מטה אפרים אורח חיים תרח
סימן תרח בטור ובשולחן ערוך
סעיף א עריכה
אחר שיוצאים מבית הכנסת מתפילת המנחה ובאים לביתם, אין לעשות שהיה כלל. רק יהיו זריזים לערוך השולחן ולאכול, וטובלין פרוסת המוציא בדבש, ואוכלים מאכלים קלים, ואין לו לאכול מאכלים קשים להתעכל כדי שלא יהיה שבע ומתגאה כשיתפלל. ונוהגין לאכול בשר עוף, ומי שאין לו בשר עוף רשאי לאכול בשר בהמה. ואסור לשתות מדברים המשכרים, שלא ישתכר חס ושלום ותהיה תפילתו תועבה. וגם אין לו לאכול אכילה גסה, וגם אין לו לאכול דברים המרבים זרע, כגון מאכלי חלב חמה וכיוצא כמבואר סימן תר"ה שאין לאכול אותם אפילו בסעודת שחרית. ונוהגים שאין אוכלים דגים בסעודה זו. וכן אין לאכול דברים המחממים את הגוף, כגון מאכלים המתובלים בבשמים וכרכום, שלא יתחמם גופו ויבוא לידי קרי. וכן לא יאכל שומשמין, מפני שמעלה גרה. ומתר לשתות שיכר או קאווי או טייא. ויש להזהיר שיאכלו לחם על כל פנים כזית בתוך שיעור אכילת פרס, דהיינו שלש ביצים, מאחר שרוצין לברך ברכת המזון, ואם לא יאכל כזית בכדי אכילת פרס מן הלחם, יהיה ברכת המזון לבטלה (וגם בכל השנה יש ליזהר מזה, אך עתה לפי שאוכלין בחפזון לפעמים, ויש שממעטין באכילה שלא יקשה להם התענית אחר כך, יוכל להיות שעל ידי זה ימעט מהיות כזית בכדי אכילת פרס, לכן כתבנו להזהיר בזה). ועיין במגן אברהם סימן רי"ד, ומה שאכתוב בהלכות חג הסכות בעזר ה' יתברך. ומי שנדר שלא לאכול בשר, או שגזרו הציבור, עיין לעיל סימן תר"ה:
סעיף ב עריכה
אחר גמר הסעודה אומר שיר המעלות. ונוהגין לומר בכוונה עצומה ובבכיה, בהעלות על לבו כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, ועדיין לא שבנו שיבת ציון. וכן בברכת המזון שיש בו בקשות עצומות על ירושלים ובניין בית המקדש, לחיים טובים ופרנסה טובה, ועל ביאת מבשר צדק משמיע ישועה ונחמה, ושאר בקשות שיש בהן חיי נפש, שיש לאמרם בכוונת הלב בהתעוררות רב, לחלות ולחנן למלך המשפט לפני בוא יום הגדול והנורא שחותם כל אדם בו והכל הולך אחר החיתום. ויפה שעה אחת בתשובה ותחנונים. ויתעוררו מליצי יושר יבואו ויגידו צדקתם ויכריע הכף לזכותו, שיצא ביום הקדוש בדימוס בדינו:
סעיף ג עריכה
צריך להפסיק לאכול קודם בין השמשות כדי להוסיף מחול על הקודש. ותוספות זה אין לו שיעור, אלא קודם בין השמשות שזמנו [מהלך] אלף ות"ק אמה קודם הלילה והוא בערך רביעי שעה, צריך להוסיף מחול על הקודש מעט או הרבה. והמנהג להפסיק מאכילה כשיעור שעה קודם לילה, כיון שצריך (שעות) [שהות] לברך ברכת המזון ולברך הבנים ולילך לבית הכנסת, לפי מה שנוהגים להתחיל "כל נדרי" מבעוד יום. ומכל שכן הנוהגים לטבול אחר הסעודה. וגם כי יש מקומות שהחכם דורש מעט ואומר דברי כבושים לפני התחלת "כל נדרי", ויש שמוציאין הספרי תורה לפני "כל נדרי" כמו שיתבאר סימן תרי"ט, ולכך יש להפסיק מאכילה שיעור גדול שיספיק לכל זה. ויש מחמירים שצריך להפסיק ב' שעות קודם הלילה, ולא נהגו כמותם אף המדקדקים על עצמם:
סעיף ד עריכה
נשים שאוכלות ושותות עד בין השמשות, והם אינם יודעים שמצוה להוסיף מחול אל הקודש, אם יודע שאף אם ימחה בידם לא יקבלו ממנו, אין למחות בידם; מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. ואם יש בידו למחות בחזקת היד, שבעל כרחם צריכין לשמוע לו, צריך למחות בידן (ועיין לקמן סעיף ז):
סעיף ה עריכה
יזהרו להדליק הנרות קצת קודם בין השמשות, וכן שאר מלאכות אסור לעשות עד בין השמשות וצריך להפריש קודם כדי להוסיף מחול על הקודש מן התורה, אך אין בזה חיוב כרת אם אוכל או עושה מלאכה ממש עד בין השמשות ממש:
סעיף ו עריכה
אם הפסיק מאכילה ושתיה בעוד היום גדול, ובדעתו שאם ירצה לאכול יאכל או ישתה עוד אחר ברכת המזון, יש להתנות כן בפירוש שאינו מקבל הצום מיד, וכן לעניין מלאכה. ועל כל פנים יתנה כן בלבו. ואם קבל בלבו שמקבל עליו התענית, אין לו לאכול אחר כך. ומכל מקום אם קבל בלב קודם פלג המנחה, דהיינו שעה ורביע קודם הלילה לפי ערך שעות זמניות, אין קבלה זו כלום ויכול לחזור ולאכול. אבל אם אמר בפירוש שמקבל עליו התענית, אף שאמר קודם פלג המנחה, אסור:
סעיף ז עריכה
זה שאמרנו בנשים אוכלות ושותות בתוספת יום הכיפורים אין מוחין בידם כשיודע שאין מקבלין, כן הדין בשאר איסורים שאינן מפורשים בתורה, אף על פי שאסור מן התורה מדרשת חז"ל. אבל כשהאיסור מפורש בתורה ורואה מי שעובר עליו, חייב להוכיחו ולומר לו חומר האיסור, שאולי אף על פי כן ישמע לו; ואין צריך לומר שאם יש בידו למחות בחזקת היד, שצריך למחות בו. ולכן בערב יום כיפור כשהגיע הזמן בין השמשות ספק לילה, ורואה שהנשים אוכלות ושותות, אף שיודע שאין מקבלין ממנו אין לו לשתוק, רק יוכיחם בפה מלא ולאיים עליהם באימת יום הדין הקדוש, אולי יטו אוזן לדבריו. ואין צריך לומר אם בידו למחות בחזקת היד ולכוף כאגמון ראשם ולהכריחם שישמעו אליו, שהוא צריך למחות בידם בתחילה בפה רך, ואם לא יטו אוזן – ידבר אתם קשות; ואם לא ישמעו לקול הראשון והאחרון, ירדה אותם בעונשין במה שבידו לרדותם עד ישובון מאון ויפרשו מלאכול. שהרי גוף האיסור של אכילת יום הכיפורים הוא מפורש בתורה, ואף שבין השמשות אינו רק ספק לילה, מכל מקום ספקו חמור כוודאי:
סעיף ח עריכה
זה שאמרנו שאם יודע שלא ישמע אליו לא יוכיחנו, לא נאמר אלא באם החוטא שוגג; אבל אם הוא מזיד ועובר בסתר, יוכיחנו בסתר. ואם רוצה לעבור בגלוי, יוכיחנו מיד, שלא יתחלל שם שמים. ומחוייב להוכיחו עד שינזוף בו החוטא ויתקוטט עמו, לאמר "מי שמך לאיש שר ושופט" וכיוצא בו בחרופים וגדופים ונאוצים; ומכאן ואילך אינו מחוייב להביא עצמו לידי הכאות או קללות, ועל זה נאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך" (משלי ט, ח). ויש עוד חילוקי דינים בעניין תוכחה, בין תוכחה פעם אחת או כמה פעמים, ובין תוכחה לרבים או ליחיד, ואי אפשר לפרוט כי רבים המה. ויצא הגבול מעניין יום הכיפורים שאנו עסוקים פה, לכן לא כתבתי כאן ויתבארו בקונטרס אחר, משם תדרשנו: