טור אורח חיים תרפח: הבדלים בין גרסאות בדף

 

לפיכך נראה לי, דנהי דטעמא דרבי יהושע בן קרחה הוי כדכתב הר"ן, שקבעו ט"ו למוקפין כדי לדמותן לשושן, וכדאמר בהדיא בגמרא: מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה? כי שושן, מה שושן מוקפת מימות אחשורוש וכו'; לתנא דידן לא הוי טעמא משום הכי, אלא היינו טעמא, כיון דמצוה זו הוקבעה בזמן חורבנה של ארץ ישראל, ראו חכמים שבאותו הדור לעשות זכר לארץ ישראל בנס זה, וכדאמרינן בפרק בתרא [[ראש השנה ל א|דראש השנה]] דאית לן למיעבד זכר למקדש, ולפיכך תיקנו שמוקפין חומה מימות יהושע יקראו בט"ו ושאר העיירות יקראו בי"ד. ואילו לא היו מחלקין ביניהם, לא היה לארץ ישראל זכר בנס זה. ויש קצת סעד לזה בדברי [[רמב"ם הלכות מגילה א#הלכה ד|הרמב"ם]], שכתב: כל מדינה שהיתה מוקפת חומה מימי יהושע, קורין בט"ו, וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה מימי יהושע קורין בי"ד. שושן הבירה, אף על פי שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בט"ו, שבה היה הנס, שנאמר ([[אסתר ט יח]]): "ונוח בחמשה עשר בו". ולמה תלו הדבר בימי יהושע? כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה, כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפים חומה, אף על פי שהן עתה חרבים, הואיל והיו מוקפין חומה בימי יהושע קורין בט"ו, ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה, עד כאן. ומאחר שכתב דין המוקפין קודם שכתב דין שושן הבירה, משמע דטעמא דמוקפין בט"ו לא תלי בשושן. ומה שכתב כדי שיהיו קורין כבני שושן, לאו למימרא דמוקפין תלי בבני שושן, אלא הוי כאומר שיהיו קורין בט"ו. ומה שכתב: ולמה תלו הדבר בימי יהושע? הכי פירושו: למה חלקו מוקפות מימות יהושע משאינן מוקפות. והיינו דמסיים בה: כדי שיהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה; ואם איתא שסיבת חילוק מוקפין משאינן מוקפין הוא מטעם אחר, וטעם כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל אינו אלא לומר למה תלו בימות יהושע ולא בימות אחשורוש, מאי "ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה" דקאמר?:

 

 

 

ומה שכתב רבינו: '''ואפילו הכרך אינה מוקפת חומה עתה, אם היתה מוקפת בימי יהושע קורין בחמשה עשר''' — פשוט בפרק קמא [[מגילה ב ב|דמגילה]], וכבר נתבאר טעמו של דבר, שהוא כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל:

 

 

'''וכיון שהיה מוקף אפילו אין בו עשרה בטלנים וכו' קורין בחמשה עשר''' — [[מגילה ג ב|שם]], אמר רבי יהושע בן לוי: כרך שאין בו עשרה בטלנים נדון ככפר. והכריחו שם התוספות והרא"ש, דלא איירי רבי יהושע בן לוי במוקף חומה בימי יהושע, כסתם כרך האמור בכל מקום לעניין מקרא מגילה, אלא כשאינו מוקף מימות יהושע איירי, והוי כסתם כרכים האמורים בכל התלמוד שהן עיירות גדולות. אבל במוקף מימות יהושע בן נון אין צריך עשרה בטלנים, וכן נראה שהוא דעת [[רמב"ם הלכות מגילה א ח|הרמב"ם ז"ל]]. וכתב הרב המגיד: ומכל מקום שיטה אחרת יש בזה, דאפילו בכרך המוקף בימות יהושע בעי עשרה בטלנים, ואם לאו הרי זה כעיר. וזהו דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל, עד כאן. ולא נתחוורה שיטה זו בעיני הר"ן. ומכל מקום כתב, שמה שנהגו עכשיו בארץ ישראל לקרות בחמשה עשר אף על פי שברוב המקומות אין שם עשרה בטלנים שיהיו בטלים ממלאכה לעמוד בבית הכנסת, אפילו לאותה שיטה יש ליישב אותו מנהג, דלאו דוקא בטלנים, אלא כל שדרים שם עשרה בני אדם שהולכים בוקר וערב לבית הכנסת הרי הוא כאילו יש שם עשרה בטלנים:

