמד את האחרים מה שלא יכול ללמוד אפילו לעצמו?... ונמצא שכל חכמתו ממנו יתברך... כי הוא '''לא''' טרח כלום '''ללמוד''' את '''החכמה''', ואף על פי כן השיג '''דעת קדושים'''}} {{קטן| (רמ"ד ואלי על פסוקים 2-3)}}.
לפי שני הפירושים, הפיסקה מבטאת ענוה של החכמה האנושית מול החכמה האלוהית.
▲<noinclude>
▲{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/30-03}}
▲</noinclude>
| |||