נועם אלימלך/פרשת תרומה: הבדלים בין גרסאות בדף

יום ליום יביע אומר יביע מלשון מעיין הנובע שבכל יום נובע השפעתו שמשפיע יותר ויותר. וזהו יודע ה׳ ימי תמימים כו׳ דבאברה׳ אבינו ע"ה נאמד עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולהבין אין שייך לומר אצל הבורא ב"ה עתה ידעתי משמע ולא קודם חלילה אך הענין הוא כשהצדיק מתנהג בקדושתו ימים רבים אזי הוא מביא קדושתו ועבודתו למעל׳ עד הבורא ב"ה. ולכן אחר שנתנסה אברהם אע"ה בעשר נסיוגות אמר השי"ת עתה ידעתי ר"ל שעל׳ קדושתך למעל׳ אלי וזה נקרא ידיעה לשון חיבור ממש בבורא ב"ה. וזהו יודע ד׳ ימי תמימים פי׳ כל יום ויום של הצדיקים התמימים עולים למעל׳ עד הבורא ב"ה ומתקנים הצינורות ההשפעות ואחר שיקום עוד צדיק כמותם אזי הוא ג"כ מתקן הצינורות וממשיך השפעות עוד נוסף על הצדיקים הראשונים דהיינו מה שתיקנו ופעלו הצדיקים הראשונים קיימת לעד וכל צדיק הבא אח"כ הוא מוסיף תיקון על תקון הראשונים. וזהו ונחלתם דהיינו ירושתם שהם מורישים לעולם לעולם תהיה. וזהו ויקחו לי תרומ׳ ר"ל ע"י שאתם תעלו ותגביהו עבודתכם הקודש אלי עד שמי ממש. וזהו לי לשמי ע" י זה תקחו תרומ׳ דהיינו השפעות ולא זה בלבד שע"י מעשיכם ועבודתכם תגרמו השפעות. אלא שגם מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי פי׳ גם מכל איש צדיק וצדיק הקודם לכם תקחו ג"כ תרומתי דהיינו השפעתי לישראל וק"ל▼

'''או יאמר''' ויקחו לי תרומה דדוד המלך ע"ה אמר מה גדלו מעשיך ה׳ מאוד עמקו מחשבותיך. י"ל הפי׳ דהנה יש ב׳ מיני צדיקים דהיינו יש צדיק העובד השם במעשים טובים ועובדות כשרות בגופו ועדיץ לא הגיע למדריגות מחשבות בדבקות גמור בבורא יתברך ויתעל׳ במחשבתו׳ הטהור׳. והצדיק הזה הוא גורם תיקון ד.שכינ׳ הקדוש׳ והטהור׳ אבל עדיין אין בידו הכח להשפיע השפעות טובות לעולם ויש צדיק הדבוק בבורא יתברך במחשבות קדושות תמיד ודבקות בלי הפסק הצדיק הזה הוא גורם השפעו׳ גדולות לעולם. וזהו מה גדלו מעשיך ה' ר"ל מדרגות הצדיקי׳ העוסקים▼

העובד במחשבות זה עמוק עמוק מי ימצאנו:▼

'''וזהו גדולים מעש׳ ה׳ דרושים לכל חפציהם''' דהיינו המעש׳ טובים והתור׳ והמצות הם גדולים מאוד ולא עוד אלא שהצדיק יכול לדרוש אותם לכל חפצי בני אדם לגרום להם השפעות וברכות וטובות. וזהו ויקחו לי תרומ׳ פרש"י ז"ל לשמי רמז למדרגת הצדיקים העובדים במעשים טובים וגורמי׳ העלאת השכיג׳ הקדוש׳. מאת כל איש אשר ידבנו לבו ר"ל אבל על ידי אותו הצדיק המנדב את לבו בכל מכל כל במחשבותיו ומנדב א"ע לשמים על ידי הצדיק תקחו הכל דהיינו תקחו את תרומתי דהיינו קדושתי: וגם נוסף על זאת שיהי׳ לכם השפעות על ידו. וזהו וזאת וי"ו מוסיף על ענין ראשון תקחו את תרומתי גם וזאת אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת דהיינו השפעות גדולות ברכות וטובות וק"ל:▼

'''או יאמר''' מה גדלו מעשיך ה׳ דיש לדקדק בפסוק שאמר שמן למאור וכו׳ אבני שוהם לאפוד ונמצא מפרש הפסוק כל דבר מאלו לאיזה צורך הם באים ולגבי זהב וכסף סתם הכתוב ואינו מפרש לאיזה צורך הם באים. אך הענין דדרשו חז"ל ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך כו׳ ופי׳ בכל ממוסך ויש לדקדק למה לא אמר בפירוש בכל ממונך ולמה שינה הכתוב לכתוב מאודך אך שהתור׳ הקדוש׳ רמזה לנו עוד דבר אחד דהנה השי"ת ברוב רחמיו נתן לנו רשות להגות קצת בעוה"ז מכסף וזהב לצורכינו אך לזה צריך שימור גדול ליזהר מאד מאד להתנהג כשורה בממונו. וזהו ששינה הכתוב לכתוב בכל מאודך ופירשו חז"ל בכל ממונך רמז לדברינו הנ"ל שיזהר מאוד מאוד בממונו שלא יבא בהם לידי תקלה ח"ו וצריך האדם לעמוק במחשבותיו שלא ימצא בממונו שום עול ועון. ולכן לא נאמר בכסף וזהב לזןיזה צורך דרמז דניתן רשות ג"כ להנות בגי אדם קצת בממונם לצורכיהם:▼

'''וזהו מה גדלו מעשיך''' כו׳ מאד פי׳ בעניני ועסקי ממונו שנאמר בהם בכל מאודך עמקו מחשבותיך צריך לעמוק בהם במחשבותיו שלא יכשל בהם לקיים בהם בכל מאודך וק"ל:▼

מצוה קלה ומהדר אחרי׳ לעשותה כתקנה אבל אינו במדריג׳ זו שיבא בהמצות אל הדבקו׳ הבורא ב"ה והשקות גדול אליו ית' לזה הצדיק יש לו לצפות לתשלום גמול לעוה"ב. אבל יש צדיק שעובד במחשבות טהורות ומדבק א"ע ע"י המצו׳ בבורא ב"ה בדבקות וחשקות גדול ורואה תמיד רוממותו יתברך הצדיק הזה הוא מושך תענוגי עוה"ב אליו כאלו נהנה מזיו השכיג׳ בעוה"ז: וזה הצדיק אינו מצפה לתענוגי עוה"ב כי יש לו תענוגי עוה"ב בעוה"ז: וזהו דאיתא בברכות שברכו עולמך תראה בחייך ר"ל שתזכה שתהי׳ כ"כ צדיק שתהי׳ בדביקות תמיד ואז תהיה לך תענוגי עוה"ב בחייך:▼

'''וזהו פי׳ המשנה''' אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס בעוה"ב היינו שמצפים לתשלום שכר אלא היו כעבדים כו' ר"ל שתהיו כ"כ צדיקים שתהי׳ לכם השכר מיד בשעת עשיית המצו׳ כנ"ל דהיינו התדבקות ע"י המצות תמשיכו את התענוג לכם:▼

'''וזהו ויקחו לי תרומה''' ר"ל שתזכו להנות מזיו שכינתי בעוה"ז וזהו כמו תרומה והפרש׳ מעוה"ב. וזהו ויקחו לי לשמי דהיינו שתקחו ותמשיכו את הבורא ב"ה אצליכם ותהגו מזיו שכינתו. ומפרש הכתוב מי הוא שזוב׳ אל מדריג׳ זו ואל מי אני מדבר דהיינו מכל איש אשו ידבנו לבו דהיינו שנדב לבו לעבוד את הבורא ב"ה במחשבות טהורות ודביקות הבורא ב"ה תקחו את תרומתי וק"ל:▼

'''או יאמר''' ויקחו לי תרומ׳ דהנה הצדיק כשרוצ׳ לפרש איז׳ תור׳ או איזה פסוק אזי כשמתחיל לדבר הוא מנענע בשורשו ובא לו הפירוש מהשורש שלו וזהו דוקא כשמדבר אל צדיק חבירו ומנדב את לבו לשמוע אליו אזי דבורו אינו נפסק מהשורשו ויכול למשוך הפי׳ משורשו כי כל דבר שבקדושה צריך להיות דכר ונוקבא להשפיע למקבל משא"כ כשרוצה לדבר וחבירו אין נותן לבו לשמוע אזי דבורו נפסק, וזהו ויקחו לי תרומה ר"ל התרומה שאתם מרימים הפירוש מעולם העליון תקחו לי לשמי דהיינו לשמה: ואמר הכתוב אימתי אתם תוכלו להרים הפי׳ מעולם העליון מאת כל איש אשר ידבנו לבו היינו כשתדברו אל הצדיק אשר נדב לבו לשמוע וק"ל:▼

הקדושה נמשכי, חיים לעולם כמ"ש ואתם הדבקים בד., אלהיכם חיים כולכם היום: והשולחן הוא ממילא רמז על מזוני: ואיתא בגמ' חיי ובני ומזוני לאו בזכותא תלי׳ מילתא אלא במזלא. ויש לומר הפירוש כך דימי החול נקראים זכותא מלשון זכוכית והוא מחמת שהצדיק רואה בהם באספקלרי׳ שאינה מאירה חייגו שהוא כעין חציצה ומחיצה קצת המפסקת. אבל קדושת יום שבת קודש נקרא מזלא דהוא עולם עליון והוא בגימ׳ ע"ח נ הויות והם בנגד שלש סעודות של שבת קודש: וע"י הצדיק ממשיך את השלש הנ"ל דהיינו ע"י שלש הויות הנ"ל שהם בגימ׳ מזלא הוא ממשיך חיי ובני ומזוני שבשבת קודש הצדיק בא בקדושה רבה וכאלו רואה באספקלרי׳ מאירה שאין דבר חוצץ נגדו:▼

'''וזהו ארון עצי שטים''' דהצדיק נקרא עץ שהוא דבוק בעץ החיים כמ"ש היש בה עץ ופירש"י ז"ל אדם כשר: וזהו שאמר אברהם אע"ה למלאכים והשענו תחת העץ דהיינו שראה אותם וחשב או שהם צדיקים גמורים או שהם ערביים בפירש"י, ואמר להם לפי ראות עיני אתם צדיקים גדולים והשענו תחת העץ היינו עץ החיים:▼

'''וזהו ויורהו ה׳ עץ''' ר"ל ע"י הצדיק נהפך מר למתוק וימתקו המים שהמתיק אותם: ואמר הכתוב הצדיקים שהם נקראים עצי שטים ר"ת שלום טובה ישועה מזוני היינו שהם ממשיכים הכל לעולם והם יראו עיקר שיפעלו בתורתם:▼

'''אמתים וחצי ארכו''' דאיתא בגמ׳ מרוב, מדת תשלומי כפל ממדת וכו,. פי, דהצדיק צריך לקשר ולייחד העולמו׳ העליונים בתחתונים דהיינו שצריך לעבוד ולתקן ה אותיות הוי, ב"ה וב"ש שהם ד׳ עולמות עד הגיע אל ד.חכמ׳ דהיו"ד הוא חכמ׳ ומשם יעלה עד עולם החמישי שהוא קוצו של יו"ד:▼

'''וזהו עולם הפוך ראיתי''' עליונים למט׳ וכו' דהשי"ת ב"ה ברא העולם יש מאין והצדיק עושה בהיפך דהיינו מיש עושה אין דהצדיק הרוצה לבטל איזה דבר ולפעול צריך להביא אותו הדבר עד החכמה ושם נעש׳ א,{ כאשד כתבתי כמה פעמים והחכט׳ מאין תמצא וזהו עליונים למט, היינו עולמות העליונים הצדיק ממשיך למט, והתחתונים הוא מעלה אותם למעל, לקשר וליחד אותם כאחד. אמר לי, בני עולם ברור ראית פי, זה צריך כל אדם להיות עבודתו כך. וזהו מרובה כר היינו שהצדיק▼

'''וזהו שאמרו חז"ל''' אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו דהני תרי כהני כר ואמר לחברי, הגיעני כפול ואמר אידך הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו ומצאו שמץ פסול: והנה לכאור, דברי הכהן הגיעני כפול הוא ללא צורך דאין מוכח מזה כלל אל יוציא דבר כר. ולפי דברינו זהו דברי הכהן הגיעני כפול והפליגו חז"ל במעלות הכהן זריז שאינו מוצא דבר מגוג, מפיו שעי"ז יכול לטהר ולקדש עצמו ולעשות יחוד בעולמות עליונים ותחתונים ולזה רמזו שאמר הגיעני למעלה זו כפול כנ"ל:▼

'''וזהו שנו חכמים''' דהיינו שהגיעו לחכט׳ בלשון המשג׳ הם פעלו בלשונם ליחד ב' עולמות וזהו המשנה:▼

'''וזהו שויתי ה׳ לנגדי תמיד''' כו' דזה חיוב על כל איש מישראל לצייר השם הוי, ב"ה נגד עיניו. אך הצדיק השלם העובד ומתקן את השם הוי, ב"ה אזי ממילא תמיד עומד נגד עיניו ואין צריך לצייר עוד: תהו שאמר דוד המלך ע"ה שויתי ה, היינו שעבדתי ותקנתי את השם הוי, ב"ה עד שהוא תמיד לנגד עיני. כי מימיני בל אמוט דחכמ׳ נקרא ימין כדאיתא הרוצה להחכים ידרים ודרום הוא ימין והיינו שאמר עתה שבאתי אל מדריגת חכט׳ הנקרא ימין. בל אמוט אף בשרי ישכון לבטח עי"ז:▼

אמות עולם תחתון ועולם עליון. וחצי פי, ואל יחשוב הצדיק שעש, ופעל הכל כראוי אלא יחשוב שלא פעל אלא חצי היינו מקצת מה שיש לו לפעול שיחזיק עצמו במדת הכנע,: ארכו היינו התקשרותו והתייחדו העולמות ממט׳ למעל, באורך. ואט, וחצי רחבו היינו ההשפע׳ שהוא ממשיך על עוה"ז בכל רחבו של עולם יחשוב ג"כ חצי כג"ל. וצפית אותו זהב טהור דאיתא בגמ׳ עצי שטים עומדים שמעמידים צפויהם: נוכל לומר הפירוש כך דהצדיק נקרא עץ כנ"ל והם מעמידים את כל מה שהם▼

מצפים וחושקים לפעול לעולם השפעה ורהמים הם מעמידים על קיומם שכן יקום כדבריהם ותשוקתם: שמא תאמר אבד סברם וסמים. פי׳ שמא תאמר לא כך הוא חלילה כל סברם וסכוים בטל ת"ל עצי שטים עומדים. וזהו וצפית דהיינו הצדיק ד"מצפ׳ להמשיך השפע׳ לעולם יהי׳ צפיותו כ"ב צלול וברור שיהי׳ ממשיך זהב לפרנס׳. טהור שיהי׳ בהיתר ובטהר׳ גדולה. ואיך יעש׳ ואמר מבית ומבחוץ תצפנו דהיינו שיהי׳ תוכו כברו שיהי׳ מצפה בלב ונפש וגוף להביא ברב׳ לעולם. ועשית כפורת זהב טהור פי׳ כפורת הוא לשון כפרה דהיינו הצדיק צריך להיות תמיד בתשוב׳ שהתשובה מכפרת: זהב טהור דהיינו שהתשוב׳ תהי׳ בלב שלם בחרט׳ גדולה בלי שום סיג. ועשית שני כרובים. דהנה יחזקאל הנביא ראה במרכבה קדוש׳ פני השוד מהשמאל וכו׳ וביקש רחמים והפכו לכרוב שאין קטיגור נעשה סנגור והיינו לרחמים. וזהו ועשית שני כרובים כתרגומו כרביא: מקשה תעשה אותם דהיינו ע"י מקשה שתשבר את גופך בחרט׳ גמורה בתשוב׳ כנ"ל ע"י זה תבא אל המדרג׳ אח"כ שתוכל להפוך את הדינים דהיינו השמאל לרחמי׳ לימין ע"י התלהבות והדבקות והיינו. ועשה כרוב אחד מקצ׳ מזה וכרוב אחד מקצה מזה שתפעול שיהי׳ רחמים מקצ׳ ועד קצה דגם השמאל הם הדינים יתהפכו לרחמים ובמה תוכל לפעול כל הנ׳׳ל. מן הכפורת דהיינו התשוב׳ תעשו את הכרובים דהיינו הרחמים על שני קצותיו. והיו הכרובים פורשי בנפים פי׳ הרחמים הגדולים יהיו פורשים כגפים על ישראל להיות סוככים בכנפיה׳ עליהם ולחופף עליהם מכל דין ולהשפיע להם ברב׳. על הכפורת דהיינו המדרג׳ הזאת שתבא אל הדבקות כנ"ל ותפעול הכל הוא למעלה מן הכפורת היינו התשוב׳. ועשית שולחן עצי שטים פי׳ השולחן הוא שע"י ממשיך הצדיק מזוני ותעש׳ את השולחן דהיינו אכילתך וצפית אותו זהב טהור שיהי׳ בלי מחשבות חוץ רק מחשבות טהורות. ועשית לו זר זהב סביב פי׳ שיהי׳ כל סיבוב אכילתך זך בעיניו ולא תכוין להנאתך רק לכבוד שמים. ועשית לו מסגרת טופח דאיתא בגמרא שולחן של תלמיד חכם שני שליש מכוסה ושליש מגולה שעליו הקערות והכוסות מונחים וטבעתו מבחוץ: וזהו הפי׳ כאן טופח הוא מלשון טפח היינו השליש שהוא מגולה שניתן לך רשות לאכול יהי׳ סביב לו מסגרת דהיינו שיסגור א"ע במחשבות טהורות בלי שום בונת הנאת עצמו. ועשית לו ארבע טבעות זהב טבעת הוא טבעת קידושין להשכינה ע"ד דאמרינן וארשתיך לי לעולם וכו׳ והיינו שתקדש את שולחנך בארבע אותיות הוי׳ ב"ה היינו ארבע טבעות: על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו פי׳ שאדם▼

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ונ"ל דאיתא בברייתא דר"י בשלש עשרה מדות התור׳ נדרשת. ור"ל עיקר התור׳ היא נדרשת כשאדם מחזיק בשלש עשרה מדות מה הוא רחום כו׳ וכן כולם ואז תורתו שלומד נדרשת בכל עולמות. ומקדש בגימטריא מדת ומדה הוא לשון כלי. ור"ל כשאדם מחזיק עצמו בהמדות טובות ולשמור עצמו מכל מדד. רעה אז הוא מרכבה להשכיג׳. וזהו הפי׳ כביכו"ל ר"ל כ"ב הוא במו ק"ב בקו"ף שכ"ף בקו"ף מתחלפין באותיות גיכ"ק וקב הוא מדה כמו שמצינו חנינא בני די לו בקב חרובין ור"ל כ"ב דהיינו ע"י המדות יכול ר"ל ע"י המדות טובות שאדם מחזיק עצמו בחם ומשמר א"ע ממדות רעות יכול הקב"ה לשכון בזה העולם דהיינו ע"י שהוא מרכבה להשכינ׳: וזהו ועשו לי מקדש ר"ל שתתקנו א"ע במדות כדי שאשכון בתוכם וראש על המדות רעות הוא מדת שקר דכל מדות רעות הם נגד מדת אמת וכשיחזיק א"ע במדת אמת וישבר עצמו ממדת שקר עד תכליתה אזי ממילא הוא מחזיק א"ע במדות טובות ומשבר עצמו ממדת רעות:▼

'''וזהו ועשית קרשים למשכן''' ור"ל שאותיות קרש הוא אותיות שקר והיינו שתשבר עצמך ממדת שקר עד תכלית׳ ולחזק עצמך במדת היפוך כמו קרש הוא היפך אותיות שקר עד שתעשה עצמך קרש למשב!/דהיינו שתהי׳ מרכב׳ להשכינה כנ"ל: עשר אמות אורך הקרש ד"ל שדבר שהוא ארוך אף שהוא דבר שאין לו סוף יכול לקרות לו בשם אורך אבל רוחב הוא דבר שיש לו סוף וצריך לומר כמה הוא רוחב:▼