מטפחת ספרים

חלק א:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז
חלק ב:    ח | ט

פרק ב

עריכה

וטרם אודיע נאמנה, מה שקרה בענין התגלות החיבור האלהי הזה אודותיו, ואלך בזה מן המאוחר אל המוקדם, לדעת מוצאו ומובאו אלינו. כי הנה מלבד את אשר ידוע לרבים, בהסכמות לספר הזהר שבזמן ההוא, [ש]יצא לדפוס בראשונה ספר זה, עמדו כנגדו מקטרגים, לטעון כנגדו ולומר, מי יודע מנו המחבר, ומי בעל ספר הזהר כי נעבדנו, שמא בקרבנו יושבים בעלי רעיונים זכים אשר המציאוהו, ונדחו דבריהם.

אכן גם מלפנים, בתחילת עת הגלותו [ב]כתב בספרד, שם נראה בראשונה, שיצאו העתקות ממנו מתחת ידי המקובל ר' משה דיליאון הספרדי חשדוהו בני דורו שהוא הממציא בשכלו דברי סתרים אלה, ונזכר מזה באריכות בספר יוחסין, דפוס קוסטנטינה, הטענות והתשובות בצדם, עד שנתבטלו גם בזמן ההוא דברי המערערים בראשית הראותו, לכן בספר יוחסין שבדפוס קרקא, השמיטו כל הויכוח הלז, כדי שלא לתת פתחון פה כנגד ספר הזהר.

גם בעל ספר אמונת חכמים הגיע לידו העתק מקצת הלשון של אותו ויכוח, אפס כולו לא ראה בגוף הספר, ואנכי לא שקטתי עד שהשגתיו ממרחק בדמים יקרים, וכמעט שלח בו יד שלוחי, אחר הודיעני שקנה אותו לשמי, עם שלא ידע שורש דבר נמצא בו וטעם, חזרתי אחריו בטורח גדול נעלם ממנו כל עיקר, רק מחמת שראה רדיפתי אחריו כל כך (אע"פ שהיה מצוי לי להשיגו בד"א) וכבר רצה [לה]חזיקו להתנאות בו לפני אחד מבני עשירי המתכות, ובכח ובמריבה הצלתיו מפיו ויהי לנס, ולא [ה]אמנתי לדברים עד שבא הספר לידי ותראינה עיני. (וזכר בספר יוחסין דבר זה אצל שנת לד לאלף הששי).

והנה עם כי החכם הרופא ר' שמואל שולם, שהביא ספר יוחסין לדפוס קוסטנטינא ראשונה, מהביל []יין החשד הנ"ל שעל ר"מ דיליאון בעסק חבור ספר הזוהר לגמרי בלי שום הוכחה וטעם, וכך היא רחוק גם מעיני שיהא ר' משה הממציא והבודה מלבו כל הספר ההוא חלילה, כאשר הרביתי אמרי על זאת בשכבר, [] בגליון לספר יוחסין שלי הגהתי עליו שם כדברים האלה, עמ"ש למעלה בחבורה שלישית שאחר החורבן, []ש המחבר שם בשבח ספר הזהר בלי שום פקפוק וערעור.

גם הרב בחיי שהיה תלמידו של הרשב"א, כידוע, גם מזכירו בשם רבו כמה פעמים הוא ראה ס' הזוהר, ומביא לשון ממנו פ' משפטים עה"פ "וכי ינצו אנשים", ומכנה אותו מדרשו של רשב"י (כדרך שרגיל לקרותו בעל עבודת הקודש), נראה שהיה כבר נקרא שמו כספר ידוע בימיו, ואי אפשר שיכזב הבחיי בכן ליחסו לרשב"י כדבר פשוט בשקר מוחלט ח"ו, שהוא היה כמו בדור אחד עם ר"מ דיליאון, [לכ]ן אני אומר ודאי המוציא לעז על עיקר ספר הזהר המכונה מדרשו של רשב"י לא ינקה ועתיד לתן את הדין.

גם ח"ו לחשוד ר"מ דיליאון (שהיה עכ"פ אדם גדול לדברי הכל ומקובל נאמן) שיעשה דבר כזה, לבדות דברי סודות מלבו לגמרי, גם לכתוב ספורי מעשיות ארוכים מופלאים אשר לא היו ולא נבראו, ולתלותן ברשב"י וחבריו בכזב גמור, והוא דבר נמנע ואפילו הרהור אסור, כי לא יעשה בישראל.

[מי]הו האי לישנא בישא למיחש ליה מיבעי, ונראה לי לא רחוק הוא למצוא בו פשר דבר כמש"ל, איתא להא ואיתא להא, וכבר אמרתי שניתי ושלשתי כי בעצם ספר הזהר אין אומר ואין דברים כי ממקום קדוש יתהלך וממקור ישראל חוצב, ואם רשב"י בעצמו לא עשאו, רק תלמידי תלמידיו, מ"מ כדין נקרא על שמו, כיוצא בו ימצאו ספרים רבים מתיחסים אחר מקורם הראשון, אע"פ שלא נתחברו אלא בדור אחרון, אך אין אדם נחשד בדבר (היכא דליכא אויבים דמפקי לקלא) אלא א"כ עשאו מקצתו לפחות.

ככה הוא בענין חבור ספר הזהר, יש לי הוכחות גמורות ואומדנות נאמנות וידים מוכיחות, ורגלים לדבר, שעל כל פנים איזה חכם ספרדי דווקא, השית עליו נוספות, בלשון זוהר נקי ומלת ארמיות צחות ויפות, והמה דרשות ופשטים נאים במקראות ואגדות, על דרך הנסתר שהוסיף משה (דיליאון) מדעתו וראה זכות לעצמו לתלותן באילן גדול, וכמש"ל יותר בס"ד.