רי"ף על הש"ס/שבת/פרק טז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עד סוף מב: |
|||
שורה 10:
'''כל כתבי הקדש''' וכו':
איתמר: היו כתובין תרגום ובכל לשון, רב הונא אמר: אין מצילין אותן מפני הדליקה, ורב חסדא אמר: מצילין אותן מפני הדליקה. והלכתא כרב הונא, דרב חסדא תלמיד הוה בפני רב הונא, ואין הלכה כתלמיד בפני הרב. (אבל) היו כתובין בסם בסקרא בקומוס ובקנקנתום, מצילין אותן מפני הדליקה.
תנו רבנן: הברכות והקמיעין, אף על פי שיש בהן אותיות של שם ומעניינות הרבה של תורה, אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן. מכאן אמרו: כותבי ברכות כשורפי ספר תורה. ומעשה באחד שהיה כותב ברכות בצידן, ובאו והודיעו את ר' ישמעאל, והלך ר' ישמעאל (בצידן) לבקרו. וכשהיה עולה בסולם, הרגיש בו. נטל טימוס של ברכות ושקעו בספל של מים. וכלשון הזה אמר לו: גדול עונש האחרון יותר מן הראשון.
ספר תורה שיש בו ללקט שמונים וחמש אותיות מתוך תיבות שלימות, ואפילו בכללן "יגר שהדותא", אי נמי פרשה שאין בה שמונים וחמש אותיות אלא שיש בה אזכרות, כגון "ויהי בנסוע הארון", מצילין אותן מפני הדליקה.
הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה. ר' יוסי אומר: אף בחול קודר האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן. אמר ר' טרפון: אקפח את בני, שאם יבואו לידי, שאני שורפן ואת האזכרות שבהן. שאפילו רדף אחריו רודף להרגו ונחש אחריו להכישו, נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של אלו, שאלו מכירין וכופרין והללו אין מכירין, ועליהם הכתוב אומר: "אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך". אמר ר' ישמעאל: קל וחומר, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, הללו שמטילין איבה בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה, ועליהם אמר דוד: "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט". וכשם שאין מצילין אותן מפני הדליקה, כך אין מצילין אותן לא מפני המפולת ולא מן המים ולא מן כל דבר המאבדן:
'''ומפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש:'''
אמר רב: לא שנו אלא בזמן בית המדרש, אבל בזמן שאין בית המדרש קורין, ושמואל אמר: אפילו שלא בזמן בית המדרש אין קורין, והלכתא כרב.
גרסינן בפרק השולח גט לאשתו: אמר רבא, בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון, דמפקי עבדיהון לחירות, וסיירי נכסיהון בשבתא, וקבעי סעודתיהו בשבתא בעידן בי מדרשא, דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתה בשבת ואחת קבעה סעודתה בערב שבת, ושניהם נעקרו.
והלכתא, אסור לקרות בספרי הדיוטות בשבת:
'''להיכן מצילין אותן''' וכו':
היכי דמי מפולש והיכי דמי שאינו מפולש? אמר רב אשי: שלש מחיצות ולחי אחד, זהו מבוי שאינו מפולש. שלש מחיצות בלא לחי, זהו מפולש. ולית הלכתא כבן בתירא לא במבוי ולא בחצר:
==מתני'==
מצילין מזון שלש סעודות, הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה. כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת, מצילין מזון שלש סעודות. בשחרית, מצילין מזון שתי סעודות. במנחה, מצילין מזון סעודה אחת. ר' יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות:
| |||