מחבר:שלמה שטנצל (מסוסנוביץ)/קהלת שלמה/אות ע

עבד

• שימרוד ברבו הוא דבר רחוק ומילתא דלא שכיחא, ש"ס ברכות (י.).

עבד

• אי מרחמין על העבד כמו על בן חורין, עיין ש"ס גיטין (יב.) ותוס' שם (ד"ה כי) שהוא פלוגתא דתנאי.

עבד עברי

• דאסור לעבוד עמו בפרך, וכשאינו נוהג כשורה דמותר, דעת התוס' סוטה (ג: ד"ה כתיב) דהוא רק אסמכתא דרבנן, ומדברי היראים (מצוה רפ, בנדמ"ח תכג) נראה איפכא שהוא מן התורה, יעוי"ש. וע' עטרת חכמים (חאהע"ז סי' ל) שצידד דדין זה יהיה דוקא באיש ולא באשה, יעוי"ש דאשה אף שאינה נוהגת כשורה יהיה אסור לעבוד עמה.

עבד עברי

• גר ומשוחרר אין נמכרין בעבד עברי, ש"ס ב"מ (עא.), ועיי"ש בגליון הש"ס.

עבדא בהפקירא ניחא ליה

• ש"ס גיטין (יג.) ושם בתוס' (ד"ה עבדא) דבעבד הוא פלוגתא דרבנן ור' מאיר ובגוי כו"ע מודו דבהפקירא ניחא ליה, לבד מקטן דלא טעם עדיין טעמא דאיסור, כמבואר בש"ס כתובות (יא.).

עבדים

• מצינו לשון עבדים סתם בש"ס והכונה עבדים משוחררים, ט"ז וש"ך (יור"ד סי' א, ב).

עבדים

• אם יש להם חזקת כשרות, עיין מערכת ח' (חזקת כשרות).

עבודה בקדשים

• אם הוא לצורך הקרבן אי מותר, הוא פלוגתת הבבלי והירושלמי, עיין תוס' פסחים (סו: ד"ה והא).

עד אחד נאמן באיסורין

• מ"מ יכול לחזור ע"י אמתלא, עיין שם אריה בהשמטות (סי' א).

עד אחד נאמן באיסורין

• ש"ס גיטין (ב:) ושאר דוכתי, ויור"ד (סי קכז). ואם נאמן עד אחד לענין טומאה ברה"י, עיין שב שמעתתא (ש"ו, כג) ובית יצחק יור"ד (ח"א סי' ו, ג). ולענין אם נאמן עד אחד במילתא דסכנה, עיין חבלים בנעימים (סי' ל).

עד ועד בכלל

• או לא, מסקנת הש"ס חולין (נה.) דבכל דוכתא אמרינן לחומרא, דאי עד בכלל חומרא אמרינן דעד ועד בכלל, ואי ולא עד בכלל חומרא אמרינן עד ולא עד בכלל. ועיין תוס' חולין (מו. ד"ה עד) דהיינו דוקא במשנה או בברייתא, אבל במימרא ספיקא הוה. ועיין תפארת ישראל מנחות (פ"י מ"ה) דבלשון בני אדם עד ולא עד בכלל ובלשון תורה עד ועד בכלל.

עדות

• אי אתה יכול להזימה. חשוב רק כשאנו מחזיקין שהעידו שקר והאמת עם המזימין ואעפ"כ אין עושין בהן דין הזמה, אבל כשמה שאין עושין בהן דין הזמה הוא משום שאין אנו מאמינים להמזימין אין גורעין בזה דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה, הרמב"ן ז"ל במכות (ד: ד"ה אי קשיא) הובא בקונטרס צפחת השמן (דף עג.)

עדי מסירה כרתי

• דס"ל לר' אלעזר גם לכתחילה א"צ עדי חתימה, רש"י ותוס' גיטין (ג: ד"ה ר"א).

עובר ירך אמו

• או לא, דפליגי ביה, בְּבֵּיצָה כו"ע מודו דירך אמו הוא, ש"ס חולין (נח.).

==עוון==. סתם עוון היינו עריות, עיין בשל"ה בהקדמה (דף ג:) הטעם בשם הרוקח.

עונש

• לפעמים אף שמותר להרוג אדם זה, מ"מ לקללו ולהענישו בידי שמים אסור, תוס' ברכות (ז. ד"ה ההוא).

עוסק במצוה

• דפטור מן המצוה, אם עוסק במצוה דרבנן נפטר ממצוה של תורה, עיין בילקוט הגרשוני (או"ח סי' רמח, א) ובספר חבלים בנעימים בשו"ת (סי' יט) פלוגתת האחרונים בזה. ועיין בארחות חיים (סי' לח, ח) ובספר שם אריה (ביו"ד סי' סד) ובספר והיה ברכה (דף כא מדפי הספר). ועיין שו"ת מהר"י אסאד (יהודה יעלה חיו"ד שי). ולענ"ד יש להכריח הדבר משיטת הרמב"ם ז"ל בספר המצות (שורש א) דניחום אבלים הוא דרבנן, וכ"כ בהלכות (בפי"ד מהל' אבל ה"א) , והרי שנינו בהדיא במשנה דריש פרק מי שמתו (ברכות יז:) דהעומדים בשורה הפנימיים פטורים מקריאת שמע שהוא מן התורה. ועיין בריש שו"ת צמח צדק הנספח לשו"ע הרב ז"ל.

עוסק במצוה

• דפטור מן המצוה, אם עוסק בתלמוד תורה אם נפטר מן המצוה, עיין בטור אהע"ז (סי' א) בשם הרמב"ם ז"ל שכ"ש אם עוסק בת"ת שנפטר ממצוה אחרת, ועיין ברבינו יונה ברכות (ט: מדה"ר) בשם הירושלמי דעוסק בתורה אינו נפטר ממצוה שיש בה מעשה רק ממצוה שאינה אלא בדבור, לבד מתפילין שנפטר אע"פ שיש בה מעשה. ולענ"ד אפשר לומר בטעמיה, משום דאפשר לקיים שניהם לא אמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה, כדעת התוס' סוכה (כה. ד"ה שלוחי). ולכן במצוה שיש בה מעשה הרי אפשר לו לקיים שניהם ללמוד ולעשות המעשה, משא"כ במצוה שבדבור, ועיין חיים שאל (ח"א סי' עא, ב). והיינו לדעות הסוברים דגם בהרהור מקיים מצות ת"ת, עיין ביאור הגר"א (או"ח סי' מז, ד) שכתב שיוצא מצות ת"ת גם בהרהור, א"כ יכול לקיים המצוה ולקיים מצות ת"ת בהרהור בשעת מעשה המצוה, ולכן לא מיפטר ע"י ת"ת. משא"כ במצוה התלוי בדבור הרי כתב רבינו יונה (ברכות ו. מדה"ר) דמצוה התלוי באמירה בעי כונה וא"כ הרי א"א לקיים שניהם שיהרהר בדברי תורה בשעת קיום המצוה, שהרי צריך לכוון כוונה אחרת וזולת כונת המצוה אינו יוצא המצוה.

עיכובים

• אם אדם רוצה לעשות דבר ורואה שנעשים לו עיכובים אל יעשה עוד דבר זה, כן מבואר מדברי הש"ס ברכות (ז.), ש"מ לאו אורח ארעא. ועיין ספורנו (פר' בלק).

עין הרע

• עלול לחול על מעות שהרויח בלא יגיעה, כגון מציאה וכדומה, וסגולתו ליקח מן מעט מהמעות דבר מצוה וע"י כך יתקיים הנותר, ש"ס עירובין (סד.).

עין הרע

• אינו שולט בזרעו של יוסף, ש"ס ברכות (כ.) ומדברי הגמ' שם יש ללמוד שכל מי ששומר עיניו אין עין הרע שולטת בו, ובזה יש לפרש בפ' בלק (במדבר כד, ב) וישא בלעם את עיניו, שפי' רש"י שרצה להכניס בהן עין הרע, וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים, שפי' רש"י שראה שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה שלא יציץ לתוך אהל חבירו. והיינו שעל ידי זה לא היה יכול ליתן בהם עין הרע כגמ' הנ"ל ועי"ז עלה בלבו שלא יקללם.

עין הרע

• שכיח בבבל, מדרש רבה (ר"פ מצורע) וירושלמי שבת (פי"ד ה"ג).

עין הרע

• כמה דברים בענין זה עיין תיו יתושע (ח"ב סי' יג).

עיניה נתנה באחר

• דאמרינן באשה, לא אמרינן הכי כשמפסדת כתובתה, וכן לגביה היכא שצריך ליתן הכתובה, עיין שו"ת מהרש"ם (סי' לז ד"ה ובעיקר).

עיקבתא דמשיחא

• עיין תנא דבי אליהו זוטא (פט"ז) איך יהיה בדור ההוא.

עירוב תחומין

• חמור מעירובי חצירות, עיין תוס' גיטין (ו: ד"ה ערבתם).

עירוי

• עירוי שלא נפסק הקילוח אי אפשר לצרף לספק דשמא אינו מבשל כלל לקולא, ורק לחומרא חשוב ספק דשמא אינו מבשל, עיין במשמרת שלום (סי' צא, על משב"ז סק"ה).

עירוי

• עירוי שלא נפסק הקילוח, רק שלא נפל מיד על דבר זה רק על דבר אחר ונמשך בקילוח בלי הפסק על דבר אחר, והיינו כמעשה דתרומת הדשן (סי' קפא) שהובא בבית יוסף (סי' צא) עיין בספר הנ"ל בתשובת הגאון מברעזאן (שליט"א) [זצ"ל].

עירוי

• דמבשל כדי קליפה, עיין שו"ע הרב ז"ל (סי' שיח, כ) דהיינו דוקא כשהתחתון גוש או העליון, אבל כששניהם דברים צלולים והתחתון צונן אף בעירוי אינו מבשל כלל, יעש"ה. ולפי"ז נמצא דהמערה רוטב רותח חלב צונן אינו אסור בהנאה, כיון דאינו מבשל לא הוה רק בשר בחלב דרבנן.

עכו

• חציה ארץ ישראל וחציה חוצה לארץ. תוס' גיטין (ב. ד"ה ואשקלון) מן הירושלמי.

עכו"ם

• אסור לאכול עם העכו"ם על השלחן, עיין בתנא דבי אליהו רבה (פ"ח) שמפליג באיסור זה ובעונשו, ועיין מדרש תלפיות (ענף חזקיה) מש"כ להתיר בזמן הזה.

עכו"ם

• מסיח לפי תומו, עיין מערכת מ' (מסיח לפי תומו).

עכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד

• זה הוה רק ספק, עיין שם אריה בהשמטות (סי' א).

עכו"ם

• שבזמן הזה לאו עובדי עבודה זרה נינהו, עיין חת"ס חיו"ד (סי' קלא) מש"כ בזה דרק לענין אזיל ומודה (עי' ע"ז ו.) ולענין סתם יינם אמרינן כן, אבל לדברים אחרים עבודתם הוא ע"ז גמורה, ועיין מנחת אלעזר (ח"ב סי' עג).

עָכָן

• ביאור ענין מיתת עָכָן למה היה חייב מיתה ומיתתו בסקילה, עיין חת"ס (חאו"ח סי' רח).

על פני

• אם לשון זה שייך רק על אדם חי או שייך גם על מת, עיין ברמב"ן ז"ל פר' תצא על פסוק לא יוכל לבכר, ובחיים שאל המצויין שם בגליון אצלי , ועיין בבית יוסף (או"ח סי' רמ) שהביא בשם הראב"ד ז"ל לדייק מלשון בפני דאמרו בש"ס (נדה יז.) דְבְּעֵר מיירי ולא בְּיָשֵן, ונראה שזה כדעת הרמב"ן ז"ל דאם בְּיָשֵן לא שייך לשון 'פני' כ"ש במת.

עליה לתורה

• עיין נטע שורק (סי' ז) בישראל שבירך במזיד במקום כהן, אם יעלה כהן ויברך ג"כ ולא יקראו לפני הישראל, או שיש לחוש שלא יהיה ברכת הישראל לבטלה. (מכתב יד על שו"ע)

עם

• מתפרש או לפניו או לאחריו, הרא"ש פ"ק דברכות (סי' י).

==עם הארץ==. אסור לכבדו והמכבדו נענש, תנא דבי אליהו זוטא (פט"ז).

עם הארץ

• מי חשיב עם הארץ, עיין ש"ס ברכות (מז:), ועיין שם בתוס' (ד"ה אמר).

עם הארץ

• אינו חשוד על הגזל ולהחליף מה שנותנים לו, ש"ס חולין (ו.).

עם הארץ

• אסור ליתן לו תרומות ומעשרות, בש"ס חולין (קל:) מבואר לענין תרומה, ובתוס' גיטין (ל: ד"ה וכי) נקטו הכי גם לענין מעשר, וכן נראה מדברי הש"ס שם בהא דיליף ליה מקרא ובקרא כתיב גם מעשר.

עמוד החוזר

• מביא את האדם לידי הדרוקן, סילון החוזר לידי ירקון, ש"ס ברכות (כה.).

עמידה

• יכול אדם לכוין יותר בעמידה מבהליכה, וכל דבר שאין יוצא ידי חובתו בלא כוונה צריך להיות עומד, ש"ס ברכות (יג:).

ענווה

• ע"י הענוה יכול לכוף היצה"ר, דבש לפי (להחיד"א ריש מערכת ע) בשם ספר ארץ החיים, ושם בשמו שאם נגזר עליו מיתה ע"י הענוה מתבטלת הגזירה, וכן אם נגזר מיתת הבנים, על ידה נמחלים כל העונות.

עני

• מצטער על מיתת בניו יותר מן העשיר, מפני שהעני אין לו שמחה אחרת, ש"ס ורש"י מו"ק (כד:).

עני

• לימוד זכות על העני במה שנראין לפעמים ממנו מעשים שלא בדרך ארץ, וציור כמה גדול צערו, עיין שבט מוסר (פ"ט).

עניו

• לא יאורע לו חולי, רב האי גאון הובא בברכת מועדיך לחיים (דף ב), ועיין באר שבע על הוריות (דף יד: מדפי הספר) דאינו שוכח תלמודו.

עץ הדעת

• איזה פרי היה, עיין ברכות (מ.).

עצבות

• אם הוא מידה טובה לאדם או רעה, עיין ש"ס ברכות (ל:), ובחות יאיר (סי' קנב) המצויין שם בחידושי (עי' בית שלמה שם) דהוה פלוגתת רבה ורב זירא.

עצה

• כשרוצה להתייעץ בדבר סתר יתייעץ בשדה, ש"ס ברכות (ח:).

עציץ

• סתם עציץ לרש"י הוא של עץ ולר"ת הוא של חרס, תוס' גיטין (ז: ד"ה עציץ), ושם פלוגתא אי חרס בעי נקיבה שיחשב מחובר, דלרש"י חרס לא בעי נקיבה ועץ בעי נקיבה ולהתוס' להיפוך חרס בעי נקיבה ועץ לא בעי נקיבה.

ערב

• אם הוא בלילה או אחר חצות היום, עיין בפנ"י ברכות (ברכות יא. ד"ה א"כ) ובצל"ח שם.

ערבות

• נשים בכלל ערבות, רא"ש ברכות (פ"ג סי' יג) ועיין דעת תורה (סי נז, נד) בזה, ולענין גרים וכהנים ולויים אי ישנן בכלל ערבות הכל שם.

ערבות

• כהנים אינן בכלל ערבות, כ"כ הצל"ח ברכות (כ.), ועיין בדעת תורה (סי' נז, נד) מש"כ בזה, ואני מצאתי בתנא דבי אליהו רבה (פי"א), ולא פנחס בלבד אלא כל מי שסיפק בידו למחות וכו' לפי שכל ישראל ערבים זה לזה. הרי דכהנים הן בכלל ערבות, שהרי יחזקאל היה כהן וגס פנחס שדיבר ממנו לעיל כהן היה, יעש"ה ותבין. ועיין ילקוט הגרשוני (או"ח מה: מדפי הספר).

ערמון

• אם הוא מה שאנו קורין קאסטעניס בל"א, הוא פלוגתת רש"י ותוס' בסוכה (לב:) ובבא בתרא (פא.).

עשבים

• בכל עשב יש סגולה מיוחדת, עיין זוה"ק (ח"ב דף פ.).

עשה דוחה לא תעשה

• שיטת התוס' בזבחים (לג: ד"ה לענין) דעשה שיש בו כרת דוחה עשה ול"ת ואע"ג דלא הוה בעידנא, אבל עשה אחרת החמורה אע"ג דדחי לעשה מ"מ ל"ת ועשה לא דחי. ועיין בשדי חמד (מערכת א, שנ) שמביא בשם התוס' הנ"ל דעשה החמורה שדוחה לעשה גם ל"ת ועשה דחי, דאין חילוק בין ל"ת ועשה לעשה גרידא, ונעלם מעיניו הבדולחים סיום דברי התוס' שם שכתבו להיפוך.

עשה דוחה לא תעשה

• נהי דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, מ"מ עשה ולא תעשה י"ל דדחי גם לל"ת שיש בו כרת, כן נקט בחמדת ישראל (דף מ:).

עשה דוחה לא תעשה

• במה שכתבו התוס' קידושין (לח. ד"ה אקרוב) שאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת, עיין צל"ח חולין (פט:) דלא שנא אם העשה הוא קודם הדיבור והל"ת הוא לאחר, ולא שנא להיפוך אם העשה הוא לאחר הדיבור והל"ת הוא קודם הדיבור, כל שהדיבור מפסיק ביניהן לא אמרינן עשה דוחה ל"ת. ועיין שו"ת משיב דברים (חיו"ד סי' נה) ג"כ כן.

עשה דקודם הדיבור

• אי דוחה לא תעשה, עיין שם אריה (חאהע"ז סי' יז) דתלוי בפלוגתא דרבנן ור' שמעון (בכמה דוכתי) אי אין איסור חל על איסור בכולל.