מטה אפרים אורח חיים תריט

<< | מטה אפרים · סימן תריט | >>

סימן תריט בטור ובשולחן ערוך


סדר התחלת קדושת היום, וסדר הנהגת כל הלילה, ותפילת שחרית וקריאת התורה

סעיף א עריכה

אחר אכילת סעודה המפסקת, כמו שנתבאר בסימן תר"ח, אם דעתו לאכול ולשתות עוד אחר ברכת המזון, שעוד היום גדול, יש לומר בפה שאינו מפסיק לגמרי, ובדעתו לאכול ולשתות עוד, כמו שנתבאר שם. ואחר כך יאמר "שיר המעלות בשוב" וכו'; ואין לומר "על נהרות בבל". ונוטלים לידיים מים אחרונים, ואף מי שאינו נזהר בכל השנה במים אחרונים – עכשיו יעשה כן, לתוספת נקיות וטהרה. ויתנה בלבו שאינו קובע זה לחובה לנהוג תמיד כן. ואחר כך מברכין ברכת המזון בכוונה עצומה, וכל שום בעל בכי יש להוריד דמעות ולהשמיע קול בכיות, באמרו "רחם נא", ו"בונה ירושלים" וכו', "הרחמן הוא" וכו'. ויתן אל לבו, כי בעוונותינו הרבים עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו (ירמיהו ח, כ), ועתה עת לחון ולהעתיר לה', על גאולתנו ופדות נפשנו, והזמנת פרנסתנו ברווח וברחמים וחיים ושלום וכל טוב. והמשכיל יבין, איך קבעו חכמינו זכרונם לברכה תפילה קצרה ויכלול בזה כל מיני טובות שבעולם, הן לגופו הן לנפשו. ונהגו שאם יש שלושה, בעל הבית מברך ברכת הזימון על הכוס, ואחר ברכת המזון ישתה מן הכוס שיעור רביעית ויברך אחריה ברכה אחרונה:

סעיף ב עריכה

נהגו שהאב והאם מברכין את בניהם טרם לכתם לבית הכנסת, ומעתירים בברכה זו גם כן שhיחתמו לחיים טובים, ושיהיה לבם נכון ביראת ה' וישום בלבבו אהבתו ויראתו בלב שלם. וכל אחד כפי מערכי ליבו ושינון לשונו שופך תחנונים בבכי ובדמעות שליש למען יקים ד' את דברו ויקבל תפלתו ויעתר אל אלוה וירצהו. ואגב זה מעוררים הבנים והבנות שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו ולחזק לבבם לתורתנו הקדושה, כי בעת ההיא מורך בלבבם מאימת הדין והדברים עושין רושם ונכנסים ללב ביושר. ורבים הולכים גם לקרוביהם, אנשים של צורה וחסידים ואנשי מעשה, שיברכו אותם, ומבקשים מהם שיתפללו בעדם ביום הקדוש בנשאם תפילה בעד השארית הנמצאה, לפקדם ולהזכירם לטובה. ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול, שבעת אשר היום פנה לערב ראוי שיהיה ליבם נכון לקבל קדשת היום בהשקט וישוב הדעת:

סעיף ג עריכה

יש נוהגין שהולכין עוד הפעם לטבול קודם הליכה לבית הכנסת, כדי לקבל עליו קדושת היום בטהרה. אך צריך שיהיה עוד היום גדול, ולכך יש קצת שנמנעים מלטבול קודם כניסת הלילה, מתוך שזמנו בהול שהוא לפנות ערב, שמא ימשך תוך זמן האסור ולא ירגיש בדבר. וכל איש הישר בעיניו יעשה, ובלבד שיכון ליבו לשמים:

סעיף ד עריכה

הנשים מדליקות נרות בבית על השלחן הערוך, ומברכות עליהם "אשר קדשנו במצותיו וציוונו להדליק נר של יום הכיפורים" וברכת "שהחיינו", כמו ביום טוב. ואם חל בשבת מברכות "להדליק נר של שבת ויום הכפורים" ו"שהחינו". ובמקומות שלא נהגו להדליק בבית כשחל יום הכיפורים בחול, מכל מקום כשחל בשבת מדליקין, ואין מזכירין בברכה של יום הכיפורים, רק "להדליק נר של שבת", וגם אין לברך "שהחיינו". והנרות שמדליקין בבית ומברכין עליהם, לא ידליק במקום אחר ואחר כך ישים אותם על השולחן, אלא בתחילה ישימם במקומם ואחר כך ידליקם:

סעיף ה עריכה

אחר כך הולכים לבית הכנסת. ונוהגים ללבוש הקיטל בבית ולילך לבית הכנסת, כדי שגם בדרך הילוכו לא יזוז מזכרונו שהוא הולך לקבל קדושת היום באימה (ועיין לעיל בסימן תר"י סעיף יא.) וגם הולכים במנעלים לבית הכנסת, וכשיגיע לבית הכנסת יחלץ מנעליו וישלח לביתו. ואם יודע שיהיה צריך להם ביום הכיפורים לילך במקום טיט ורפש, יוכל ללכת בהם לבית הכנסת ויניחם שם במקום מוצנע, שלא ייראו, משום כבוד בית הכנסת. ואין ליגע בהם כי אם על ידי מפה:

סעיף ו עריכה

במקומות שלא נהגו לערב עירובי חצירות בבית הכנסת, ומערבין בכל ערב שבת, והמנהג שם שהשמש שואל לציבור בערב שבת: עירבתם? אז בערב יום כיפור גם כן יש לו לשאול 'עירבתם' אף כשחל יום הכיפורים בחול, שגם ביום הכיפורים נוהג עירובי חצירות, כמו שנתבאר סימן תרי"א סעיף ד. וצריך לשאול כן מבעוד יום, שאם שכח אחד יהיה יכול להגיע לביתו קודם בין השמשות. וצריך להדליק הנרות בבית הכנסת מבעוד יום קודם זמן תוספות יום הכיפורים, שהוא אסור במלאכה מן התורה. וזמן תוספות יום הכיפורים מבואר לעיל סימן תר"ח. ואין חיוב מוטל על כל איש, אלא מי שירצה מדליק. ורשאים להדליק נרות שבבית הכנסת במקום זה ולהניח אותם אחר כך במקום אחר. ומי שמדליק נרות שבבית הכנסת ובדעתו לטלטל אותם או למחוט ראש הפתילה, יש לו להתנות שאינו מקבל עליו יום הכיפורים בהדלקה זו; ואפילו לא התנה בפה, רק בלב, די בכך. ונוהגים שאחר מנחה תולין לפני הארון פרוכת לבן של משי ורקמה לכבוד היום, ולא יהיה מרוקם עליו צורות (עיין ביורה דעה סימן קמ"א, שאפילו צורות המותרות אין לצור בבית הכנסת, שנראה כמשתחוה להם; ואם כן מכל שכן לפני הארון, שאין לתלות פרוכת כזה):

סעיף ז עריכה

ילבש הטלית מבעוד יום, ויברך "להתעטף"; ואם הוא בין השמשות אין לברך. ושוב אין צריך להסיר הטלית ממנו כל זמן שהוא נעור בלילה. ואם ירצה להסירו אחרי גמר תפילת כל נדרי ורוצה לומר שירות ותשבחות ותהילים בלא טלית, הרשות בידו; ואם חוזר ולובשו, אין לברך עליו, עד שיאיר היום:

סעיף ח עריכה

נכון שטרם כניסת יום הכיפורים יאמר בלחש הווידוי קצרה, "אשמנו" כו', לפי שהוא התחלת הכפרה, ליכנס ליום הכיפורים בתשובה. והוא עיקר מצות תשובה מן הדין. ומה שתקנו להתוודות במנחה, לפי שחששו שמא תיטרף דעתו עליו, שישתכר בסעודה ולא יוכל להתוודות אחר כך, ולכן לא הטריחו הצבור להתוודות שנית בכניסת היום עד שיתפלל ערבית ויתוודה בתפילתו; ומכל מקום כל יחיד יוכל לחוש לעצמו, שמא מעת המנחה עד עתה נכשל באיזה עבירה חס ושלום, ותועיל לזה הווידוי הזה. אבל אין לנהוג כן בציבור, שנראה כמוסיף על דברי חכמינו ז"ל:

סעיף ט עריכה

נוהגין שהרב שבעירו או הזקן וחשוב שבציבור אומר קודם התחלת הש"ץ "כל נדרי" דברי כיבושים; ואין מאריך בדרוש, רק מקצר ועולה בדברים של תוכחת מוסר כדי לעורר לב הציבור, כי קדוש היום לכפרת עוונות. ומי האיש אשר יאמר: זיכיתי ליבי, נטהרתי מחטאתי חטאת נעורים. ועת לחננה על המחיה ועל הכלכלה וקיבוץ גלויות. ויתן את קולו בבכי וישמעו אחיו לעלות את המדומע לעורר רחמים, ועת רצון הוא להיענות ביום הקדוש הזה. וטוב שהחזן יאמר קודם "כל נדרי" בלחש בקשות המתוקנות בלשון יחיד לבקש על עצמו לפני השם, שתקובל תפילתו:

סעיף י עריכה

במדינות אלו נוהגים בהרבה מקומות קודם "כל נדרי", מוציאין הרבה ספרי תורה מארון הקודש, ואנשי מעשה לוקחין הספרי תורה בחיבוק ונישוק ומבקשים מחילה וסליחה על שפגמו בכבוד התורה. ויש אומרים פסוק "אור זרוע" כו' ומאמר מהזוהר, "קם רבי שמעון", הכתוב בקצת סידורים, בבכי ובתחנונים, וכל מקום יעשה כמנהגו. ואחר כך מחזירין הספרי תורה למקומם. ואחר כך הולכין שני אנשים מחשובי הקהל ועומדים אצל החזן, אחד מימינו ואחד משמאלו, והחזן ואלו השניים אומרים: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". ויש מקומות שנוהגין לומר "להתפלל את העבריינים", ובמדינתנו נוהגין לומר "עם העבריינים" ואין לשנות. ואומרים כן שלוש פעמים, והשניים עומדים עד אחר שיאמר החזן "ברכו" כו' ועונין "ברוך" כו' והולכין למקומם. ואם חל בשבת, שאומר "מזמור שיר ליום השבת" קודם "ברכו", יכולים לחזור למקומם בתחילת אמירת "מזמור שיר ליום השבת":