מחבר:שלמה שטנצל (מסוסנוביץ)/קהלת שלמה/אות ר

ראוי

• אם אינו ראוי מחמת ספק איסור אם מיחשב שוב מטעם זה אינו ראוי בודאי, עיין בשו"ת מהרש"ם (סי' לד).

ראיות

• היכא שיש ב' ראיות על דבר אחד מן הש"ס, אף שיש לדחות אותם, רק שהדיחוי שיש על ראיה זו אינו שייך על ראיה הב' והדיחוי שיש על ראיה הב' אינו שייך על דיחוי הא', יש לפסוק כפי המתבאר מן הראיות. כן מבואר בתרומת הדשן והובא בקהלת יעקב (מערכת ה, שיב).

ראייה

• ע"י בתי עינים אי הוה ראייה גמורה, עיין דעת תורה (סי' א, ג).

ראש מגולה באשה

• בש"ס סנהדרין (נח:) ורש"י שם מבואר דגם העכו"ם הנשואות נהגו שלא לילך בראש פרוע בשוק, ואפשר דרק בראש פרוע נהגו שלא לילך, ולא בראש מגולה כעין פנויות ישראליות, שכתב המג"א (סי' עה, ג) דאף שמותרות לילך בראש מגולה בראש פרוע אסורות.

ראשונים

• כמה ראוי לנו לכוף ראשינו לעומת דברי הראשונים אף שאין שכלנו מורה כדבריהם, כאמרם ז"ל בשבת (קיב:) אם הראשונים בני מלאכים כו', עיין בספר חיים שאל (ח"ב סי' לח, עד). ועיין ברכות (כ.) ששם מבואר דרק לענין יראת שמים היו גדולים ולא לענין תורה, וצ"ע. ועיין בפתיחתא רבתי שעל ספר עשר אורות (דף ה.) בשם ספר ברית מנוחה, דבדורות האחרונים יוכלו להיות גדולים מן הראשונים ורק דורות האמצעיים הם קטנים מהראשונים. ועיין אמרי קדוש (דף ו:), מש"כ בשם הר"ש מקארלין ז"ל היאך אנו נגד התנאים ואמוראים.

רבינו

• קרי הש"ס אף שלא היה רבו רק שאמר מימרא זו בשמו, יעויין ש"ס חולין (קיג:).

רבעי

במה דאיפלגו בש"ס ברכות (לה.) דחד תני כרם רבעי וחד תני נטע רבעי, עיין בתוס' קדושין (ב: ד"ה אתרוג) דאיכא שם ב' דיעות אי למאן דתני כרם רבעי אין נוהג כלל רבעי בשאר אילנות אפילו מדרבנן, או דדוקא מדאורייתא הוא דאינו נוהג בשאר אילנות אבל מדרבנן מודה דנוהג בכל האילנות.

רגע

• שיעור הרגע, עיין ש"ס ברכות (ז.).

רוב

• לענין רוב בימים אי אזלינן בתריה ותלינן דאותו יום גם הוא מן הרוב, וכן לענין מעשה שנעשה אי תלינן שנעשה ברוב הימים ולא ביום מימים המועטים, עיין במשמרת שלום (דף קטו.).

רוב

• אם עד אחד נאמן נגד רוב, עיין בית יצחק יור"ד (ח"ב סי' צ, ב).

רוב

• אם נלמד מקרא או מהלכה למשה מסיני, עיין רש"י חולין (יב. ד"ה פסח).

רוח הקודש

• מעיד אני עלי שמים וארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה וכו' הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוה"ק שורה עליו, תנא דבי אליהו רבה (פ"ט בתחילתו).

רוחות

• רוח דרומית קשה ורוח צפונית טובה, ש"ס עירובין (סה.) ויבמות (עב.).

רוטב

• אם דינו כבשר ממש, או כשאר דבר הנבלע מבשר דא"צ לשער רק כפי המדומע, עיין שו"ת מהרש"ם (סי' רד).

רופאים

• אם יעסוק ברופאים, עיין במכתב הרה"ק מהר"צ מזידיטשוב שבעשר קדושות (דף כ) שהתרעם מאד שאין לעסוק ברופאים. ועיין בספר אגודת אזוב בסוגיא דפיקוח נפש (דף כ"ד אות יא) מש"כ בזה, ועיין ילקוט הרועים (מערכה א), ועיין מגיד תעלומה (דף מב:).

רימה

• קשה למת כמחט בבשר החי, ש"ס ברכות (יח:).

ריע

• גם רבו מיקרי ריע ויכול לקיים מצות משלוח מנות איש לרעהו בשלחו לרבו, שו"ת מהר"י אסאד (יהודה יעלה חאו"ח סי' רד). ולפי"ז פשיטא דגם אביו מקרי ריע. אמנם עיין ברא"ם דברים (יג, ז) שכתב כי אין האב נקרא ריע בשום מקום, ועי"ש בגור אריה.

ריעותא

• יש חילוק אם נולד ריעותא באותו הדבר עצמו שעליו דנין או נולד ריעותא בדבר אחר, אף שהריעותא שנולד בדבר אחר אם נחליטנה לאיסור מזיק כמו אם נולד ריעותא בהדבר שדנין עליו, מ"מ בספק לא מקלקל החזקה כ"כ, ש"ס חולין (י.) סכין איתרעאי בהמה לא איתרעאי. ואמנם התוס' שם (ד"ה סכין) נסתפקו בפירושו.

ריפרוף

• בציר מקשקוש, רש"י חולין (לח: ד"ה ריפרוף).

ריש לקיש

• אף שחולק על ר' יוחנן, י"ל דבתר דשמעיה לר' יוחנן דחולק עליו חזר בו, ש"ס חולין (לט.).

רמז

• נוכל לעשות רמז מהתחלת וסוף התיבות בלבד לדבר הנאות לנו ואמצעית התיבות לא נדרש, עיין בהגהות הרב חיד"א ז"ל לזוה"ק (ח"א קלז.).

רמז

• כשאנו רוצין לעשות רמז למנין אותיות של פסוק, נוכל לנכה ממנין האותיות כ"כ אותיות כחשבון התיבות אשר יש בו, בית יוסף או"ח (תקפב), ועיין דבש לפי (להחיד"א מערכת ב, כא) דוא"ו או יו"ד שמשמש חולם או חיריק אפשר לנכות ולא לחושבו.

רעבתן

• בעל נפש לא יאכל עם מאן דמיכליה יתיר משאר בני נשא, ספר הזוהר (ח"ב ג.).

רקם וחגר

• הוי תרי חד מחו"ל וחד מארץ ישראל.

רקבון

• בארץ ישראל ומצרים נרקב הגוף ונכסה מהר במת קודם לשאר ארצות, ספר הזוהר (ח"א).

רשע

• אין יכול לעשות רע לצדיק גמור רק לצדיק שאינו גמור, ואם השעה משחקת יכול, כך מבואר בש"ס ברכות (ו:).

רשעים

• בחייהן קרויין מתים, ש"ס ברכות (יח:).