סנהדרין לח ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ההתחלה של הדף |
. |
||
שורה 1:
{{כותרת לעמוד בגמרא|סנהדרין|לח|ב|לח א|לט א}}
<קטע התחלה=ג/>גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|תהלים מט|יג}})}} אדם ביקר בל ילין אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|תהלים מט|יג}})}} נמשל כבהמות נדמו:
(שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) אמר רב יהודה א"ר בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש"ע מה מעשיו אמר להן כך וכך מעשיו אמרו לפניו רבש"ע {{קטן|({{הפניה לפסוק|תהלים ח|ה}})}} מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרו לפניו רבש"ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין אמרו לפניו רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך אמר להן {{קטן|({{הפניה לפסוק|ישעיהו מו|ד}})}} ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו' אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|דברים ד|לב}})}} למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|תהלים קלט|ה}})}} אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך אמר ר"א אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (עד קצה השמים) כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' קשו קראי אהדדי אידי ואידי חדא מידה היא ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|תהלים קלט|יז}})}} ולי מה יקרו רעיך אל והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית ה|א}})}} זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית ג|ט}})}} ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא {{קטן|({{הפניה לפסוק|הושע ו|ז}})}} והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית ט|ט}})}} את בריתי הפר רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) {{קטן|({{הפניה לפסוק|ירמיהו כב|ט}})}} ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם) תנן התם ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר ר' יוחנן ל"ש אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי א"ר יוחנן כ"מ שפקרו המינים תשובתן בצידן {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית א|כו}})}} נעשה אדם בצלמנו (ואומר) {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית א|כז}})}} ויברא אלהים את האדם בצלמו {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית יא|ז}})}} הבה נרדה ונבלה שם שפתם {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית יא|ה}})}} וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית לה|ז}})}} כי שם נגלו אליו האלהים {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית לה|ג}})}} לאל העונה אותי ביום צרתי {{קטן|({{הפניה לפסוק|דברים ד|ז}})}} כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו {{קטן|({{הפניה לפסוק|שמואל ב ז|כג}})}} ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם {{קטן|({{הפניה לפסוק|דניאל ז|ט}})}} עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב הנך למה לי כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אא"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|דניאל ד|יד}})}} בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא התינח כולהי עד די כרסוון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר' יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר"ע א"ל ר' אלעזר בן עזריא עקיבא מה לך אצל הגדה כלך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו אמר רב נחמן האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב {{קטן|({{הפניה לפסוק|שמות כד|א}})}} ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב {{קטן|({{הפניה לפסוק|שמות כג|כא}})}} כי שמי בקרבו אי הכי ניפלחו ליה כתיב {{קטן|({{הפניה לפסוק|שמות כג|כא}})}} אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב {{קטן|({{הפניה לפסוק|שמות לג|טו}})}} ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו' אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית יט|כד}})}} וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב {{קטן|({{הפניה לפסוק|בראשית ד|כג}})}} ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי הכא נמי משתעי קרא הכי א"ל מנא לך הא מפירקיה דר"מ שמיע לי דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש<קטע סוף=ג/>
</div>
<div class='gmara_rashi'>
==רש"י==
<קטע התחלה=ר/>'''גופו מבבל''' - על שם שהיתה עמוקה נראה שמשם לוקח ולכך נעשה מצולה:
'''וראשו מארץ ישראל''' - שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות:
'''ואיבריו''' - ידיו ורגליו:
'''משאר ארצות''' - מכל העולם כדיליף לעיל:
'''מאקרא דאגמא''' - בבבל הוה והוא עמוק מאד:
'''בל ילין''' - לינת לילה:
'''עד זקנה''' - כל ימיו [אסבלנו]:
'''מסוף העולם ועד סופו היה''' - ארכו:
'''ברא אדם מקצה הארץ''' - מקצה עד קצה:
'''אחור וקדם''' - שני צורות דו פרצופין (ברכות דף סא:):
'''על הארץ ולמקצה השמים''' - כלומר עומד בארץ וראשו מגיע השמימה:
'''ולי מה יקרו רעיך אל''' - בתר גלמי ראו עיניך כתיב אותו מזמור וביצירת אדם מדבר:
'''צדוקי היה''' - נוטה לעבודת כוכבים:
'''שקוד''' - מהיר וזריז:
'''כדי שתדע להשיב לאפיקורוס''' - הבא להביא ראיה מן התורה לדברי הצדוקים:
'''כל שכן דפקר טפי''' - שהרי הכיר וכפר ומתוך כך מדקדק ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו:
'''שפקרו הצדוקים''' - שמביאין ראיה מן התורה להפקירן:
'''ויברא''' - יחידי:
'''העונה''' - לשון יחיד:
'''אשר הלכו אלהים לפדות לו''' - הרי לשון יחיד:
'''עד דכרסוון רמיו''' - נתיישבו הכסאות דמשמע שנים:
'''כתיב ביה ועתיק יומין יתיב''' - יחידי:
'''הנך למה לי''' - למה נכתב בלשון רבים:
'''כדרבי יוחנן''' - שהכל בעצת פמליא שלו:
'''שכינה חול''' - שאתה מושיב בשר ודם אצלו:
'''זהו מטטרון''' - הוא אמר עלה אל ה':
'''ששמו כשם רבו''' - ה' לפיכך לא הזכיר שמו וכתב סתם:
'''אם כן לא ישא לפשעכם''' - לא יכול לסלוח לפשעכם ומה יתרון בו:
'''אמר ליה הימנותא בידן''' - שאין בו כח לשאת פשעינו ואנו נמי מאסנוהו ומיאנו לקבלו אפילו לפרוונקא שליח מוציא ומביא:
'''שמיע לי''' - שהמקרא הזה תשובה לזה:<קטע סוף=ר/>
</div>
<div class='gmara_tosfot'>
==תוספות==
<קטע התחלה=ת/>'''וירדו''' ארבעה. אדם וחוה וקין ותיומתו אבל הבל לא נולד באותו פעם כדכתיב ([[בראשית ד]]) ותוסף ללדת ושני תיומות נולדו עמו דדריש בבראשית רבה מדכתיב (שם) את אחיו את הבל:<קטע סוף=ת/>
</div>
| |||