 

 

 

ומה שכתב רבינו בשם הר"מ מרוטנבורג דלא מיקרי ישב ואחר כך הוקף אלא כשישב תחילה אדעתא שלא להקיפו וכו'. והר"ן כתב: ואם תאמר, כיון דאמרינן דכרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר, עיר המוקפת מימות יהושע בן נון היאך קורין בארץ ישראל בט"ו? ניחוש דילמא ישב ולבסוף הוקף? יש לומר דישיבת הגוים אינה ישיבה, ונמצא שבשעה שכבשה יהושע היה בה חומה, ולא ישבה עד שנתיישבו בה ישראל. ואם תאמר, והרי בכל הערים המוקפות חומה קורין בט"ו, ואפילו בחוצה לארץ; ואי אמרת דישיבת הגוים אינה ישיבה, הרי הן כאילו לא היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, לפי שלא היה בהם זמן ישיבה כלל. יש לומר, כי אמרינן, הני מילי בארץ ישראל, משום דכיון דלעניין בתי ערי חומה דינן כמוקפין מימות יהושע בן נון, מפני שישיבת הגוים אינה ישיבה, אף לעניין קריאת מגילה נדונית כמוקפות חומה. אלא דאכתי איכא למידק, בעיירות המוקפות חומה שבחוצה לארץ, ניחוש דילמא קדמה ישיבתן לחומתן, ונמצא שהרי הן כאילו אין להן חומה? אלא איכא למימר שהולכין אחר הרוב, שעל הרוב קודמת חומתן לישיבתן, שכן דרך רוב המדינות, מקיפין חומה תחלה ואחר כך מיישבין אותן, עד כאן לשונו:

 

 

 

אחר כך בא לידי ספר אשכנזי וכתוב בו: קשה לי, עיירות דידן, מנא לן שלא היו מוקפות חומה? למה אין אנו קורין נמי בט"ו מספק? תשובה: כל כרכים דידן קורין בי"ד, אי לאו דקים לן מוקפת מימות יהושע בן נון. וספיקא דטבריה, משום דמספקא ליה לחזקיה אי היקף ימה חשיב חומתה אי לא, כדאיתא התם ([[מגילה ה ב]]), כך פירש רבינו משה הגאון בתשובה, עד כאן לשונו. וכן מצאתי כתוב בתשובות בשם גאון:

 

 

 

ודברי הרמב"ם סתומים, ופירשם הרב המגיד כדברי רש"י, וכן פירש הר"ן גם כן דברי הרי"ף, שכתב וזה לשונו: לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד, אבן כרך שהלך לעיר בלחוד קאי, והכי קאמר, שאם עתיד לחזור למקומו בליל י"ד קודם זמן השחרית אינו צריך לקרות עמהם, כיון שלא יתעכב כאן ביום י"ד. אי נמי אפילו נתעכב, כיון שנתעכב שלא מדעתו. וכן דעת הרי"ף, שכתב: ונתעכב ולא חזר. אבל אם אין דעתו לחזור בליל י"ד, כלומר שלא היה בדעתו לחזור למקומו באותו לילה אלא להתעכב כאן ביום י"ד, ונתעכב, קורא עמהם ביום י"ד, שנעשה פרוז בן יומו. ומיהו אם חזר למקומו בליל ט"ו קורא עמהם, וגדולה מזו אמרו [[ירושלמי מגילה ב ג|בירושלמי]]: בן עיר שעקר דירתו ליל ט"ו, נתחייב כאן וכאן. ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז, מוקף בן יומו נקרא מוקף, כלומר, דבבן עיר שהלך לכרך נמי אמרינן שאם היה דעתו בליל י"ד לחזור למקומו בליל ט"ו, לא יהא נעשה מוקף בן יומו וקורא באותה העיר עצמה בי"ד בלילה וביום י"ד, כמקומו. אבל אם דעתו בליל י"ד להתעכב שם ליל ט"ו וקצת מן היום, אינו צריך לקרות בליל י"ד וביום י"ד כמקומו, אלא ממתין עד ט"ו וקורא עמהם, דכי היכי דפרוז בן יומו נקרא פרוז הכי נמי מוקף בן יומו נקרא מוקף. ובן יומו היינו בליל ט"ו וקצת מן היום, עד כאן לשונו:

 

 

 

ומה שכתב: '''מקדימין לקרותה בערב שבת''' — [[מגילה ב א|שם]] במשנה. ומצאתי כתוב, שמנהג ירושלים לגבות מעות מתנות עניים ולחלקם בו ביום, ואין אומרים בו "על הנסים" ואין מוציאין בו ספר תורה. ויום שבת שלפניו, שהיה ח' לאדר, קוראים פרשת "זכור" ומפטירין "פקדתי". ובשבת יום ט"ו, שהוא יום פורים, אומרים על הנסים, ומוציאין בו שני ספרים וקורין בשני "ויבוא עמלק". ותמהני, למה לא יאמרו "על הנסים" ביום ששי שבו קורין המגילה. וכתב הר"ן בפרק קמא דמגילה, על מה שכתב הרי"ף בשם [[ירושלמי מגילה א ד|הירושלמי]]: סעודת פורים מאחרין ולא מקדימין, כשחל ארבעה עשר להיות בערב שבת, שעיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום, שאין מוקפין חומה עושין סעודה עד אחד בשבת. וגרסינן בירושלמי (שם): ויעשו אותה בשבת? אמר ליה: "לעשות אותם ימי משתה" כתיב ([[אסתר ט כב]]), את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה ששמחתו בידי שמים, דשמחת [שבת] אינה מתקנת מרדכי, אלא בידי שמים היא:

 

 

 

'''כתב''' שבלי הלקט: בן עיר שהיה בא בספינה או בדרך ולא היה עמו מגילה, נזדמנה לו בט"ו, קורא אותה בט"ו. וה"ר יעקב הביא ראיה לדבריו, מדגרסינן בירושלמי: כל החודש כשר למגילה ובלבד עד ט"ו. ואם יש מי שמסתפק בדבר, יקרא בלא ברכה, עד כאן:

 

 

 

ומה שכתב: '''מהנץ החמה עד סוף היום ואם קראה משעלה עמוד השחר יצא''' — משנה שם ([[מגילה כ א]]):

 

 

:['''בדק הבית:''' מני מתניתין? לא תנא קמא ולא רבי אליעזר ברבי יוסי ולא רבן שמעון בן גמליאל. ומסיק דמתניתין רבן שמעון בן גמליאל היא, דאמר: אפילו סדר פרשיות אי קרי בראשון קרי בשני, ופסק רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ולכן הנוסחא האמיתית בדברי רבינו: "וכן הפרשיות שעשו באדר הראשון, צריך לחזור לעשותן בשני", ולאפוקי מספרים דגרסי איפכא. ומכל מקום יש לתמוה. עד כאן]

(ויש לתמוה) על רבינו, למה הוצרך לכתוב זה? דכיון שאנו קובעין על פי החשבון, לא שייך למימר "קראו את המגילה באדר ראשון ואחר כך ראו לעבר השנה". ואפשר שכתב כן, ללמדנו שאם טעו בני העיר וחשבו שהיתה שנה פשוטה, וקראו המגילה והפרשיות באדר הראשון, ואחר כך נודע להם שהיא מעוברת, חוזרין לקרות המגילה באדר השני ואינם צריכין לחזור לקרות הפרשיות: