מחבר:שלמה שטנצל (מסוסנוביץ)/קהלת שלמה/שונים
]]
]]
הגאון מקוז'יגלוב אריה צבי פרומר הי"ד
עריכהוהנני רושם פה איזה הערות על קונטרס קהלת שלמה שרשמתי מדי עברי בין בתרי אמרותיו בס"ד.
אשר דן בקהלת שלמה מערכת א (בענין 'אין למדין מקודם מתן תורה'
עריכה- אם נכרי מצווה על ניבול פה, הנה מצאתי בתנא דבי אליהו (רבה פרק טו), דדור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ופרעה וסנחריב ונבוכדנצר כולם נעקרו על שמנה דברים, וא' מהם דברים מכוערים שאדם מוציא מתוך פיו עיי"ש. הנה מפורש דגם נכרי מצווה על ניבול פה. אך מצאתי במהרש"א שבת (לג: ד"ה נכרים יוכיחו) שכתב, וא"ת תקשי נמי לנפשייהו בין למר משום לשון הרע בין למר משום דברים שאינם מתוקנים, הא נכרים אין מצווים על כך וכו'. משמע דנכרי אינו מצווה על לשון הרע, ומינה דהוא הדין דאין מצווה על ניבול פה, שהוא ענף לשון הרע כמבואר בשערי תשובה לרבינו יונה (סי' רל).
- אך מבואר שם במהרש"א דאף שאין מצווים מ"מ נענשים ע"ז, ולפי"ז אין ראיה מתנא דבי אליהו די"ל דאין מוזהרים ומ"מ נענשו. אך הדבר נפלא דהרי לא ענש אלא א"כ הזהיר. ולכאורה י"ל דשאני נכרים כיון שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה חשוב זה כאלו הוזהרו, וקצת ראיה לזה דהרי מפורש בריש פ"ק דעבודה זרה (ב:) דהנכרים יענשו לעתיד על שלא רצו לקבל תורה. גם מבואר בברכות (נג.) דנכרי שהדליק נר בשבת חשוב לא שבת ממלאכת עבירה, ולא דמי לנר שהדליק ישראל לחיה ולחולה דלא חשיב עבירה עיי"ש. ולכאורה נפלא דאדרבא נכרי ששבת חייב מיתה ואיך יחשב עבירה מה שהדליק נר בשבת, וע"כ צ"ל כנ"ל דמ"מ עבירה הוא בעבור שלא רצו לקבל תורה. ואף שיש בה ג"כ מצוה שמקיים לאו דיום ולילה לא ישבותו, מ"מ פתיך בה גם צד עבירה. וכעי"ז כתבו תוס' ברפ"ק דנזיר (ב: ד"ה ואמאי) לענין נזיר חוטא ולענין יושב בתענית. אך לפ"ז יעלה דנכרי אף שלא נצטוה על תרי"ג מצות מ"מ ראוי לו לקיים כל המצות כולן ואם לא כן ענוש יענש, וזה דבר פלא, ותו דא"כ סבר עבדו של ר"ג שישן תחת המטה בסוכה משום דעבדים פטורין מן הסוכה (בסוכה כ:), וקשה דיותר טוב לו לקיים מצות סוכה כדי שלא יענש דלא גרע עבד מנכרי. ע"כ נראה ברור דאף דנכרי יענש בכלל על שלא רצה לקבל תורה, מ"מ לא יענש על שלא קיים שום מצוה בפרט, וגם אם מקיים לא יועיל ולא יציל מעונש על שלא רצה לקבל התורה. ומה דנכרי שהדליק נר בשבת חשוב מלאכת עבירה, היינו דלא חשיב היתר רק מה שמותר ע"פ התורה ולצורך חיה וחולה חשוב היתר ע"פ תורה, אבל נכרי שהדליק אין לו היתר ע"פ תורה רק מחמת שאין לו שייכות להתורה, וכיון דמצד התורה הוא עבירה חשוב עבירה.
ע"כ נראה דלשון הרע וניבול פה וכן גסות הרוח שחשב התנא דבי אליהו (פט" הנ"ל), שהם ממדות רעות, ומדות רעות אינן בכלל תרי"ג מצות, ומ"מ חמירי טובא מלאו גמור כמ"ש הרח"ו ז"ל בספר שערי קדושה עיי"ש, וכיון דבלאו הכי אינם בכלל תרי"ג מצות שוב אין חילוק בין נכרי לישראל, ודוקא במה שהוא במנין תרי"ג ע"ז אמרו דנכרים נצטוו רק על שבעה מצוות מהם, אבל לא דברו ממדות שאינם כלל במנין זה, ולפי"ז א"ש הא דנכרים נענשים על לשון הרע. ומה שהקשה עוד מהרש"א מדברים שאינם מתוקנים דנכרי אין מצווה ע"ז, לענ"ד י"ל למ"ד אין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר ומרוח הנכרי אינו פוטר, צריך הנכרי ליתן תרומה מצד גזל השבט, [למ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין]. ואף דאינו מצווה במצות עשה דנתינה, מ"מ המתנות שמפריש [דנכרי שתרם תרומתו תרומה], בכל מקום שהם שייכים לכהן. ודומה למש"כ הנתיבות המשפט [סי' שמח, א] דאע"ג דגזל נכרי אסור מ"מ ליכא עשה דוהשיב, ומ"מ הממון בכל מקום שהוא הוא של נכרי אך שאין הישראל צריך להשתדל להשיבו. וה"נ בנכרי שתרם, התרומה שייך לכהן ואסור לנכרי לאכלו ולכלותו מצד גזל השבט. ולכאורה יש סתירה לזה מבכורות (יא:) היורש טבלים מאבי אמו כהן מעשרן והן שלו וכו', הלוקח טבלים ממורחין מן הנכרי מעשרן והן שלו, דא"ל קאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה. ולכאורה קשה דבשלמא ברישא ביורש מאבי אמו כהן שהיה פטור מדינא גם היורש פטור, משא"כ בלוקח טבלים ממורחין דהנכרי ג"כ היה חייב מדינא מצד גזל השבט איך נפטר הלוקח ממנו. ומזה יש להוכיח דהא דבתרומה יש גזל השבט זה נצמח מצד מצות נתינה ומצד המצות נתינה נעשה של כהן, ועל כן בנכרי דליכא מצות עשה דנתינה אינו נעשה של כהן כלל. אך ראיתי ברש"י בכורות (מז: ד"ה אמאי) שכתב, לימא ליה אתינא מכח גברא דלא ציית דינא, עכ"ל. משמע דאפילו בדבר שהנכרי חייב ע"פ דין מ"מ הבא מכחו פטור משום דאתי מכח גברא דלא ציית דינא. ולפי"ז אין ראיה, ואכמ"ל.
מערכת ב (בענין 'בעל תשובה אי עדיף מצדיק גמור')
עריכה- בשם של"ה [בהא דברכות (לד.) ופליגי דר' אבהו דבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין עומדין], דלא פליגי אהדדי. והקשה דאיך אפשר לומר דלא פליגי ובגמ' מפורש דפליגי. הנה כעין זה כתוב בספר עשרה מאמרות לרמ"ע ז"ל, דמצינו לשון פלוגתא ואינו פלוגתא רק חילוק, והביא ראיה מריש ב"ב (ב:) מאי מחיצה פלוגתא. ואני מצאתי כן במועד קטן (יד:) ואי אמרת קטן אית ביה פלוגתא, ושם ג"כ אינו פלוגתא רק חילוק, עיי"ש. ותלמידי היקר האברך ר' יעקב יוסף נ"י [זצ"ל הי"ד] שטענצל בן הרה"ג המחבר זצ"ל העירני מדברי הר"ש ריש פ"ק דפיאה (מ"א) שכתב כן על תיבת מחלוקת שאינו לשון פלוגתא רק חילוק, והביא ראיה מרש"י ב"מ (ז: ד"ה מחלוקת) מחלוקת כששניהם אדוקין בתורף, שפירש"י דלאו לשון פלוגתא הוא רק לשון חלוקה.
