מחבר:שלמה שטנצל (מסוסנוביץ)/קהלת שלמה/הקדמה 1

זצ"ל]]

הן מודעת זאת לכל יודעי ומכירי בני הרב המחבר זצללה"ה גודל התמדתו בתורה ויראתו ועבודתו. כמעט לא הלך ד' אמות בלא תורה, ויגע מאוד בלימוד הישיבה. ועכ"ז ענוותנותו היתה עד להפליא, ואני באתי רק למותר מחמת גודל הפצרת נכדיי היקרים שיחיו, באתי להזכיר קצת ממעשיו, ממנו ילמדו וכן יעשו.

הי' מוכן בכל עת למסור את נפשו על קוצו של י' מדברי רבותינו הקדושים, ועל תפילה בזמנו ותפילה בציבור, וטבילת עזרא. ראיתי הרבה פעמים שכמעט הי' לו מסירות נפש על זה.
ולא עבר עליו חצות לילה בשינה, ועשה תיקון חצות בכל לילה.
ונתן מעשר מכל מה שהיה לו, ותיכף אחר החתונה נתן מעשר מהטאשין געלט שנתן לו חותנו, וכן הנהיג את עצמו עד יום פטירתו נתן מעשר. ועוד מונח הפנקס מן המעשר שנתן, וזה הי' בסוד סודות כי היו ימים רבים שכמעט לא הי' לו לאכול ואעפ"כ עשה את שלו.
והי' ממארי דחושבנא כי בכל לילה קודם השינה עשה חשבון על מה שעשה כל היום, ובכה בכל לילה על העוונות שעשה כל היום, וכתב הכל בספר הזיכרון שלו. וזה הי' בסוד סודות, כי עשה אחר חצות הלילה כשהיו כולם ישנים, והמפתח של השופלאד [מגירה של השולחן] שהיה מונח "ספר הזכרון" שלו, "חשבון המעשר", ועוד שאר כתבים נחוצים, לא מסר לשום בן אדם.
ובאמת לא אוכל לתאר גודל צערי על גודל האבידה שנאבדה ממני. ועיין בתרגום קהלת קפיטל א' פסוק י"ח: "ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" כתב התרגום בזה"ל: "ודמוסיף מנדעא ומית בטליותי' מוסיף כאיב ליבא לקריבוי". אך עתה בראותי שיפוצו מעיינות חכמתו חוצה, אתנחם מעט, כי יהי' שפתותיו דובבות בקבר, והגם שהרבה פעמים אמר לי אעפ"י שבדעתו לעשות איזה חיבור, אין בדעתו להדפיס רק מה שיחדש אחר שיהיה בן ארבעים, כי ארבעים לבינה. אף עפי"כ אמרתי לא אמנע טוב מבעליו, כי כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים, ויגע ר' בון וכו' כדאיתא בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ח ). ובטח גם בדברים שכתב בימי נעוריו נמצא בו דברים טובים כי המה יוצאים ממקור נאמן וממעיין טוב וטהור.
היה רגיל לומר הרבה פעמים קודם לימוד השיעור איזה מילתא דבדיחותא. ונהירנא כשהי' בן שמונה שנים והי' לומד אצל השו"ב מצעלאדז החסיד ר' שלמה ע"ה, והיה השו"ב מתנצל עליו בזה"ל: "איך שפייא אויס די גאל ביי איהם" [אני מקיא את כיס המרה בגללו] מחמת קושיותיו, ואז השיב לו מיד בדרך צחות: "הלא רבינו הקדוש צווה לבנו ר"ג זרוק מרה בתלמידים" (כתובות ק"ג).
והי' בקי בתנ"ך, ועוד הי' בן ו' או בן ז' שנים לקחתי אותו עמי לטשענסטחוב על היא"צ של אאמ"ו, והייתי עמו בשטיבל ופזז ורקד כי הי' בילדותו מן הילדים הפוחזים, וכעס עליו אחד מן החסידים: "בטח אין אתה יודע פסוק בחומש, השיבני מה שם המלך הראשון אשר מלך בישראל." השיב לו: "המלך הראשון הי' שמו אבימלך" ותיכף שחקו כולם עליו שאינו יודע. והלך תיכף אל ארגז הספרים שהי' בשטיבל, וחפש פסוק שופטים, ויקח ספר שופטים, ויראם שופטים קפיטל ט' פסוק ו': "וימליכו את אבימלך למלך" ולא מצינו קודם זה שם אדם מישראל שיכתבו עליו שם מלך. ואמר אח"כ אם אומר ששאול הי' מלך הראשון, זה הייתי יודע כשהייתי בן ד' שנים, אבל זה המה אינם יודעים, והשתוממו כולם על דבר זה.
וראיתי ממנו בילדותו עוד כמה דברים נפלאים, וכשהי' בן עשר שנים הייתי עמו אצל הה"צ מחענטשין זצללה"ה כשהי' באגראדזעניץ, סמוך לפילץ, ונתתי לו קוויטל, וקרא את הקוויטל וכשהגיע לשם שלמה, שאל עליו ואמרתי לו שהוא כאן והוא הי' עומד אחורי, ואמר לי שהוא רוצה לראות אותו כי הי' דוחק בחדר, והראתי אותו לפניו, ואמר בזה"ל :"אווא אווא" והסתכל עליו כמה רגעים ובירך אותו, ולא הי' דרכו בכך לברך.
וכשנתקבל למו"ץ בטשעלאדז הי' אז חתונת אדמו"ר זצללה"ה בשצאקאווע, והיה אז הרב אב"ד ממעכאוו שהיה אז זקן מופלג, ביקש ממנו אדמו"ר זצללה"ה בעל כנסת יחזקאל אדמו"ר זצ"ל מראדאמסק שיסע עם בני לטשעלאדז וידרוש שם איזה דרשה, שינהגו בו כבוד, כי הי' אז בן כ"א שנה. ואז כשלקח הרב ממעכאוו ע"ה ברכת הפרידה, מאדמו"ר זצללה"ה אמר לו שלולא טרדת הנישואין וטרדת העולם שהם כאן, הייתי נוסע בעצמי לטשעלאדז לעשות לו איזה טובה כי הוא ראוי והגון לכך.
אגב אכתוב דבר פלא שאירע לו, לאחר שנסע מטשעלאדז ונתקבל למו"ץ בעיר סאסנאווצע והי' שם ר"מ ומו"ץ עד יום פטירתו, בעת שחלה בנו נחום נ"י על רגלו, ונסע עמו לברעסלוי, תיכף אמר לו הפראפעסאר שמוכרח לחתוך לו רגלו ובאם לאו יש לחוש שבעוד מעל"ע ימות, כי הוא סכנה גדולה. ולא רצה להסכים ע"ז. ודיבר הפראפסאר על הטעלעפאן אל הד"ר ראבינער ראזענטהאל וביקש ממנו שיבוא תיקף לקליניק שצריך להתייעץ עמו, ותיכף בא הראבינער ודיבר על לב בני שיסכים על הדבר, כי הפראפעסאר הוא מומחה והוא הרופא הגדול לברעסלוי ויוכל לסמוך עליו. ואזי אמר שיטיל גורל אם לחתוך אם לאו. והי' עמו ספר תהילים קטן בחיקו, ופתח אותו פעם ראשונה, ונפל בעמוד שהיה בראשו הפסוק: "יעברו ברגל שם נשמחה בו" (סו, ו). ופתח עוד את התהילים ונפל בעמוד שהיה בראשו: "רגלי עמדה במישור" (כו, יב). ופתח עוד פעם שלישית ונפל בעמוד שהיה בראשו: "אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני" (צד, יח). ותיכף לקח אותו ונסע עמו לווין ושם לא חתכו את רגלו. וספר תהילים זה יש עוד אצלינו והוא באמת פלא. ומצאתי אח"כ בספר הזכרון שלו שהטיל גורל הנ"ל עפ"י ספר "דבש לפי" בשם ילקוט משלי שיש לעשות כן.
