מטה אפרים אורח חיים תריב

<< | מטה אפרים · סימן תריב | >>

סימן תריב בטור ובשולחן ערוך


דין שיעור אכילה ושתיה ודין טעימה ובליעת הרוק

סעיף א עריכה

האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה, והוא פחות מכביצה מעט, חייב. ומשערין כביצה בלא קליפתה (עיין דגול מרבבה). ושיעור זה שווה לכל אדם, בין לננס, בין לעוג מלך הבשן:

סעיף ב עריכה

כל האכלין מצטרפין לשיעור זה, אפילו מלח שעל הבשר וציר שעל ירק, שהם מכשירי אוכל, הרי הם כאכלין לענין הצירוף. אבל אכילה ושתיה אינם מצטרפים:

סעיף ג עריכה

אכל וחזר ואכל, אם יש מתחילת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כביצה בלא קליפתה בכדי אכילת פרס, מצטרפין; ואם לאו, ששהה יותר מכדי אכילת פרס, אין מצטרפין. ושיעור אכילת פרס, ארבעה ביצים; ויש אומרים כשלוש ביצים שוחקות. ויש לילך בזה להחמיר, כמו שנתבאר בזה סימן תרי"ח. ופרוש שוחקות, שאין משערין מצומצם אלא בגודל מעט:

סעיף ד עריכה

הא דבעינן כשיעור, היינו לחיוב כרת או חטאת, אבל אסור מן התורה אפילו בכל שהוא. ומכל מקום יש נפקא מינה מדינים שכתבנו, לעניין הדינים שנתבארו בסימן תרי"ח לעניין חולה שיש בו סכנה, שמאכילין אותו מעט מעט, ולהמתין בין אכילה לאכילה בכדי אכילת פרס, לכך צריך שידע השעור שחייבים עליו מן התורה. ושיעור השהיה בין אכילה לאכילה ועיקר הדינים יתבארו בסימן תרי"ח:

סעיף ה עריכה

לאכול אכלים שאינם ראויים לאכילה, או אכילה גסה, כגון מיד על אכילה שאכל ערב יום הכיפורים, עד שקץ במזונו, אף על פי שפטור, אבל אסור לעשות לכתחילה:

סעיף ו עריכה

אסור ביום הכיפורים לטעום שום דבר, אפילו בפחות משיעור, ולהפליט, ואפילו אם יודע שיוכל לעמוד על עצמו שלא יבלע כלום. וכן אסור לרחץ פיו בשחרית, ואפילו במעט מים. אסור ללעוס עצי קינמון ושאר בשמים ועץ מתוק ללחלח גרונו ולהפליט (עיין סוף סימן תקסז). אבל מותר להריח בשמים ועשבים המריחים, וטוב לעשות כן לכתחילה למלאות מניין מאה ברכות, כמו שיתבאר לקמן סימן תרי"ט:

סעיף ז עריכה

מותר לבלוע הרוק ביום הכיפורים, ויש מחמירין. ומי שיוכל לעשות כן בקל, לעמוד בעצמו שלא יבלע הרוק, יש לו להחמיר. ויש לו ליזהר כשהוא רוקק בבית הכנסת, לדרכה ברגליו, או מכסהו בגמי. ואם אירע לו בשעת התפילה בלחש שצריך לרוק, יבליע בכסותו, היינו בגד התחתון בעניין שלא יהיה נראה, או בחתיכת בגד שלו שקורין פאטשיילע (מטפחת), או יזרקנו לאחוריו או לשמאלו, אבל לא לימינו, ומכל שכן בפניו אסור:

סעיף ח עריכה

ומי שאינו נוהג חומרא זו לבלוע רוק, אף אם נוהג כל השנה בכדי למנוע הרקיקה לועס שורש מתוק שקורין לאקריץ, שזה מועיל למנוע שלא ירוק תדיר, מכל מקום אסור לו לעשות כן בערב יום כיפור קודם כניסת יום הכיפורים, לפי שיישאר המתיקות בפיו, וכשבולע הרוק בולע המתיקות:

סעיף ט עריכה

שיעור שתיה להתחייב עליו, כמלוא לוגמיו, דהיינו שיסלקנו לצד אחד בפיו וייראה כמלוא לוגמיו, והוא פחות מרביעית באדם בינוני. ומשערין בכל אדם, הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו, כשנראה כמלוא לוגמיו חייב. ועל כל פנים הוא יותר מחצי רביעית. אבל אסור לשתות אפילו כל שהוא, ואפילו לרחוץ פיו אסור. וכל המשקים מצטרפין לכשיעור להיות חייב עליו. ואם שתה והפסיק וחזר ושתה, אם שהה מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כשיעור רביעית, מצטרפין להיות חייב עליו. ויש אומרים ששיעור השתיות בכדי אכילת פרס, כשיעור האכילות. ונפקא מינה לעניין חולה, כאשר יתבאר בסימן תרי"ח:

סעיף י עריכה

יש ליזהר שלא ליגע ביום הכיפורים באכלין ומשקים שהם ראויים לאכילה ולשתיה, פן ישכח ויאכל וישתה מהם. ואם צריך ליתן האכלים ומשקים לקטנים שאינם יכולים ליטול בעצמם, רשאי ליתן להם. ואם אפשר לצוות לנער או נערה שלא הגיעו לכלל חיוב תענית שהם יתנו לקטנים, טוב לעשות כן: