נועם אלימלך/פרשת תולדות: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 31:
{{צ|וכל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם כו'}}, ולכאורה האיך מקושר הפסוק הזה לכאן? וגם מה בא להשמיענו בזה? וגם יש לדקדק שאמר לו אבימלך לך מאתנו כו', ונאמר בפסוק וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר, ונמצא איך<ref>מסתבר שצ"ל "אין".</ref> מובן הפסוק וישב ויחפור את בארות המים כו' הלא הלך משם. ורש"י ז"ל הרגיש בזה ע"ש. ועל פי דרכינו הנ"ל הורה לנו התורה הקדושה דרכי בני אדם הנתעוררים ביראה ע"י הצדיק. ואח"כ אם תסור מהם היראה ע"י שלא התמידו עליה בתמידות להתגבר בדרכי השם, אזי נדמה להם שהם יראים ושלימים יותר מהצדיקים העובדים באמת, וזהו הפירוש כאן, שראו שיצחק היה מתגבר ביראתו וקדושתו, היה נדמה להם שאין מעשיו כראוי ואינם כמעשיהם שהם טובים ממנו, וזה הטעות בא להם מחמת שהחזיקו ביראה בימי אברהם ואח"כ היו נרפים ממנה, וזהו שאמר הכתוב {{צ|וכל הבארות}} דהיינו מעיינות היראה והקדושה אשר נתעוררו ונחפרו ונפתחו ע"י אברהם אביו, {{צ|סתמום פלשתים}} דהיינו אח"כ נסתם מהם המעיינות היראה, {{צ|וימלאום עפר}} ר"ל בגשמיות, [שמילאו] את היראה במצות אנשים מלומדה.
 
לכן {{צ|ויאמר אבימלך לך מעמנו כי עצמת כו'}}, ר"ל שהיה נראה להם יראת יצחק דבר חדש ותימה ואינו מתוקן כמעשיהם, מה עשה יצחק? ו{{צ|ילךוילך משם ויחן בנחל}}, דהנה צדיק הנ"ל שיש לו אור גדול בכדי שיוכל להזריע באחרים, אזי עליו הדבר מוטל להתאמץ בכל אופן בכל יכולתו כדי להכניס יראה בלב בני אדם.
 
וזה יש לומר רמז הכתוב {{צ|כי יפתח איש בור כו'}}, "כי" הוא לשון "אשר", דהיינו שהחיוב מוטל על הצדיק הנקרא "איש" שיפתח את ה"בור", רמז למעייני היראה והקדושה, לפתוח לבות בני אדם ביראה וקדושה רבה, {{צ|או כי יברהיכרה איש בור}}, "יכרה" הוא לשון חפירה, שמתחיל לחפור ולחקוק בלבות בגי אדם יראה וקדושה, {{צ|ונפל שמה שור או חמור}} ר"ל אז בוודאי יפול שמה הקליפות, {{צ|בעל הבור ישלם}} ר"ל זה שכרו של הצדיק הזה, שהשי"ת ב"ה שהוא בעל ואדון לכל הקדושות והיראות ישלם לו שכרו לעוה"ב, ולא עוד אלא {{צ|כסף ישיב לבעליו}} פירוש דגם זה שכרו, שהיראה והקדושה הזאת שגורם לבני אדם תשוב אליו ויוסיף בו עוד יראה ואהבה ותשוקה לעבודתו ית"ש, וזהו "כסף" כו' לשון נכסף נכספת, דהיינו החשוקה והאהבה ישיב לבעליו. ועל דרך הזה פרשתי {{צ|דברים היוצאין מן הלב נכנסים ללב}}, פירוש לאותו לב עצמו שיצאו ממנו באמת, אותן הדברים חוזרים ונכנסים בלבו ומוסיפים לו עוד קדושה. ומקשו בגמרא {{צ|אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כל שכן}}, פירושו לפי דרכינו הנ"ל, אם החיוב על הצדיק לפתוח לבות בני אדם במעייני היראה כ"ש על הכריה, ומשני {{צ|להביא כורה אחר כורה}}, דהיינו אם בפעם אחד לא יפעול לעורר לבם, יחזור ויוכיח ע"ד הוכח תוכיח.
 
וזהו {{צ|ויחן בנחל גרר}} ר"ל כאשר ראה יצחק שאינם פונים אל יראתו ללמוד ממנו, היה הוא מתגבר והולך בקדושתו עד הנחל העליון שהוא נחל ה' והמשיך משם יראה והתעוררות עליהם, כי כן דרך הצדיק להמשיך התעוררות יראה רוממות מעולמות העליונים על כל בגי אדם, וזהו {{צ|וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם ויסתמום פלשתים}}, היה הוא חוזר והעיר את רוחם ביראה שלימה, והעיר היראה הקודמת שהכניס בהם אברהם אבינו ע"ה.