והיה ג"כ מן האנשים שרוח הבריות נוחה הימנו, כי כשנסע עם בנו נחום נ"י, לטריעסט לרפואה, ואז הי' הרב אב"ד בטריעסט הד"ר רבינר חיות, שהי' אח"כ רב ראשי בווין, והי' אצלו וקבלו בספר פנים יפות, והשתעשע עמו כמה שעות, ועשה עבור בנו נחום נ"י כמה השתדלות, והיה לו כמו אב, כי הי' צריך לישאר שם כמה שנים מחמת המלחמה שהי' אז. וגם אח"כ כשהי' ד"ר רבינר בק"ק ווין השתדל הרבה עבורו והי' בני אצלו וכיבדו מאוד והשתעשע עמו כמה שעות. וסיפרו לי אנשים מווין כי דיבר הרבה פעמים ממנו ושיבח אותו מאד והשגיח על נכדי נחום נ"י עד שהלך לעולמו. וגם הרב ר' יוסילי בוימגארטין רב דקהל יראים בק"ק ווין כיבד אותו מאד.
והיו דבריו היוצאים מלבו הטהור, נכנסים בלב השומע, ואם אבן הוא נימוח. בתחילת המלחמה בא אצלו אדם א' ואמר לו שהוא יתום ואין יכול לומר קדיש מחמת שהוא מאשיניסט על הבאהן [מכונאי ברכבת], וצריך ליסע תמיד, ושאל אותו עצה מה לעשות. ושאלו מה עושה בשבת ושחק ואמר בטח מוכרח ליסע גם בשבת כי אין לו פרנסה אחרת, ובשעת מלחמה קשה להשיג עבודה. ואז הסביר לו את גודל קדושת שבת וגודל שכרו ובכה לפניו שאין לו עצה ע"ז ואמר כי יש לו ילדים הרבה. ואחר איזה שבועות בא האיש הנ"ל לפניו בשמחה רבה, ואמר לו כי מעת שהי' אצלו ודיבר אודות הנ"ל, לא נח ולא שקט וביקש לו עבודה אחרת, שלא יצטרך לחלל שבת, ומצא עבודה בהרבה ריוח יותר, בלא חילול שבת, ורצה ליתן לבני איזה מתנה ולא רצה לקבל.
אם אמרתי לחשוב כמה דברים נפלאים שראיתי ממנו, ילאה הקלמוס, ובפרט בעת חליו וקודם פטירתו, (ושני ימים קודם פטירתו ראה אותי מניח תפילין ורמז לי להוציא אותו, אעפ"י שאין יכול להוציא בדבר שבגופו: "אבל הרי ברא כרעא דאבוה והרי גופך כמו שהנחת על גופי" כך אמר לי בדרך צחות).
אך מחמת חולשתי הנני מוכרח לקצר. ועתה הנני נותן הודאה לנכדיי היקרים על גודל טרחתם, אשר יגעו את עצמם, לאסף באמרים ולסדר הדברים על מכונים אשר היו עד כה מפוזרים והמה קיבצום אחד לאחד יגשו.
והנני נותן תודה לכל המסייעים בדבר זה, ובפרט לשאירו הרב הגאון המאה"ג הרב מקאזיגלאוו שסייע הרבה בדבר. וזכות המחבר יעמוד לנו ולכל המסייעים שנוושע במהרה בכל מיני ברכות, ובכוח"ט ובברכה משולשת וכ"ט.
ויתן השי"ת שנוכל להוציא שאר חדושי המחבר.

ממני אבי המחבר