מערכת ח (בענין 'חסידות')
עריכה- מביא מחולין (מד:) דשייך להקשות על אמורא גם מדבר שאינו חיוב גמור רק ממדת חסידות עיי"ש. ומצאתי עוד חידוש כזה בחולין (קלז:) דפריך אהא דרב ושמואל אמרי תרווייהו תרומה בששים והאנן תנן תרומה עין יפה בארבעים, דאורייתא בששים מדרבנן בארבעים. מבואר בזה דחיוב גמור מדרבנן להיות עין יפה וליתן א' מארבעים, אף דהם אמרי והם אמרי דבינוני א' מחמשים. וצ"ל דעין יפה הוא חיוב יותר ממדת חסידות, דעל מדת חסידות לא שייך להקשות על כל אדם כדאיתא בחולין (קל:) תנא תני ישלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן. וכעי"ז בנדה (יב.) תנא תני צריכות ואת אמרת צנועות, ושם פירש"י (ד"ה וזהו) ג"כ מדת חסידות. וצ"ל דמדת חסידות אינו חיוב לכל אדם ועין יפה הוא חיוב גמור לכל אדם. וכעי"ז כתב הבית יוסף יו"ד (סי' קפו) אהא דנדה (טז:) בעל נפש לא יבעול וישנה דלרמב"ם הוא דין גמור לכל אדם, אף דבגמ' תני לה רק בבעל נפש.
- ובהאי ענינא דמבואר בחולין (מד:) דשייך להקשות על אמורא אפילו ממדת חסידות, והיינו דלאדם גדול גם חסידות חשיב כדין. וכעין זה בב"מ (פג.) א"ל דינא הכי א"ל אין למען תלך בדרך טובים וכו', דינא הכי א"ל אין וארחות צדיקים תשמור. וכ' השל"ה דלאיש חשוב כמוהו חשוב זה כמו דין גמור. וקצת קשה ע"ז מהא דמבואר בשבת (כב.) דרבה בר נחמני עביד כשמואל בדבר שאין מתכוון דשרי, וכן מבואר בשאר מקומות, וקשה דהא בכלאים (פ"ט מ"ה) דהצנועים החמירו אפילו בדבר שאינו מתכוון לאסרו אף שמותר מן הדין, ואיך הקילו בזה האמוראים למעשה. ובני מר אברהם דוד נ"י העיר מגיטין (לח:) דפריך על ר' אליעזר ששחרר עבדו להשלימו לעשרה, והא במשחרר עבדו עובר בעשה, ולפי מש"כ הריטב"א מגילה (כח: ד"ה תיתי) דהא דמשחרר עבדו עובר בעשה לאו דוקא אלא מידת חסידות הוא, הנה דפרכינן על ר"א אפילו ממדת חסידות.
מערכת מ (בענין 'מיד')
עריכהדמצינו לשון מיד אף שאיננו תיכף ממש, כזה מצאתי בתוספתא (טהרות פ"י) הובא בר"ב טהרות (פ"ט מ"ד), דמיד דקאמר ר' יהודה התם במשנה היינו כל היום.
מערכת מ (בענין 'מלאכים')
עריכההביא דברי התוס' שבת (יב: ד"ה שאין) שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, והקשו התוס' דהא אפילו מחשבה שבלב יודעים ולשון ארמי אין יודעים, עיי"ש. הנה בתוס' שנ"ץ בסוטה (לג.) הביא יש מפרשים דמכירין גם בלשון ארמי אך אין חוששין לו, ודחי דמש"ס סוטה שם מוכח דאין מכירין כלל. ובעניי מצאתי כפי' היש מפרשים בזוה"ק פ' לך לך (פט. בסתרי תורה) דהא מלאכי קדידי לאו נזקקין בלשון תרגום, אי תימא דלא ידעי והא גבריאל יליף ליוסף ע' לשון אלא מידעי ידעי אבל אין נזקקין תנן. [ובסוטה (שם) מחלק בין גבריאל לשאר מלאכים עיי"ש]. אמנם בזוה"ק פ' נח (עד.), קומטירא דהרמנא ממללן בלשון הקדש, מבואר דאין יודעין כלל. וע"ע בזוה"ק שם (עה:) ד"ה ויאמר ה'. ובזוה"ק פ' וירא (קא:) אלא בגין דאינון לא ידעי אלא מה דאתמסר להו למינדע, ומיושב בזה קושיית התוס' הנ"ל דהיכא דאתמסר להו למינדע יודעין גם מחשבה שבלב, וזה וזה אין יודעין רק בלשון הקודש, וע"ע בענין זה בס' נועם אלימלך פ' בהעלותך (בד"ה וישמע משה).