מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק מ
פרק מ עריכה
"רוח" — שם משתתף: הוא שם האויר, כלומר יסוד אחד מארבעה היסודות; "ורוח אלהים מרחפת" (בראשית א, ב). והוא גם כן שם הרוח המנשבת: "ורוח הקדים נשא את הארבה" (שמות י, יג), "רוח ים" (שמות י, יט); וזה הרבה. והוא גם כן שם הרוח החיונית: "רוח הולך ולא ישוב" (תהלים עח, לט), "אשר בו רוח חיים" (בראשית ו, יז). והוא גם כן שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות אשר לא ישיגהו ההפסד: "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב, ז). והוא גם כן שם השפע השכלי האלהי אשר ישפיע על הנביאים ויתנבאו בו, כמו שנבאר לך בדברנו בנבואה, במה שראוי שיוזכר בזה המאמר: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" (במדבר יא, יז), "ויהי כנוח עליהם הרוח" (במדבר יא, כה), "רוח ה' דבר בי" (שמואל ב כג, ב); וזה הרבה. והוא גם כן שם הכוונה והרצון: "כל רוחו יוציא כסיל" (משלי כט, יא), כוונתו ורצונו; וכמוהו: "ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע" (ישעיהו יט, ג); יאמר: יתפרדו כוונותיו והנהגתו תתעלם; וכמוהו: "מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו" (ישעיהו מ, יג); יאמר: מי הוא אשר ידע סדר רצוני, או ישיג הנהגתי למציאה איך היא, ויודיעני אותה? כמו שנבאר בפרקים יבואו בהנהגה (ח"ג פ"ב). והנה כל רוח מיוחס לשם היא לפי העניין החמישי, וקצתה לפי העניין האחרון, אשר הוא הרצון כמו שבארנו; יפורש בכל מקום כפי מה שיורו עליו הדברים ההם: