מחבר:שלמה שטנצל (מסוסנוביץ)/קהלת שלמה/אות נ

ספר

חידושי הגאון מסוסנוביץ – קהלת שלמה- אות נ

מאת הרב הגאון חסידא ופרישא עניו ושפל רוח יראת ה' היא אוצרו מרנא ורבנא מו"ה שלמה שטנצל זצללה"ה ראש ישיבה ואב"ד דק"ק סוסנוביץ בפולין מלפנים רב דק"ק צ'לדז' נפטר בדמי ימיו בה' אלול תרע"ט:

נבואה

• נסתלקה מישראל כשמתו חגי זכריה ומלאכי, ש"ס סנהדרין (יא.). ובגמ' בבא בתרא (יב.) אעפ"י שנסתלקה הנבואה מן הנביאים לא נסתלקה מן החכמים, ועי"ש ברש"י. וצ"ב מדברי הגמ' סנהדרין הנ"ל, דגם שם בחכמים גדולים מדבר בהלל ושמואל הקטן ואעפ"כ אמר שלא היו משתמשין רק בדברי קבלה יעש"ה ותבין כוונתי. ועפ"י דברי חת"ס חאו"ח (סי' רח) יתורץ יע"ש פירושו בש"ס ב"ב הנ"ל [דהיינו חלק נבואה שמשיג ע"י חכמתו]. ועיין ש"ס ברכות (ז.) בר' ישמעאל בן אלישע שראה את הקב"ה.

נדה

• לא תכנס לבית הקברות עד שתטבול, חיי אדם (סוף כלל ג), ועיין לעיל מערכת ב' (בית הקברות).

נדה

• היא חולה קצת כל ז' ימי נידתה, שבות יעקב (ח"א סי' כז).

נהנה מיגיעו

• גדול מירא שמים, ש"ס ברכות (ח.). ועיין נשמת כל חי (סי' נו) לענין תלמיד חכם מה עדיף טפי אי שיעסוק בתורה ויהנה מאחרים או יבטל ויהנה מיגיעו. ועיין בהקדמת ספר תיו יהושע.

נהרא נהרא ופשטיה

• פירושו עיין חולין (יח:), [וברש"י שם דכל נהר מתפשט במקום שהוא רגיל, כלומר כל מקום הולך אחר מנהגו].

נותן טעם בר נותן טעם

• אם לגבי איסור הנאה הוא נ"ט בר נ"ט דהיתירא ורק לגבי איסור אכילה הוא נ"ט בר נ"ט דאיסורא, מותר בהנאה, שו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קמב).

נותן טעם בר נותן טעם

• אם אינו אסור לכל העולם אי חשוב נ"ט בר נ"ט דאיסורא לגבי הנאסר לו, עיין שו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קמד), ושם לענין המבשל לצורך חולה שיש בו סכנה איסור אי חשוב מכח זה נ"ט בר נ"ט דהיתירא.

נותן טעם בר נותן טעם

• פלוגתא דרב ושמואל בחולין (קיא:), דרב ס"ל דאסור ולית הלכתא כותיה, וגם ר' אלעזר משמע התם דס"ל כרב. ונראה מש"ס זבחים (צה:) דגם רבה בר אהיליי ס"ל כרב, יעש"ה בתוס' (צו. ד"ה ואם) דאי נימא דנ"ט בר נ"ט דשרי אין חילוק בין עלו לנתבשלו, ומוכח להדיא דרבה בר אהיליי סובר כרב.

נותן טעם בר נותן טעם

• כתב בגינת ורדים (כלל סה) דלא הוה רק דומיא דדגים שעלו בקערה של בשר דמותר לאוכלן בכותח, שחלות האיסור יוכל להיות רק בנ"ט הג', אז אמרינן דלא יכול לחול איסור. משא"כ אם חל האיסור על הטעם השני רק דכשנבלע עדיין היה היתר, כגון שנבלע חמץ בקדירה ונתבשל בו אוכל קודם הפסח, בכה"ג לא חשיב נ"ט בר נ"ט, כיון דחלות האיסור הוא על טעם השני שפיר יוכל לחול אף דכשנבלע היה היתר. ומדברי ספר בית יהושע להאבד"ק זאריק ז"ל (סי' קה, ה) נראה דלא נחית לחלק בהכי, וחידוש שנעלם ממנו דברי הגינת ורדים הנ"ל. וראיה לדברי הגינת ורדים נראה מדברי הט"ז יו"ד (צד, ז) במה שהקשה דניחוש שמא נגע הכף בגוף הקדירה, ואם איתא דגם בכה"ג חשיב נ"ט בר נ"ט א"כ אין שום קושיא, דאימת ליתסר, בשעה שהכף עדיין בקדירה א"כ הוא מקושר אם מה שבקדירה, דבכלי אמרינן מקושר דאינו דומה לאוכל כידוע, וא"כ בטל בס', ורק דיתסר בשעה שמוציא הכף מן הקדירה. ואם איתא דבכה"ג הוה נ"ט בר נ"ט א"כ ה"נ חשיב נ"ט בר נ"ט, דבשעה שנבלע בכף היה מותר דנתבטל כיון שהיה מקושר וא"כ הוה נ"ט בר נ"ט דהיתירא. ובע"כ כיון דטעם השני גופיה מיתסר אח"כ לא חשיב נ"ט בר נ"ט, כדברי הגינת ורדים. ועיין בהגהות אמרי ברוך על החוו"ד (ריש סי' פז).

נחירה

• לנחור בהמה ע"י עכו"ם אי שרי, עיין שבות יעקב (ח"ב, לו).

נטע רבעי

• עי' במערכת ר' (רבעי).

נטפל לעושי מצוה

• דחשיב כעושה מצוה, הוא רק בנטפל בשעת מעשה, אבל לא הגורם מקודם להמצוה, חת"ס חאו"ח (סי' קנט), ועיי"ש מה שהאריך בענין נטפל לעושי מצוה.

ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה

• עיין בדגן שמים (דף י:) בשם שו"ת בית יעקב דלא אמרינן הכי רק במצוה של תורה ולא במצוה דרבנן.

ניחוש

• בעונש המנחש ושכר מי שאינו מנחש, עי' ספר חסידים (סי' שכו).

ניענוע. בשעת תפילה

• עיין בדרכי משה או"ח סי' מ"ח בר"מ (אות א).

נישואין

• שלא יעכב בניו מלהשיא קודם שיעמדו לצבא, תוכחת מוסר ע"ז עיין בסוף ספר מחנה ישראל להגה"צ מראדין (שליט"א) [זצ"ל].

נישואין

• עיין שם אריה חאהע"ז (סי' פג) שאסור לעשות נשואין היכא שהחתן או הכלה חולים חולי גדול ר"ל. (מכתב יד על שו"ע)

נכד

• ברשב"ם ב"ב ריש יש נוחלין (קח. ד"ה ולא מנחילין) ועוד שם בפרק קרי לבן אחיו נכד, ועיין ברש"ש שם.

נכסים

• מה נכלל בכלל נכסים, עיין ש"ס ב"ב (קנ:).

נכפה

• אי הוה חולה שיש בו סכנה, עיין חת"ס חיו"ד (סי' עו) ועיי"ש עוד (סי' שלט).

נכפה

• הוא חולה המדבקת, חת"ס חיו"ד (סי' עו).

נס

• אי סומכין על הנס, הוא פלוגתת אביי ורבא בש"ס פסחים (סד:), ועי' בהגהות מהר"צ חיות ריש יומא מש"כ בזה. ועיין בברכות (לג.) [בהא דר' חנינא בן דוסא גבי ערוד שהיה מזיק את הבריות], נתן עקבו עפ"י החור, ובמהרש"א שם שהקשה דהא אין סומכין על הנס. ולענ"ד כל ענין אין סומכין על הנס הוא רק משום דאע"ג דהיה מקובל שהקב"ה עושה נס זה במקדש מ"מ אין סומכין דשמא יגרום החטא, דלא עדיף מהבטחת הקב"ה שיש לירא שמא יגרום החטא, כדאמרינן בש"ס ברכות (ד.). אבל רחב"ד דידע שלא חטא שפיר מצי למיסמך אניסא. ואף דבירושלמי יומא (פ"א ה"ד) מפיק ליה מן לא תנסון, נראה דגם לאו דלא תנסון הוא מטעם זה דשמא יגרום החטא ונמצא קורא תגר על דברי הקב"ה, אבל כשאינו מתיירא מזה שפיר מותר. שוב הראוני שהמהרש"א עצמו בתענית (כ:) כתב כזה על מעשה דשם יעש"ה, וצ"ע לפי"ז מה מקשה בכאן, ואולי דדחוק ליה לומר דרחב"ד היה מחזיק עצמו לצדיק גמור שלא היה מתיירא מן החטא.

ועיין חולין (ז:) בר' חנינא, שאני ר' חנינא דנפיש זכותיה, נראה נמי כן דאם נפיש זכותיה יכול לסמוך עצמו על הנס. אך למה שאמרו שם בתענית (כ:) ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, צ"ע דלפי"ז גם לצדיק גמור יתסר לסמוך על הנס מטעם זה. אך י"ל דגם ענין מנכין לו מזכיותיו הוא דהאדם נידון אחר רובו אם רוב זכיות מכריעין אותו לכף זכות ואם בהיפוך להיפוך, ולכן אסור לסמוך עצמו על הנס דאף אם יעשו לו נס מנכין לו מזכיותיו ולא יהיה לו רוב זכיות, אבל בהני ידעו דאף אם יעשה להם נס וינכו להם מזכיותיהם ישאר להם רוב זכיות לכן הותר להם לסמוך על הנס. ועיין בצל"ח פסחים (שם סד:), וגם בירושלמי נראה שהוא פלוגתא אי אין סומכין על הנס, ועיין בספר שבעים תמרים (דף לד:) מש"כ בשם המרש"ק ז"ל שנראה שהוציא ג"כ מגמ' דחולין בר' חנינא דאדם גדול יכול לסמוך על הנס. ועיין ש"ס ב"ב (קיט:) וברשב"ם (ד"ה ומשני) שמבואר ג"כ דצדיקים יכולים לסמוך על הנס.

נעוויארק

• איך כותבין בגט, עיין בית יצחק אה"ע (ח"ב סי' עח).

נפש

• הוא תפילה, רש"י ברכות (ה:).

נצוח

• אם נצחת את חבירך אל תשמח, מוטב שתהיה מנוצח משתהיה מנצח, שהמנצח את חבירו בעוה"ז מוסרים אותו ביד מנוצח לעתיד לבוא, ספר חסידים (סי' קסג).

נקודה במקרא

• ממעטת משמעות הכתוב, ש"ס ברכות (ד.) על לולא [האמנתי לראות בטוב ה', דאיני יודע שמא יגרום החטא], ועיין רש"י בראשית (לג, ד), ועיין באר שבע על הוריות (י:).

נקודות

• למה אין נקודות בספר תורה, עיין שו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תרמג).

נקימה ונטירה

• באיזה אופן אסור ומותר, עיין חפץ חיים (בפתיחה לאוין ח, ט).

נראין דברי פלוני

• כי אמרינן הכי בש"ס, מבואר ברש"י בברכות (לג: ד"ה הלכה) דהיינו רק דכי עביד כפלוני לא מהדרינן עובדא, אבל לכתחילה אין לו לעשות כפלוני.

נשיא

• נאה שיהיה בעל שיבה, ש"ס ברכות (כח.).

נשים במאי זכיין

• ש"ס ברכות (יז.).

נשים הראויות לינשא להן

• אין נכון ליקח גיורת אע"פ שאין איסור, ש"ס ברכות (ח:) דאזהיר להו רבא לבניה אל תשבו על מיטת ארמית, ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא. ובספר חסידים (סי' קפז) הרוצח לא ישא אשת הנרצח. ומי שאוהב אשה מאוד לא יקח בתה או אמה לפי שמצוי לו שמא יחטא בה. ועיין בספר מחנה חיים (חאהע"ז סי' כו) בשם ס' המקצועות, שמי שנהרג על קידוש השם לא תנשא אשתו עוד לשום אדם. (מכתב יד על שו"ע)

נשיקה

• דרך ארץ כשרוצה לנשק לחבירו ינשקנו בידו, ש"ס ברכות (ח:).

נשמה יתירה

• אי ביו"ט איכא נשמה יתירה, מדברי הכוונות האר"י ז"ל שהובא בעונש שבת (דף ז.) מבואר דס"ל דגם ביו"ט איכא.